הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"כולהו סבירא להו" - ודווקא אין הלכה כמותם
יבמות נא ע"ב
אמר רבי יוחנן: רבן גמליאל וב"ש ור"ש ובן עזאי ורבי נחמיה, כולהו סבירא להו: מאמר קונה קנין גמור. רבן גמליאל, הא דאמרן. ב"ש, דתנן...
1.
רבי יוחנן מציין רשימה של 5 תנאים שסוברים "מאמר קונה קנין גמור".
2.
הניסוח הוא "כולהו סבירא להו". ניסוח זה מעיד שהדין השווה שאמרו 5 התנאים דווקא איננו להלכה. ניתן לומר, שכבר רבי יוחנן עצמו פסק שלא כמותם, או ש"עורך הגמרא" ניסח את הניסוח "כולהו סבירא להו" ללמדנו שאין הלכה כמותם.
3.
ראה מה שכתבנו על מסכת בבא בתרא דף קסה:
מיספור הסעיפים בהתאמה לסוגייתנו - מסכת יבמות דף נא:
בגמרא:
"אמר אביי: רשב"ג ור"ש ור' אלעזר, כולהו סבירא להו: מראה מקום הוא לו. רשב"ג - הא דאמרן. ר"ש - דתנן, ר"ש אומר: אם הטעה לשבח - הרי זו מקודשת. ר' אלעזר - דתנן: האשה שאמרה התקבל לי גיטי ממקום פלוני, וקיבלו לה ממקום אחר - פסול, ור' אלעזר מכשיר; מר סבר: קפידא, ומר סבר: מראה מקום הוא לו. "
4.
מפאת חשיבות המושג מצורף ציטוט מהספר "הליכות עולם", ובין קטע לקטע [ בקטעים החשובים לסוגייתנו] מצורף הסבר :
הליכות עולם שער חמישי פרק ג
" ז. אין הלכה כשיטה. פירוש כל היכא שאומר בגמרא פלוני ופלוני סבירא להו כך הוא שיטה, וקבלה היא ביד הגאונים ז"ל דלית הלכתא כשיטה.
והטעם יש מי שאומר מפני שדרך חכמים לאחוז בדרך קצרה, ולפום דקא חזינא דקא מפרשי מאן דס"ל האי סברא ואמרי פלוני ופלוני אמרי כך ידעינן דמיעוט הם האומרים כך ורובא איפכא ס"ל (ואמטו להכי מפרשי שמועתייהו) [דלכך קא מפרשי שמועתייהו ואמטו להכי לית הילכתא כוותיהו], הילכך לית הלכתא כוותייהו, דמאן דס"ל איפכא הם הרבים ויחיד ורבים הלכה כרבים,
הסבר: הכלל הוא שאם הניסוח בגמרא הוא [כמו בסוגייתנו]: "... כולהו סבירא להו..." זה מוגדר "שיטה", והכלל הוא שאין הלכה כשיטה, כלומר, בסוגייתנו, מה שנלמד על ידי שלושת התנאים שמציין אביי, ש"מראה מקום הוא לו" – אינו נפסק להלכה.
5.
וילפו האי טעמא מדאמרינן ר' מאיר אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מהטהורה לפיכך פרט הכתוב בטהורה, ושעופות הטהורים מרובים מהטמאים לפיכך פרט הכתוב בטמאים, מאי קמשמע לן לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה.
הסבר: התורה מפרטת את המיעוט של הבהמות הטהורות ומכאן לומדים: " לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה." ולכן, כיון שהגמרא צירפה כמה דעות שסוברות דין דומה – סימן שהגמרא רומזה בזה שהם מיעוט, ואין ההלכה כמותם, ויש רבים אחרים שסוברים ההיפך וההלכה היא כרבים.
6.
ולפי זה הטעם נראה דאין חילוק בין היכא דאמרינן פלוני ופלוני כולהו סבירא להו כך וכך ובין היכא דאמרינן פלוני ופלוני אמרו דבר אחד.
הסבר: מלבד הביטוי, בסוגייתנו, "... סבירא להו..." מופיע ביטוי דומה בש"ס הוא: "... אמרו דבר אחד". לשני הביטויים הכלל הוא זהה, ובגלל הנימוק לעיל, שעורך הגמרא קיבץ כמה דעות יחדיו כדי ללמדנו שאין הלכה כאותם דעות.
7.
ויש מי שאומר פלוני ופלוני אמרו דבר אחד, שוין הם לגמרי בדברים וכל אחד מודה לדברי חבירו, וכה"ג לא חשיבא שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו
והיכי דמי שיטה היינו כגון פלוני ופלוני ס"ל כך, מפני שאע"פ שהולכין בשיטה אחת אין כל דבריהם שוים ואין מודין זה לזה,
הסבר: יש מי שסובר שיש הבדל בין שני הביטויים שהזכרנו. הביטוי "... כולהו סבירא להו..." כוונתו, שאמנם התנאים שמוזכרים ברשימה שותפים לדעה אחת בנושא אחד אבל ישנם פרטים באותו נושא, שבהם יש מחלוקת ביניהם, ולכן יוצא שלגבי הפרטים אין צרוף של רוב, ולכן אין הלכה כשיטתם.
והוא מביא דוגמא:
כאותה שבפרק א' דסוכה ב"ש ור' יאשיהו ר"ש ור' יהודה כלהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן ופליגי אהדדי ואינן שוין בדבר לגמרי, דלב"ש הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו ושלחנו, ר' יאשיה בעי ארבע אמות, ר"ש בעי שלש דפנות ורביעית אפילו טפח, וכן כלהו כדאיתא התם, ולפי זה אינן מודין זה לזה ובכל חד מנייהו פליגי רבנן עליה והוי יחיד ובטל במיעוטן.
ובנין אב שממנו למדו הגאונים ז"ל שאין הלכה כשיטה בפרק איזהו נשך א"ר נחמן הלכה כרבי יהודה, הלכה כרבי יוסי, הלכה כרשב"ג, אלא שיטה אתמר דאלת"ה הלכה הלכה למה לי לימא הלכה כר' יהודה דמיקל בכולהו אלא ש"מ שיטה איתמר, והתם נמי לא מודו אהדדי,
7.1
מתאים גם לסוגייתנו - מסכת יבמות דף נא - שבה מסבירים הפרשנים שלגבי 5 התנאים לא כולם סוברים לגמרי אותו דבר!
7.2
ובעל ה"הליכות עולם" מוסיף:
וכן כה"ג מסתמא לית הלכתא כחד מינייהו אלא היכא דפסיק הלכתא גמרא בהדיא כחד מינייהו או דמוכח הכי ומפיק לה הכי משיטה, כי ההיא דמסכת סוכה דפסיק רבא הלכה כר' שמעון וכן כל כיוצא, כן כתב הר"ן בפירוש הלכותיו בפרק קמא דסוכה: "
הסבר: כמו בהרבה כללים אחרים, הכלל תקף כל עוד הגמרא לא פוסקת אחרת באופן מפורש, או באופן שמוכח שהיא פוסקת כאותה שיטה של "כולהו סבירא להו".
7.3
מההסבר לעיל בסעיף 7.2 מוכח שהביטוי "כולהו סבירא להו" [וכן כנראה גם לגבי הביטוי "אמרו דבר אחד"] לא נאמר על ידי "עורך הגמרא" אלא זהו ניסוח מזמן בית המדרש כשדנו בו האמוראים, ולכן כש"עורך הגמרא" בסוגיות אחרות מביע את דעתו - באופנים שונים -הוא גובר על הכלל ש"אין הלכה כשיטה".
8.
הערה: בכמה מקומות בש"ס, כשהגמרא אומרת את הביטוי "רבי... ורבי....כולהו סבירא להו..." שואלים הראשונים: הרי מצינו שגם תנאים אחרים סוברים כך...
9.
יד מלאכי – סימן כתר:
"מצינו בגמרא דקאמר "פלוני ופלוני כולהו סבירא להו", ואפילו הכי הלכתא היא ולא נקט הך לישנא רק לפרושי מילתייהו ולא לאוקמינהו בשיטה"
מתאים לכלל של ה"הליכות עולם", ש"מותר" לגמרא להכריע שההלכה תהיה כאותם תנאים שהובאו ברשימה.
10.
מעניין: הביטוי הנ"ל - 18 מופעים בש"ס [יש כמה "כפולים"] רובם נאמרו על ידי האמורא אביי. וברובם יש 3 תנאים ברשימה!
11.
לגבי ההלכה בסוגייתנו - מסכת יבמות דף נא:
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ה הלכה ב:
המאמר אף על פי שאינו קונה ביבמה קנין גמור ואינה נעשית בו אשת איש גמורה צריכה ממנו גט ואינה ניתרת לזר אלא בחליצה.
הרמב"ם מנסח את ההלכה "המאמר... אינו קונה קניין גמור", כנראה בגלל שהוא סובר ש"אין הלכה כשיטה", ואין הלכה כאותם חכמים שעליהם נאמר "כולהו סבירא להו" - ניסוחו של רבי יוחנן בסוגייתנו.
12.
מגיד משנה הלכות יבום וחליצה פרק ה הלכה ב:
[ב] המאמר אף על פי שאינו קונה וכו'. לא הוצרך רבינו בכאן לבאר שהמאמר אינו אלא מדבריהם לפי שסמך לו על מ"ש ראש פרק שני ופשוט הוא בגמרא דלדידן קיי"ל כב"ה (דף כ"ט) דאמרי דאין מאמר קונה קנין גמור כמ"ש רבינו שאינו אלא מדבריהם
הוא מסביר שמאמר אינו קונה קניין גמור כי כך סוברים בית הלל. ובסוגייתנו מובאים דברי בית שמאי שסוברים כרבן גמליאל במשנתנו שמאמר קונה קניין גמור. כנראה ש"מגיד משנה" מתכוון לומר, שהרי הלכה כבית הלל וממילא אין הלכה כאותם חכמים שחולקים עליו.
12.1
וזה עצמו קצת קשה, כיצד תנאים מאוחרים - כרבי שמעון ורבי נחמיה - חולקים על בית הלל.
12.2
והוא מוסיף:
ובפירוש אומר בפרק ר"ג מ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה מהני משום דמהני בעלמא דאי אמרת לא מהני אמרי מאמר לקנות וביאה לקנות ומדמאמר ל"מ ביאה נמי ל"מ ואתי למבעל אחר ביאה ע"כ
הקטע הנ"ל מצוטט ממסכת יבמות דף נ - הדף הקודם - ומוכח ממנו - מה"סתמא דגמרא" - שמאמר אינו קונה קנין גמור.
12.3
וכן מתבאר בהרבה מקומות:
הוא טוען שכך משמע בסוגיות נוספות בש"ס.
12.4
קצת קשה, שהוא לא מזכיר כלל את הכלל שהבאנו לעיל ש"אין הלכה כשיטה"!
