הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"חכמים" כ"סתם משנה"
יבמות מד ע"א
מתני'. המחזיר גרושתו, והנושא חלוצתו, והנושא קרובת חלוצתו - יוציא, והולד ממזר, דברי ר"ע; וחכ"א: אין הולד ממזר. ומודים, בנושא קרובת גרושתו, שהולד ממזר.
גמ'. וסבר ר' עקיבא הנושא קרובת חלוצתו - הולד ממזר? והאמר ריש לקיש, כאן שנה רבי: אחות גרושה - מדברי תורה, אחות חלוצה - מדברי סופרים! תני: קרובת גרושתו. הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: ומודים, בנושא קרובת גרושתו, שהולד ממזר; אי אמרת בשלמא איירי בה, היינו דקתני ומודים, אלא אי אמרת לא איירי בה, מאי ומודים. ודלמא הא קא משמע לן, דיש ממזר מחייבי כריתות! הא קתני לה לקמן: איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבא, דברי ר"ע; ר"ש התימני אומר: כל שחייבין עליו כרת בידי שמים, והלכה כדבריו. ודלמא קסתים לן תנא כר"ש התימני! א"כ, ליתני שאר חייבי כריתות, קרובת גרושתו למה לי? אלא ש"מ איירי בה.
מבנה הסוגיה:
1.
מחלוקת במשנה:
מתני'. המחזיר גרושתו, והנושא חלוצתו, והנושא קרובת חלוצתו - יוציא, והולד ממזר, דברי ר"ע;
וחכ"א: אין הולד ממזר. ומודים, בנושא קרובת גרושתו, שהולד ממזר.
מחלוקת בין רבי עקיבא וחכמים.
1.1
הערה: באופן עקרוני המשנה היתה יכולה לכתוב את המחלוקת באופן שונה, כך שדברי חכמים יבואו כדעת "תנא קמא" ודברי רבי עקיבא יבואו כדעה שניה-חולקת בניסוח של "... רבי עקיבא אומר...".
ונראה שתלוי בהמשך הדיון...
1.2
אם דברי חכמים היו מובאים כ"תנא קמא" יתכן שהלכה היתה צריכה להיות כרבי עקיבא לפי הכלל, שהלכה כרבי עקיבא מחברו [אמנם לא לגמרי ברור אם כלל זה מתאים גם נגד "תנא קמא"] אבל עכשיו, שהחולקים הם "חכמים" ברור שהלכה כחכמים ולא כרבי עקיבא [על פי הכללים: "יחיד ורבים הלכה כרבים", וכן: "אין הלכה כרבי עקיבא מחבריו"].
2.
גמ'. וסבר ר' עקיבא הנושא קרובת חלוצתו - הולד ממזר? והאמר ריש לקיש, כאן שנה רבי: אחות גרושה - מדברי תורה, אחות חלוצה - מדברי סופרים!
הגמרא מקשה על רבי עקיבא מדברי המשנה [="רבי יהודה הנשיא"="רבי"] לעיל ביבמות דף מא, שפטר אחות גרושתו מחליצה והצריך חליצה לאחות חלוצתו, וריש לקיש למד מכאן ש"רבי" סובר ש"אחות חלוצה" אסורה "רק" מדרבנן, וכיצד יתכן שבמשנתנו רבי עקיבא אומר שולד ממנה יהיה ממזר!
הערה: אולי מדובר בדין ממזר מדרבנן! [במקומות אחרים בש"ס מובא בפרשנים המושג "ממזר מדרבנן"]!
3.
מיישבת הגמרא:
תני: קרובת גרושתו.
יש לתקן ["תני..."] את הגירסא ל"קרובת גרושתו" במקום "קרובת חלוצתו"!
3.
הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: ומודים, בנושא קרובת גרושתו, שהולד ממזר; אי אמרת בשלמא איירי בה, היינו דקתני ומודים, אלא אי אמרת לא איירי בה, מאי ומודים.
הגמרא מנמקת מסברא את "תיקון" הגירסא בכך, שהביטוי במשנה של "ומודים [חכמים"] מתאים רק אם נאמר שרבי עקיבא מדבר על קרובת גרושתו.
3.1
לגמרא לא היתה מסורת על הגירסא הנכונה בדברי רבי עקיבא, ולכן היא מחפשת הוכחה עניינית מהמשנה עצמה לכך שיש לתקן את הגירסא!
4.
דוחה הגמרא:
ודלמא הא קא משמע לן, דיש ממזר מחייבי כריתות!
באמת רבי עקיבא מדבר על "קרובת חלוצתו", וחכמים חולקים עליו וסוברים שאין ממזר מחייבי לאוין, אבל חכמים מודים לכך שיש ממזר מחייבי כרת ולא רק מחייבי מיתה בידי אדם.
5.
הגמרא מנסה לדחות את הטענה בסעיף 4:
הא קתני לה לקמן: איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבא, דברי ר"ע; ר"ש התימני אומר: כל שחייבין עליו כרת בידי שמים, והלכה כדבריו.
הרי במשנה ביבמות דף מט מובאת מחלוקת בעניין זה, ונקבע כבר במשנה עצמה, שהלכה היא כרבי שמעון התימני כמו שרצינו לומר שכך סוברים חכמים במשנתנו.
כלומר, טענת הגמרא היא, שדעת חכמים במשנתנו - לפי סעיף 4 - מיותרת!
6.
ודלמא קסתים לן תנא כר"ש התימני!
אומרת הגמרא: יתכן שחכמים במשנתנו פוסקים כרבי שמעון התימני!
עד כאן יוצא שהגמרא סוברת כבסעיף 4 שחכמים במשנתנו מדגישים ["מודים"] שיש ממזר מחייבי כריתות [אבל לא מחייבי לאוין].
6.1
מה פירוש "קסתים לן תנא כרבי שמעון התימני"? כנראה שהכוונה היא, שחכמים במשנתנו - לפי שלב זה בסוגיה - סוברים כדעת רבי שמעון התימני. מה פירוש הביטוי "קסתים" [=שסותם]?
א.
הכוונה היא שחכמים פוסקים כ... והרי פשוט שהלכה כחכמים נגד רבי עקיבא במשנתנו!
ב.
דברי חכמים במשנה מובאים בביטוי "ומודים" - נחשבים כ"סתם משנה" שהלכה כמותה. ואולי רק במקרה כבסוגייתנו שה"מודים" [="סתם משנה"] מובאים בסוף המשנה.
6.2
חידושי הריטב"א מסכת יבמות דף מד עמוד א
וכ"ת קא סתים לן כשמעון התימני. פי' והא עדיפא טפי לר"ש ממאי דקתני באידך הלכה כדבריו דהא קי"ל (ב"ב דף ק"ל ב') שאין למידין הלכה מפי משנה.
לכאורה קשה, מדוע צריך במשנתנו להכריע כרבי שמעון התימני הרי באותה משנה נאמר במפורש "והלכה כדבריו".
[בשלוש משניות בש"ס מוזכר הביטוי "והלכה כדבריו", ורק אחת מהן - במסכת יבמות - במשנה שיש עליה גמרא בבלי].
6.3
הליכות עולם שער חמישי פרק ג:
ב. אין למדין הלכה מפי משנה. פירוש כל מקום שאנו מוצאים במשנה והלכה כדבריו אין למדין ממנה לעשות בה מעשה, ולעולם אין סומכין על פסק המשנה עד שיאמרו אנשי הגמרא שהיא הלכה (ורובם),
הביטוי במשנה "והלכה כדבריו" לא מחייב שאמנם כך הלכה, והוא מביא לכך דוגמא מהמשנה שמובאת בסוגייתנו על רבי שמעון התימני.
כגון הא דתנן ביבמות איזהו ממזר שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו מיתה בידי שמים והלכה כדבריו, ולולא שאמרו בגמרא שהלכה כמותו לא סמכנו על פסק המשנה, וכן כל כי האי גוונא. אבל הגמרא שלנו סתמו הלכה למעשה הוא, שהרי להכריע המשנה בו כתבוהו:
וראה במפרש על הריטב"א, מהדורת מוסד הרב קוק, עמוד רמ, הערה 976.
6.4
וקשה מאד, מדוע מצד אחד "הלכה כסתם משנה" - וההסבר המקובל הוא שכך מתכוון לפסוק רבי יהודה הנשיא - ואילו מצד שני אין הלכה כשבמשנה יש הכרעה מפורשת.
6.5
אלא יש לומר, שאמנם "רבי" פוסק כ"סתם משנה" וזה מחייב, אבל כשמוזכר במשנה ביטוי כגון "והלכה כדבריו" אין הכוונה שכך מכריע "רבי", אלא הכוונה היא שכך היה כתוב [נמסר בעל פה] במשנה קדומה שלפני תקופת "רבי"! [ראה "שוטנשטיין", הערה 40 בשם ה"ערוך לנר" [?]]
6.6
המשך דברי הריטב"א:
וא"ת מאי עדיפותא דהאי סתמא כיון שהוא סתם ואח"כ מחלוקת,
שאלתו היא: אם משנתנו היא "סתם משנה" [=דעת חכמים שמובאים ב"ומודים..."] ובמשנה הבאה [ביבמות דף מט] מובאת מחלוקת, הרי הכלל הוא [כפי שמובא בדף הקודם של הגמרא בסוגייתנו - יבמות דף מג] "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם", וממילא אין הלכה כחכמים!
6.7
והוא מיישב:
וי"ל דהא כתיבנא (לעיל יבמות דף מ"ב ב') דזמנין דהלכה כסתם כשהוא יחיד אצל יחיד
יש אומרים שכוונתו לדברים להלן בסעיף 6.9 [ולא כל כך נראה לי...]
6.8
תוספות מסכת יבמות דף מד עמוד א:
ודלמא קסתים לן תנא כשמעון התימני - תימה דסתם ואח"כ מחלוקת היא
כשאלת הריטב"א לעיל בסיעף 6.6
דכהאי גוונא פריך בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קכב:) וכי תאמר סתם לן תנא כרבי יוחנן בן ברוקא סתם ואח"כ מחלוקת היא
6.9
ותוס' מיישב:
וי"ל דנהי דאין חשיב סתם מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד כדפרישית לעיל
במשנתנו "חכמים" הם "רבים" נגד יחיד - רבי עקיבא, וזה כאפשרות א בסעיף 6.1 וצריך לומר, שכוונתו היא שהתוקף של דעת "חכמים" גדול יותר מהתוקף של "סתם משנה"!
6.9.1
ראה ב"מתיבתא", הערה כז, והערה כט שגם דעת רבי עקיבא נחשבת פעמים רבות כ"סתם משנה" - "רבי עקיבא סתימתאה".
7.
המשך הגמרא:
א"כ, ליתני שאר חייבי כריתות, קרובת גרושתו למה לי? אלא ש"מ איירי בה.
הגמרא מקשה קושי לשוני-תכני על תיקון הגירסא במשנתנו, ועל כן היא חוזרת להנחת הבסיס, שבמשנתנו רבי עקיבא מדבר על "קרובת חלוצתו".
