הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"חדא מתרי טעמא קאמר"; "כמאן, דלא כ..."
יבמות מח ע"ב
ת"ר: מקיימין עבדים שאינם מלין, דברי רבי ישמעאל;
רבי עקיבא אומר: אין מקיימין.
אמר ליה ר' ישמעאל, הרי הוא אומר: +שמות כ"ג+ וינפש בן אמתך!
א"ל: בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר.
דכ"ע מיהת, וינפש בן אמתך - בעבד ערל כתיב, מאי משמע? דתניא: וינפש בן אמתך - בעבד ערל הכתוב מדבר, אתה אומר: בעבד ערל, או אינו אלא בעבד מהול? כשהוא אומר: +דברים ה'+ למען ינוח עבדך ואמתך כמוך - הרי עבד מהול אמור, הא מה אני מקיים וינפש בן אמתך? בעבד ערל.
והגר - זה גר תושב, אתה אומר: זה גר תושב, או אינו אלא גר צדק? כשהוא אומר: וגרך אשר בשעריך - הרי גר צדק אמור, הא מה אני מקיים והגר? זה גר תושב.
אמר רבי יהושע בן לוי: הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - מגלגל עמו עד י"ב חדש, לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים.
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא:
כמאן? דלא כר' עקיבא, דאי ר"ע, האמר: אין מקיימין!
אמר להו רב פפא: אפילו תימא ר' עקיבא, הני מילי היכא דלא פסקה למילתיה, אבל היכא דפסקא למילתיה - פסקא.
אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא,
אמר לי: אי הכי, כי אמר ליה ר"ע בלוקח עבד בין השמשות, לישני ליה הא!
חדא מתרי טעמי קאמר.
שלח רבין משמיה דרבי אילעאי, וכל רבותי אמרו לי משמו:
איזהו עבד ערל שמותר לקיימו? זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו.
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: כמאן? דלא כרבי עקיבא, דאי ר"ע, האמר: אין מקיימין!
אמר להו רב פפא: אפילו תימא רבי עקיבא, ה"מ היכא דלא אתני בהדיה, אבל היכא דאתני - אתני.
אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, וא"ל: אי הכי, כי קאמר ליה רבי עקיבא בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו, לישני ליה הא!
וליטעמיך, לישני ליה הך! אלא חד מתרי ותלת טעמי קאמר.
מבנה הסוגיה:
1.
ת"ר: מקיימין עבדים שאינם מלין, דברי רבי ישמעאל;
רבי עקיבא אומר: אין מקיימין.
בברייתא יש מחלוקת בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל.
2.
הוכחת רבי ישמעאל:
אמר ליה ר' ישמעאל, הרי הוא אומר: +שמות כ"ג+ וינפש בן אמתך!
3.
א"ל: בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר.
תשובת רבי עקיבא: יש מקרה שבו רבי עקיבא מודה שמותר לקיימו בלי טבילה - אם קונה עבד כנעני בין השמשות, ובשבת אין להטבילו, לכן מותר "לקיימו" [להחזיקו"] עד שיטבול אחרי שבת.
הערה: בברייתא התנהל דו-שיח בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל.
4.
דיון נוסף בברייתא נוספת על הפסוק "וינפש בן אמתך", שמדובר בעבד לא מהול:
דכ"ע מיהת, וינפש בן אמתך - בעבד ערל כתיב, מאי משמע?
הערה: גם לפי רבי עקיבא באותה שבת שהעבד לא נימול - כי נקנה בין השמשות - סעיף 3 לעיל - הוא חייב לשבות בשבת [דיון: או הוא בעצמו או שאדונו חייב להשביתו].
דתניא: וינפש בן אמתך - בעבד ערל הכתוב מדבר, אתה אומר: בעבד ערל, או אינו אלא בעבד מהול? כשהוא אומר: +דברים ה'+ למען ינוח עבדך ואמתך כמוך - הרי עבד מהול אמור, הא מה אני מקיים וינפש בן אמתך? בעבד ערל.
והגר - זה גר תושב, אתה אומר: זה גר תושב, או אינו אלא גר צדק? כשהוא אומר: וגרך אשר בשעריך - הרי גר צדק אמור, הא מה אני מקיים והגר? זה גר תושב.
5.
מימרא של ריב"ל שקשורה למחלוקת לעיל:
אמר רבי יהושע בן לוי: הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - מגלגל עמו עד י"ב חדש, לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים.
לפי ריב"ל מותר לקנות עבד מגוי ולתת לו 12 חודשי "נסיון" אם רוצה למול, ואם לא ירצה להימול יש למוכרו חזרה לגוי!
5.1
ריב"ל היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא, ולכן נראה שהדין שמובא כאן בשמו מלמדנו שדין זה היה מוסכם גם על "רבי" שקיבל את תורתו מתלמידי רבי עקיבא.
6.
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא:
כמאן? דלא כר' עקיבא, דאי ר"ע, האמר: אין מקיימין!
הגמרא קובעת, שדברי ריב"ל אינם כשיטת רבי עקיבא שסובר שלא רשאי כלל להחזיק עבד שאינו מהול, אלא כרבי ישמעאל שאמר שמותר לקיים.
מדוע "רבנן" [תלמידי רב פפא] לא אמרו באופן חיובי שדברי ריב"ל מתאימים לשיטת רבי ישמעאל.
6.1
אלא יש לומר שדברי ריב"ל לא ממש כשיטת רבי ישמעאל, שהרי רבי ישמעאל התיר לקיים עבד ערל שאינו מהול ללא הגבלת זמן, ואילו ריב"ל התיר רק ל12 חודשים, אבל לפי רבי עקיבא בוודאי שלא מתאים, שהרי לפי רבי עקיבא אין לקיימו כלל, אפילו לא זמן קצר מאד [מלבד אם קנאו בערב שבת - כלעיל].
7.
רב פפא מיישב את דברי ריב"ל [גם?] לפי רבי עקיבא:
אמר להו רב פפא: אפילו תימא ר' עקיבא, הני מילי היכא דלא פסקה למילתיה, אבל היכא דפסקא למילתיה - פסקא.
מיישב רב פפא: דברי רבי עקיבא נאמרו רק אם העבד מתחילה אמר שאינו רוצה וגם לא ירצה בשום אופן למול, אבל אם רצה למול וחזר בו - מותר להחזיקו 12 חודשים.
הערה: הסבר קטע זה שנוי במחלוקת ראשונים ושאר הפרשנים, ואף בין פרשני הרמב"ם.
8.
אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא,
אמר לי: אי הכי, כי אמר ליה ר"ע בלוקח עבד בין השמשות, לישני ליה הא!
רב זביד מקשה, אם הסברו של רב פפא נכון מדוע רבי עקיבא עצמו לא אמר תרוץ זה לרבי ישמעאל.
9.
עונה הגמרא, וכנראה רב כהנא עונה:
חדא מתרי טעמי קאמר.
רבי עקיבא אמר תרוץ אחד מתוך שני תירוצים אפשריים, האחד - התרוץ שאמר רבי עקיבא עצמו, והאחר - התרוץ של הגמרא כאן, כלומר, רבי עקיבא הכיר תרוץ זה ומסכים איתו.
עד כאן מדובר על הסבר ראשון של רב פפא, מלבד ההסבר של רבי עקיבא עצמו.
10.
הגמרא מביאה דין נוסף, שנראה שנאמר ישירות על מחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל:
שלח רבין משמיה דרבי אילעאי, וכל רבותי אמרו לי משמו:
איזהו עבד ערל שמותר לקיימו? זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו.
מקרה נוסף בו מותר להחזיק עבד שאינו מהול - אם כך התנה המוכר עם היהודי שקנה ממנו את העבד.
10.1
נראה שמדובר כאן שהאמורא רבין אמר, שרבותיו של רבין אמרו לו דין ששמעו משמו של התנא רבי אילעי [אביו של רבי יהודה]. נראה שניסוח זה [שבכללו מוזכר גם הביטוי "משמיה"] נועד ללמדנו שדין זה היה ידוע ומוסכם ברבים.
מתאים גם לדברינו לעיל בסעיף 5.1.
11.
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: כמאן? דלא כרבי עקיבא, דאי ר"ע, האמר: אין מקיימין!
כבסעיף 6 לעיל: שנראה שדינו של רבין בשם רבותיו לא מתאים לשיטת רבי עקיבא. [נראה שאולי אף לא מתאים לרבי ישמעאל ואולי כן, שלכך היתה כוונת רבי ישמעאל]
12.
גם כאן רב פפא מיישב לפי רבי עקיבא:
אמר להו רב פפא: אפילו תימא רבי עקיבא, ה"מ היכא דלא אתני בהדיה, אבל היכא דאתני - אתני.
רב פפא עונה שרבי עקיבא באמת מודה לדין זה שאמר רבין בשם רבי אילעאי.
13.
גם כאן כלעיל בסעיף 8 רב זביד מקשה:
אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, וא"ל: אי הכי, כי קאמר ליה רבי עקיבא בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו, לישני ליה הא!
רב זביד מקשה מדוע רבי עקיבא עצמו לא אמר לרבי ישמעאל את ההסבר הזה.
14.
כנראה שרב כהנא עונה:
וליטעמיך, לישני ליה הך! אלא חד מתרי ותלת טעמי קאמר.
הרי כבר נאמר שרבי עקיבא אמר תרוץ אחד מבין 2 תרוצים אפשריים, ולפי זה גם נאמר שרבי עקיבא אמר הסבר אחד מבין 3 תירוצים אפשריים.
15.
למסקנה ישנם שלושה מקרים שבהם רבי עקיבא מסכים שניתן להחזיק עבד כנעני ללא טבילה:
א.
ההסבר של רבי עקיבא עצמו - אם קנה עבד בערב שבת.
ב.
ההסבר הראשון של רב פפא - בקשר לדינו של ריב"ל - אם העבד הצהיר שבין כך לא רוצה להתגייר.
ג.
ההסבר השני של רב פפא - בקשר לדינו של רבין - אם המוכר התנה עם הקונה שהעבד לא יתגייר!
16.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ט:
העבד הנלקח מן העכו"ם אין אומרין לו מה ראית שבאת, אלא אומרים לו רצונך שתכנס לכלל עבדי ישראל ותהיה מן הכשרים או לא, אם רצה מודיעין לו עיקרי הדת ומקצת מצות קלות וחמורות ועונשן ושכרן כמו שמודיעין את הגר ומטבילין אותו כגר, ומודיעין אותו כשהוא במים,
ואם לא רצה לקבל מגלגלין * עליו כל שנים עשר חדש ומוכרו לעכו"ם ואסור לקיימו יותר על כן,
ואם התנה עליו מתחלה שלא ימול ולא יטבול אלא יהיה גר תושב מותר לקיימו בעבודתו כשהוא גר תושב
ואין מקיימין עבד כזה אלא בזמן היובל.
רמב"ם הלכות מילה פרק א הלכה ו:
לקח עבד גדול מן העכו"ם ולא רצה העבד למול מגלגלין עמו כל שנים עשר חדש, יתר על כן אסור לקיימו כשהוא ערל, אלא חוזר ומוכרו לעכו"ם, ואם התנה עליו מתחלה והוא אצל רבו העכו"ם שלא ימול אותו מותר לקיימו והוא ערל, ובלבד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח ויהיה כגר תושב, אבל אם לא קיבל עליו שבע מצות יהרג מיד, ואין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג. +/השגת הראב"ד/ לקח עבד גדול מן העכו"ם כו' עד יהרג מיד. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ ימכר מיד אין לנו עתה להרוג איש עכ"ל.+
כסף משנה הלכות מילה פרק א הלכה ו:
[ו] לקח עבד גדול מן העכו"ם וכו'. יבמות פרק החולץ (דף מ"ה:) אריב"ל הלוקח עבד מן העכו"ם ולא רצה למול מגלגל עמו עד י"ב חדש לא מל חוזר ומוכרו לעכו"ם אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כרבי עקיבא דאי רבי עקיבא הא אמר אין מקיימין עבדים שאין מלין
א"ל רב פפא אפילו תימא ר"ע ה"מ היכא דלא פסקא למילתיה אבל היכא דפסקא למילתיה פסקא. ויש חילוק בין פירוש רש"י לפירוש התוספות בזה ואין בדברי רבינו הכרע:
ואם התנה עליו וכו'. ג"ז שם שלח רבין משמיה דרבי אלעאי וכל רבותי אמרו לי משמו אי זהו עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו ע"מ שלא למולו
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כרבי עקיבא דאי רבי עקיבא הא אמר אין מקיימין א"ל רב פפא אפילו תימא ר"ע ה"מ היכא דלא אתני בהדיה אבל היכא דאתני אתני.
ומ"ש רבינו ובלבד שיקבל עליו שבע מצות היה נראה דקאי בין לכשמגלגל עמו י"ב חדש וחוזר ומוכרו לעכו"ם בין לכשהתנה עמו שלא ימול שכיון שזה ברשות ישראל שהרי עבד הוא חייב לכופו לקבל שבע מצות או יהרג כמ"ש רבינו פ"ז מהלכות מלכים ומלחמותיהם וכן צווה משה מפי הגבורה לכוף כל באי עולם לקבל מצות שנצטוו בני נח וכל מי שלא קיבל יהרג ולמד כן רבינו ממ"ש בפרק ד' מיתות רב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב אמרי על שבע מצות בן נח נהרג אלא שמדבריו בפי"ד מהלכות איסורי ביאה נראה דלא קאי להיכא דהתנה עליו שלא ימול. ומ"ש הראב"ד ימכר מיד אין לנו עתה להרוג איש. יש לתמוה דאין כאן השגה על דברי רבינו שהוא ז"ל כתב דברי הגמרא ואם אין ידינו תקיפה בעונותינו לא מפני זה ה"ל להניח מלכתוב הדין, ואפשר שדעתו לומר דלא נימא דאפילו בזמן הזה שאין אנו יכולים להרגו מגלגל עמו י"ב חדש או אם התנה עליו מתחילה וכו' מותר לקיימו אפילו שלא יקבל עליו שבע מצות קמ"ל הראב"ד דכיון דאין אנו יכולים להורגו אם לא ירצה לקבל שבע מצות אסור לקיימו אפילו שעה אחת אלא ימכר מיד:
ציטטנו את הלכות הרמב"ם וה"כסף משנה" מפאת חשיבותם - אבל בלי להסבירם!
17.
קשה מאד: יש פרשנים שאומרים, שהרמב"ם פוסק כשני תרוצי הגמרא לשיטת רבי עקיבא - כך משמע מה"כסף משנה" על שתי ההלכות ברמב"ם לעיל, אבל דווקא את האוקימתא [התרוץ] של רבי עקיבא עצמו שאמר לרבי ישמעאל הרמב"ם לא מזכיר כלל!
18.
ויש אומרים, שהרמב"ם באמת פוסק דווקא כרבי ישמעאל ולא כרבי עקיבא, וההסבר האחרון [שהיה תנאי עם בעל העבד] מוסכם אף על רבי ישמעאל, ומתאים לשיטות בפרשנים, שהרמב"ם לא מקבל את ההסבר הראשון ולא את ההסבר של רבי עקיבא עצמו.
18.1
אולם קשה, שהרי הכלל הוא, שהלכה כרבי עקיבא מחברו - נגד רבי ישמעאל!
חלק יעקב הלכות מילה פרק א הלכה ו:
והעיקר נ"ל דפסק כר' ישמעאל ואף על גב דקיימא לן הלכה כר' עקיבא מחבירו שאני הכא דפשט דר' יהושע בן לוי מורה דהוי דלא כר"ע וכמו שאמרו רבנן קמיה דרב פפא וכן ההיא דעל מנת ואף על פי דרב פפא מוקי לה כר"ע ס"ל לרבינו דהוי שנויי דחקי וכיון דריב"ל ורבנן קיימי אליבא דר"י ודלא כר"ע וכדאמרוה רבנן קמיה דרב פפא פסקינן כר"י ולא כר"ע אף על גב דהלכה כר"ע מחבירו ומשו"ה לא חילק בין פסקא ללא פסקא כנ"ל.
הוא מסביר שדברי ריב"ל ודברי רבין עצמם לא כרבי עקיבא, ולכן הרמב"ם פסק כרבי ישמעאל!
18.2
אבל הוא לא מיישב מדוע הרמב"ם כן פסק את עניין התנאי - כהסבר השני בגמרא. אלא יש לומר, שההסבר השני של התנאי מוסכם גם על רבי ישמעאל אבל לא כהסבר הכרחי וכתנאי בלעדי לדין שאם המוכר התנה עם הקונה שהעבד לא יטבול רק אז הקונה רשאי להחזיק את העבד ללא טבילה!
18.3
חשוב להדגיש שלפי פרשן זה - בסעיף 18.1 - תירוצי רב פפא הם דחוקים - "שנויי דחקי" - והעיקר הוא כפי דברי "רבנן" - תלמידי רב פפא:
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא:
כמאן? דלא כר' עקיבא, דאי ר"ע, האמר: אין מקיימין!
לפי זה יתכן לומר שהביטוי "כמאן, דלא..." נועד להודיענו ש"עורך הגמרא" כך פוסק - "דלא כ..." וממילא נפסק כרבי ישמעאל. ובזה תשובה לשאלתנו בסוף סעיף 6 לעיל.
18.4
נראה בכלל שסוגיה זו ערוכה באופן מיוחד: ראוי לשים לב, שעל המחלוקת בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל דנים רב פפא וחבריו [רב זביד ורב כהנא] ותלמידיו - בסוף תקופת האמוראים!
18.5
לאור כל הנ"ל נראה שאמוראים אלה דנים בעיקר כדי לפסוק את ההלכה!
19.
במהלך הסוגיה ראינו עיקרון חשוב:
וליטעמיך, לישני ליה הך! אלא חד מתרי ותלת טעמי קאמר.
כלומר, כאשר חכם אומר הסבר/תרוץ מסויים אין הכרח שהוא לא מסכים לתרוץ/הסבר אחר!
ועיקרון זה מוכח מסוגייתנו כפי שמובא:
הליכות עולם שער שני פרק ב:
יא. זימנין דמתרץ גמרא חדא פירוקא והוה מצי למימר פירוקא אחרינא אלא דחדא מינייהו נקט,
וילפינן הא מילתא מפרק החולץ גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ור' עקיבא במקיימי עבדים שאינם מולים וכו' ואמרינן אדמשני ליה רבי עקיבא בלוקח עבד בין השמשות לישני ליה הא ומהדר חדא מתרי טעמי נקט,
עד כאן מוכח שכך בין תנאים.
וכן אומר הכריתות פעמים יש כמה פירוקים והגמרא לא חש לתרץ אלא חד מינייהו:
לפי ספר ה"כריתות" העיקרון הנ"ל תקף גם בגמרא - אמוראים?
19.1
ונראה לומר ["חידוש"], שמסוגייתנו ניתן ללמוד עיקרון זה רק לגבי הסברים/תרוצים מסוג של "אוקימתא", כלומר, שהחכם לא מנה את כל המקרים האפשריים שבו מדובר... אבל אם מדובר בסברות שונות אולי כלל זה לא תקף, ובמקרים כאלה באמת אם חכם מסויים [תנא/אמורא/ סתמא דגמרא] מתרץ תרוץ עקרוני מסויים הרי שכן משמע שהוא איננו מסכים לתרוץ עקרוני אחר! ובאמת כך מעירים הראשונים אפילו לגבי הראשונים עצמם, דהיינו, אם "ראשון" מתרץ תרוץ אחד ואחר כך מוסיף תרוץ אחר [בלשון "אי נמי" למשל] הרי שהפרשנים מחפשים במה שני תרוצים אלה חלוקים זה על זה, ומשמע גם שתרוץ שלישי אין בנמצא, ואם יימצא תרוץ שלישי הרי שאותו "ראשון" שלא אמר תרוץ זה כנראה שלא מקבל אותו!
20.
נראה לסכם, שבאופן עקרוני ניתן לומר שיש כאן בעיה כיצד להסביר מצב כשיש כמה הסברים/תרוצים במקביל, האם הם חלוקים בהכרח, או שהם מתווספים, ו"כולם" מסכימים ל"כולם" - תלוי בכל מקרה לגופו.
