הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
משנה וברייתא - כמי הלכה?
יבמות מג ע"א
סתמא דמתני' ומחלוקת בברייתא, מאי? א"ל: הלכה כסתם. מחלוקת במתני' וסתמא בברייתא, מאי? א"ל:
וכי רבי לא שנאה, ר' חייא מנין לו?
אמר ליה, והא תנן: מסרק של פשתן שניטלו שיניו ונשתיירו בו שתים - טמאות, ואחת - טהורה, וכולן שניטלו אחת אחת בפני עצמן - טמאות; של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים - טהור, נשתיירו בו ג' במקום אחד - טמא, היתה החיצונה אחת מהן - טהור, ניטלו ב' ועשאן למלקט - טמאות, אחת והתקינה לנר או למיתוח - טמאה;
וקי"ל דאין הלכה כאותה משנה!
אמר ליה: בר מינה דההיא, דר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו: זו אינה משנה.
מ"ט? אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אידי בריה דרב איקא: משום דקשיא רישא לסיפא, דקתני: של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים - טהור; הא נשתיירו בו שתים במקום אחד - טמא, והדר תני: נשתיירו בו ג' - טמא; ג' אין, שתים לא.
ומאי קושיא? דלמא הא בגווייתא, הא בברייתא!
אלא מהכא, דקתני: וכולן שניטלו אחת אחת בפני עצמן - טמאות, ואע"ג דלא התקינה, אימא סיפא: אחת והתקינה לנר או למיתוח - טמאה; התקינה אין, לא התקינה לא.
אמר אביי: ומאי קושיא? דלמא הא בקתייהו, הא בלא קתייהו!
א"ר פפא: ומאי קושיא? ודלמא הא בקטינתא, הא באלימתא!
אלא, משום דמסיימי בה דווקני: זו דברי ר"ש.
מבנה הגמרא:
1.
סתמא דמתני' ומחלוקת בברייתא, מאי? א"ל: הלכה כסתם.
אם דין מובא כ"סתם" במשנה וכמחלוקת בברייתא אזי ההלכה היא כ"סתם משנה" ולא נחשב כ"סתם ואחר כך מחלוקת" שאז אין ההלכה כסתם משנה.
וברור שלמעשה לא שייך לומר במקרה כזה מה מוגדר כ"אחר כך" - המשנה או הברייתא.
אמנם נראה לחדש [וראה בהמשך]: היו ברייתות עתיקות עוד לפני תקופת "רבי", וברייתא כזאת תיקרא אולי "ברייתא ואחר כך משנה" [אם יש משנה באותו עניין], ואז פשוט שהלכה כמשנה. השאלה היא מה קורה כשהברייתא "נולדה" אחרי "רבי" האם ההלכה תהיה כמותה. נראה, שבכל מקרה תמיד "הלכה כסתם".
1.1
לא ברור האם יש הבדל במקרה שבברייתא מובאת דעה אחת שחולקת על המשנה, או שמדובר דווקא כשבברייתא מובאת מחלוקת בין 2 דעות.
2.
מחלוקת במתני' וסתמא בברייתא, מאי? א"ל:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מג עמוד א
וכי רבי לא שנאה, ר' חייא מנין לו?
כבר הוזכר, שאם מדובר בשתי משניות, בראשונה יש מחלוקת ואחר כך מובאת סתם משנה - הלכה כסתם משנה.
וכאן מדובר: המחלוקת היא במשנה ואילו ה"סתם" הוא בברייתא אזי אין ההלכה כ"סתם" - "סתם ברייתא".
משמע מהניסוח: "וכי רבי לא שנאה, ר' חייא מנין לו?", ש"רבי" הוא זה שקבע את ה"סתם משנה" וגם את ה"מחלוקת", וכוונתו היתה להכריע כפי הכללים לעיל, אבל "רבי" לא התייחס לברייתות, ורבי חייא - עורך הברייתא - לא מוסמך להכריע - "סתם ברייתא" נגד "מחלוקת במשנה".
יוצא אפוא, שכעיקרון אין מה להקשות - בדרך כלל - מברייתא על משנה! ולא היא: כאשר הברייתא היא "סתם" וללא מחלוקת וגם המשנה היא "סתם" וללא מחלוקת הרי שאנחנו מניחים שגם הברייתא נאמרה על דעת "רבי", וממילא יש סתירה!
וזה קצת תמוה: מדוע רבי חייא לא יכול להכריע?
אלא כנראה: אי אפשר לדעת מה קדם למה, הברייתא למשנה או המשנה קדמה לברייתא. [כמו לעיל בשתי מסכתות].
2.1
אבל ראה:
רש"י מסכת יבמות דף מג עמוד א:
רבי לא שנאה - רבי שסידר את המשנה לא שנאה שתהא משנה שלא רצה לסותמה.
רבי חייא - תלמידו מנין לו שהלכה כמותה שסתמה בברייתא.
כוונת רש"י לומר, ש"רבי" לא כלל את הברייתא במשניותיו כי הוא קבע שאין הלכה כמותה! ובדבריו אלה יש תשובה גם לקטע הקודם מדוע "סתמא דמתני' ומחלוקת בברייתא, מאי? א"ל: הלכה כסתם". כלומר, אין התחשבות כלל בברייתא כאשר הדין מוזכר במשנה - בין ב"סתם משנה" ובין ב"מחלוקת".
2.2
יש בזה לכאורה תשובה לכמה שאלות ששאלנו לעיל, אבל עדיין נשאלת השאלה האחרונה: מדוע באמת אין הלכה כ"רבי חייא", והרי אפילו לאמוראים יותר מאוחרים יש סמכות לפסוק אפילו נגד "סתם משנה"!
2.3
ועל כן, ולאור כל הנ"ל נראה לחדש ["חידוש"]: "רבי חייא" היה תלמיד של "רבי" והוא לא בא להכריע - כפוסק - בדברי רבו, אלא תפקידו היה "רק" להעביר את המסורה, וליידע את החכמים בדינים שונים ששמע מרבו אבל לא כהכרעה!
3.
לא נדון בדינים עצמם שמובאים כאן בהמשך הגמרא:
מובאת "סתם משנה":
אמר ליה, והא תנן: מסרק של פשתן שניטלו שיניו ונשתיירו בו שתים - טמאות, ואחת - טהורה, וכולן שניטלו אחת אחת בפני עצמן - טמאות; של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים - טהור, נשתיירו בו ג' במקום אחד - טמא, היתה החיצונה אחת מהן - טהור, ניטלו ב' ועשאן למלקט - טמאות, אחת והתקינה לנר או למיתוח - טמאה;
וקי"ל דאין הלכה כאותה משנה!
אין הלכה כאותה משנה, למרות שהיא "סתם משנה". הגמרא מציינת "קיימא לן" שאין הלכה כאותה משנה. הביטוי "אין הלכה כאותה משנה" - כ-4 מופעים בש"ס, אבל רק בסוגייתנו - מופע יחידאי בש"ס - הוא מוזכר עם קידומת "קיימא לן", ולא בשם חכם מסויים.
3.1
וכנראה יש לומר - דומה קצת לדברינו בסעיף 2.3: היתה מסורת תנאים שאין הלכה כאותה משנה, ואין הכוונה שאמוראים הם אלה שפסקו שלא כאותה משנה.
ומדוע לא "נמחקה" המשנה,
אלא יש לומר, כמובא כמה מופעים בש"ס - "משנה לא זזה ממקומה".
לכאורה קושיית הגמרא היא כללית על עצם הכלל ש"הלכה כסתם משנה"!
3.2
הפרשנים מדגישים שהקושיה היא רק על הכלל של "סתם משנה ומחלוקת בברייתא" הלכה כסתם משנה.
ראה "מתיבתא", הערה יא:
כוונת קושיית הגמרא היא: אפילו אם יש ברייתא שיש בה מחלוקת בעניין זה [ואמורא לא מכיר את כל הברייתות] מדוע אין הלכה כ"סתם משנה". לפי הסבר זה יוצא, שאין לומר על משנה "רגילה" - כשאין ברייתא חולקת עליה - "אין הלכה כאותה משנה".
4.
אמר ליה: בר מינה דההיא, דר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו: זו אינה משנה.
הגמרא מציינת שרבי יוחנן עצמו [וריש לקיש] קבע שמשנה זו איננה מוסמכת ו"אינה משנה"! ובלי קשר אם יש ברייתא בנושא זה או לא.
5.
הגמרא מציינת שלא מדובר במסורת שהמשנה איננה מוסמכת היא "אינה משנה", אלא בגלל קושי רב בתוכנה.
לפי זה, כנראה , מדובר שהאמוראים - רבי יוחנן וריש לקיש - הם אלה שקבעו שהיא "אינה משנה"!
5.1
הסבר 1 ודחיה:
מ"ט? אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אידי בריה דרב איקא: משום דקשיא רישא לסיפא, דקתני: של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים - טהור; הא נשתיירו בו שתים במקום אחד - טמא, והדר תני: נשתיירו בו ג' - טמא; ג' אין, שתים לא.
ומאי קושיא? דלמא הא בגווייתא, הא בברייתא!
5.2
הסבר 2 ודחיה:
אלא מהכא, דקתני: וכולן שניטלו אחת אחת בפני עצמן - טמאות, ואע"ג דלא התקינה, אימא סיפא: אחת והתקינה לנר או למיתוח - טמאה; התקינה אין, לא התקינה לא.
אמר אביי: ומאי קושיא? דלמא הא בקתייהו, הא בלא קתייהו!
5.3
דחיה 2 להסבר 2:
א"ר פפא: ומאי קושיא? ודלמא הא בקטינתא, הא באלימתא!
5.4
הסבר 3 וסופי:
אלא, משום דמסיימי בה דווקני: זו דברי ר"ש.
המשנה היא דעת בית שמאי. יוצא שבסופו של דבר באמת הדבר תלוי במסורת מי אמר את המשנה. אמנם לא מפורש במשנה עצמה שמדובר ברבי שמעון, אלא האמוראים ידעו במסורת שזוהי דעת רבי שמעון, ושחכמים חולקים עליו.
יוצא שלמסקנה "אותה משנה" איננה "סתם משנה"!
ראה ב"מתיבתא", הערה כב, שדברי חכמים מובאים בתוספתא.
הערה: יוצא, ש"תוספתא" בדרך כלל יותר "מוסמכת" מברייתא שאיננה תוספתא.
6.
למרות שהמשנה "אינה משנה" הרמב"ם פוסק כמותה, כי מסתבר טעמא, וכל הדיון בסוגייתנו היה "רק" כדי לומר שהיא איננה מוגדרת כ"סתם משנה"!
