איהי לא מיענשה
יבמות סד ע"ב
"והאי שמא לא זכה להבנות הימנה, ודלמא איהי דלא זכיא! איהי כיון דלא מפקדא אפריה ורביה לא מיענשה".
פירש רש"י: "כיון דלא מיפקדא אפריה ורביה - לא איכפת לה ולא ענש לה קודשא בריך הוא על עונותיה".
וקשה, מה בכך שלא נצטוותה בפריה ורביה, וכי אין לה צער רב כשאין לה בנים?! והלא אמרה רחל: (בראשית ל, א) הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי! ומכאן למדו שמי שאין לו בנים חשוב כמת, לפחות בעיניו!
אלא שדברי הגמרא נסובים על הברייתא שבעמוד א': "תנו רבנן, נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה". המילים: "שמא לא זכה להבנות ממנה" הם נימוק לכך שמחוייב הוא לתת כתובה, כי הוא בחזקת האשם בכך שאין לו בנים ומשום כך הוא נאלץ לגרשה. על כך מקשה הגמרא שמא היא בעוונותיה האשמה בכך שאין לה וולד, ותפסיד היא כתובתה? עונה הגמרא שמבחינתה אין כלל צורך בגירושין, וכיון שהאיש הוא הנצרך ליזום את הגירושין כדי לקיים את מצוותו, חייב הוא גם ליטול את האחריות שמא אשם הוא בגירושין ולישא בנטל התוצאה של תשלום הכתובה.
עוד יש לומר, שהרי "כל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה" (מסכת סנהדרין דף צ ע"א). וכיון שאין לו ולד, ודאי נענש על כך שלא השתדל מספיק במצוות פריה ורביה. ואילו האשה אינה חייבת בכך.
