הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מצאתי מגילת יוחסין"; מתי אין הלכה כרבי עקיבא
יבמות מט ע"א-ע"ב
מתני'. איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבא, דברי ר"ע; שמעון התימני אומר: כל שחייבים עליו כרת בידי שמים, והלכה כדבריו; ורבי יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין. אמר רבי שמעון בן עזאי: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש, לקיים דברי רבי יהושע. אשתו שמתה - מותר באחותה, גרשה ומתה - מותר באחותה, נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה. יבמתו שמתה - מותר באחותה, חלץ לה ומתה - מותר באחותה, נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה.
גמ'. מ"ט דרבי עקיבא? דכתיב: +דברים כ"ג+ לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו, כנף שראה אביו לא יגלה, וסבר לה כר' יהודה, דאמר: באנוסת אביו הכתוב מדבר, דהויא לה חייבי לאוין, וסמיך ליה: +דברים כ"ג+ לא יבא ממזר בקהל ה', אלמא מהני הוי ממזר. ולרבי סימאי דמרבה שאר חייבי לאוין דלאו דשאר, ולרבי ישבב דמרבה אפילו חייבי עשה, נפקא להו מולא. ושמעון התימני סבר לה כרבנן, דאמרי: בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, דהויא לה חייבי כריתות, וסמיך ליה: לא יבא ממזר, אלמא מחייבי כריתות הוי ממזר. ורבי יהושע? לכתוב רחמנא לא יגלה, לא יקח (ולא יגלה) למה לי? אלא לאו הכי קאמר: מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר, טפי לא הוי ממזר. אמר אביי: הכל מודים, בבא על הנדה ועל הסוטה - שאין הולד ממזר, נדה - דהא תפסי בה קידושין, שנאמר: +ויקרא ט"ו+ ותהי נדתה עליו, אפי' בשעת נדתה תפסי בה קידושין, סוטה נמי - דהא תפסי בה קידושין. תניא נמי הכי: הכל מודים, בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם - שאין הולד ממזר. ואביי? שומרת יבם מספקא ליה אי כרב אי כשמואל.
א"ר שמעון בן עזאי כו'. תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש,
מבנה הסוגיה:
1.
מתני'. איזהו ממזר?
כל שאר בשר שהוא בלא יבא, דברי ר"ע;
שמעון התימני אומר: כל שחייבים עליו כרת בידי שמים, והלכה כדבריו;
ורבי יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין.
3 דעות תנאים בהגדרת ה"ממזר".
2.
אמר רבי שמעון בן עזאי: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש, לקיים דברי רבי יהושע.
רבי שמעון בן עזאי מוכיח-פוסק כרבי יהושע שממזר הוא רק מי שנולד מנישואין שיש בהם עונש מיתת בית דין [ולא ממי שחייב "רק" בכרת - עונש בידי שמים - ובוודאי שלא ממי שחייב "רק" מלקות כד'].
3.
הערה על סדר הבאת דעות התנאים במשנה:
שמעון התימני -
תנא בדור השלישי. מכונה תימני, כי מתמנה היה (תענית דף י"ט ע"א רש"י). היה מן הארבעה ביבנה שידעו שבעים לשון (סנהדרין דף י"ז ע"ב). תלמידם של רבי אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא:
רבי יהושע בן חנניה -
מראשי התנאים בדור השני. והוא רבי יהושע סתם במשנה (נזיר דף נ"ו ע"ב רש"י). ...
מתלמידיו המובהקים ביותר של רבי יוחנן בן זכאי (גיטין נ"ו ע"א).
היה חברו הגדול של רבי אליעזר - מחלוקתם מובאת הרבה בש"ס.
בין תלמידיו המובהקים היה רבי עקיבא (שם ס"ב ע"א), שהיה אח"כ תלמיד חבר שלו (מסכת כלה רפ"ב).
לפי הנ"ל - לפי סדר הדורות - הדעות במשנה היו צריכות להיות מובאות: רבי יהושע - רבי עקיבא - שמעון התימני. ובמשנה דווקא רבי יהושע [שהיה הגדול והקדום מכולם] מובא בסוף "הרשימה"!
3.1
אלא יש לומר, שהרי בהמשך, המשנה מביאה סיוע לרבי יהושע. לכן דעתו מובאת אחרי רבי עקיבא ושמעון התימני.
[וגם בגלל סדר חומרת הדברים מהחמור אל הקל]
4.
כללי פסיקה:
סדר תנאים ואמוראים חלק ב:
טו. רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע, רבי אליעזר ורבי עקיבא הלכה כרבי עקיבאה, רבי טרפון ורבי עקיבא הלכה כר"ע. רבי ישמעאל ורבי עקיבא הלכה כר"ע. רבי יוחנן בן נורי ור"ע הלכה כר"ע.
טז. כל מקום שנחלק רבי עקיבא עם יחיד הלכה כמותו שהלכה כר' עקיבא מחבירו ולא מחביריו.
נראה, שמשמע מהנ"ל שהלכה במשנתנו צריכה להיות כרבי עקיבא [גם נגד רבי יהושע, שהרי הלכה כרבי עקיבא אפילו נגד רבו - רבי אליעזר]. וגם על פי הכלל הכללי של "הלכה כרבי עקיבא מחברו".
4.1
ואמנם, כאן יוצא שרבי עקיבא הוא נגד "חבריו" - רבי יהושע ושמעון התימני - אבל מכיוון שרבי יהושע ושמעון התימני אינם בדעה אחת הרי שרבי עקיבא הוא נגד כל אחד מהם בנפרד, ונראה שבכל זאת מוגדר כאילו רבי עקיבא חולק - פעמיים - נגד יחיד והלכה כמותו!
ואם אמנם לא כך, הרי שכל אחד מהם הוא "יחיד" נגד שנים ולא ניתן לפסוק על פי כללי ההכרעה הרגילים שבין התנאים.
כלומר, השאלה היא האם יש כאן 3 יחידים או שכל שנים הם "רבים" נגד השלישי!
קשור לכלל הכללי של "יחיד ורבים הלכה כרבים".
4.2
ומדוע לא פוסקים כנאמר במגילת היוחסין - כרבי יהושע! אולי ניתן לומר, שמגילת היוחסין לא היתה ידועה לרבים ואולי כבר חכמי הדור לא קיבלוה ועל כן היא נחשבת כדעת יחיד. מעניין לשאול מה לגבי שאר הדברים שנאמרו במגילה - האם היתה להם השפעה להלכה.
4.3
מה שמובא במגילת היוחסין: "לקיים דברי רבי יהושע" מי אמר זאת?
אם משפט זה נאמר על ידי רבי שמעון בן עזאי - תלמיד רבי עקיבא - הרי שצריך לומר שהמגילה היא "עתיקה" - עוד לפני המחלוקת במשנה, ואז כוונת רבי שמעון בן עזאי ללמדנו שכך היה נהוג לפני המחלוקת במשנתנו, שמבחינה היסטורית הלכה כרבי יהושע ואולי כך יש לפסוק.
אבל אם הביטוי הנ"ל - "לקיים דברי רבי יהושע" - כבר נאמר במגילה עצמה הרי שהיא איננה עתיקה כלל, והיא כנראה נאמרה על ידי חכמי הדור של החולקים במשנתנו, ואז אולי כוונת רבי שמעון בן עזאי ללמדנו שהמחלוקת "גוברת" על המגילה ואין הלכה בהכרח כמותה.
ואולי ההסבר האחרון מתאים גם אם נאמר כאפשרות הראשונה - שהמגילה היא "עתיקה".
4.4
על הפסיקה במחלוקת במשנה ראה בהמשך.
5.
המשך המשנה:
לא נדון בכך.
אשתו שמתה - מותר באחותה, גרשה ומתה - מותר באחותה, נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה. יבמתו שמתה - מותר באחותה, חלץ לה ומתה - מותר באחותה, נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה.
6.
הגמרא דנה ב-3 הדעות במשנה על פי פרשנות הפסוקים:
גמ'. מ"ט דרבי עקיבא? דכתיב: +דברים כ"ג+ לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו, כנף שראה אביו לא יגלה, וסבר לה כר' יהודה, דאמר: באנוסת אביו הכתוב מדבר, דהויא לה חייבי לאוין, וסמיך ליה: +דברים כ"ג+ לא יבא ממזר בקהל ה', אלמא מהני הוי ממזר.
קצת תמוה שהגמרא מציינת שרבי עקיבא סובר כרבי יהודה תלמידו! אלא יש לומר, שכוונת הגמרא לומר שכך רבי עקיבא מסר לרבי יהודה - שכך יש לפרש!
6.1
הגמרא מפרשת את דברי רבי עקיבא לפי 2 מסורות של תלמידיו של רבי עקיבא:
ולרבי סימאי דמרבה שאר חייבי לאוין דלאו דשאר,
ולרבי ישבב דמרבה אפילו חייבי עשה,
נפקא להו מולא.
6.2
הסבר שיטת שמעון התימני:
ושמעון התימני סבר לה כרבנן, דאמרי: בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, דהויא לה חייבי כריתות, וסמיך ליה: לא יבא ממזר, אלמא מחייבי כריתות הוי ממזר.
6.3
הסבר שיטת רבי יהושע:
ורבי יהושע? לכתוב רחמנא לא יגלה, לא יקח (ולא יגלה) למה לי? אלא לאו הכי קאמר: מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר, טפי לא הוי ממזר.
7.
תוספת דין והסבר של אביי:
אמר אביי: הכל מודים, בבא על הנדה
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מט עמוד ב
ועל הסוטה - שאין הולד ממזר, נדה - דהא תפסי בה קידושין, שנאמר: +ויקרא ט"ו+ ותהי נדתה עליו, אפי' בשעת נדתה תפסי בה קידושין, סוטה נמי - דהא תפסי בה קידושין.
תניא נמי הכי: הכל מודים, בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם - שאין הולד ממזר.
הסיוע מהברייתא "תניא נמי הכי" הוא רק על חלק מדברי אביי.
7.1
ואביי? שומרת יבם מספקא ליה אי כרב אי כשמואל.
מדובר במחלוקת בין רב ושמואל בסוגיה אחרת [מסכת יבמות דף צב]: אם קידושין תופסים ביבמה שנישאה לזר.
8.
פסק ההלכה:
רא"ש מסכת יבמות פרק ד סימן לט:
לט [יבמות דף מט ע"א] מתני' איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע. שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו. ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת ב"ד אמר ר"ש בן עזאי מצאתי מגילת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים דברי ר' יהושע.
והלכה כשמעון התימני
ולאו משום דתנן והלכה כדבריו
דקי"ל דאין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי ברייתא אלא דבכמה מקומות מוכח דהלכתא כוותיה.
הלכה כשמעון התימני ולא בגלל שנאמר במשנה "והלכה כדבריו", אלא בגלל שמכמה סוגיות אחרות בש"ס משמע שהלכה כמותו - כשמעון התימני.
מכאן מוכח שהפסיקה היא לפי "עורך הגמרא" שלפניו היתה התמונה הכוללת בש"ס כולו [קשור מאד לעניין הכללי של "עריכת הגמרא"].
9.
ראה קטע ממה שכתבנו על מסכת יבמות דף מד:
המיספור הוא לפי ההתאמה לסוגייתנו כאן:
הליכות עולם שער חמישי פרק ג:
ב. אין למדין הלכה מפי משנה. פירוש כל מקום שאנו מוצאים במשנה והלכה כדבריו אין למדין ממנה לעשות בה מעשה, ולעולם אין סומכין על פסק המשנה עד שיאמרו אנשי הגמרא שהיא הלכה (ורובם),
הביטוי במשנה "והלכה כדבריו" לא מחייב שאמנם כך הלכה, והוא מביא לכך דוגמא מהמשנה שמובאת בסוגייתנו על שמעון התימני.
כגון הא דתנן ביבמות איזהו ממזר שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו מיתה בידי שמים והלכה כדבריו, ולולא שאמרו בגמרא שהלכה כמותו לא סמכנו על פסק המשנה, וכן כל כי האי גוונא. אבל הגמרא שלנו סתמו הלכה למעשה הוא, שהרי להכריע המשנה בו כתבוהו:
וראה במפרש על הריטב"א, מהדורת מוסד הרב קוק, עמוד רמ, הערה 976.
9.1
וקשה מאד, מדוע מצד אחד "הלכה כסתם משנה" - וההסבר המקובל הוא שכך מתכוון לפסוק רבי יהודה הנשיא - ואילו מצד שני אין הלכה כשבמשנה יש הכרעה מפורשת.
9.2
אלא יש לומר, שאמנם "רבי" פוסק כ"סתם משנה" וזה מחייב, אבל כשמוזכר במשנה ביטוי כגון "והלכה כדבריו" אין הכוונה שכך מכריע "רבי", אלא הכוונה היא שכך היה כתוב [נמסר בעל פה] במשנה קדומה שלפני תקופת "רבי"! [ראה "שוטנשטיין", הערה 40 בשם ה"ערוך לנר" [?]] - שם, בדף מד.
10.
המשך דברי הרא"ש בסוגייתנו - מסכת יבמות דף מט:
10.1
סוגיה 1 שמחייבי לאווין אין ממזר:
סוגיא דשמעתין בפ"ק (יבמות דף יד ב) דקאמר פשיטא בני חייבי לאוין כשירין נינהו
סוגיה 2 שמחייבי לאווין אין ממזר:
ובפרק כיצד (יבמות דף כג א) דקאמר רב פפא חייבי לאוין תפסי בהן קידושין
סוגיה 3 שמחייבי לאווין אין ממזר:
ועוד מדפסקינן לעיל (יבמות דף מה א) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ור' יוחנן וכל אמוראי דאיירי לעיל (יבמות דף יב ב) בתורת מחזיר גרושתו ולר"ע לא משכחת לה דאין קידושין תופסין לו בה
סוגיה 4 שמחייבי לאווין אין ממזר:
ובפ' בתרא דקידושין דף עח א) נמי אמרינן הכל מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה אלמא תפסי בה קידושין משמע דאפילו מחייבי לאוין דשאר אין הלכה כר"ע מההיא דפרק כיצד דאיירי בכל חייבי לאוין.
ולפר"ת גם מההיא דמחזיר גרושתו דמפרש דהוי חייבי לאוין דשאר לפי שמחמת אישות נאסרה עליו.
11.
ומיהו מכל הנך אין ראיה שלא יהיה הלכה כר' יהושע דאמר דמחייבי מיתות לחוד הוא דהוי ממזר
הוא שואל, מדוע לא תהיה הלכה כרבי יהושע שממזר הוא רק ממי שנולד מחייבי מיתות בית דין ולא מחייבי כריתות.
11.1
הוכחה 1 מדוע אין הלכה כרבי יהושע:
וגם על זה יש להביא ראיה דאין הלכה כמותו מהא דאמרינן לעיל (יבמות דף מה ב) ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב משמע התם דכולהו מודו אי הוה דמיא לאשת אב דלא תפסי בה קידושין לדידיה אבל לאחריני תפסי הוי ממזר וחייבי כריתות דמו בהכי לאשת אב.
הוכחה 2 מדוע אין הלכה כרבי יהושע:
ועוד ראיה דאמרי' לעיל בפירקין (יבמות דף לז א) אין ממזר מספק אלמא יש ממזר מאשת אח.
הוכחה 3 מדוע אין הלכה כרבי יהושע:
ועוד אמרינן לעיל (יבמות דף מ ב) אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר ואפילו רבי יוחנן לא פליג אלא משום דמשוה לצרה כחלוצה ואף על גב דסתם לן תנא כר"ע בפ' ר"ג ובהאשה רבה
ה"נ סתם לן כשמעון התימני בקידושין בפ' האומר (קידושין דף סו ב) דקתני כל מקום שיש קידושין ויש עבירה וכו' וכל מקום שאין לה עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין הולד ממזר ואיזה זה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה ובכי האי גוונא קרי הלכתא פסיקתא בפרק קמא דמסכת ע"ז דף ז א) גבי ההיא דכל המשנה ידו על התחתונה:
