הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הא אמרה... חדא זימנא"

יבמות סז ע"א

א"ר יהודה: הכניסה לו שני כלים באלף זוז, ושבחו ועמדו על שני אלפים, אחד נוטלתו בכתובתה, ואחד נותנת דמים ונוטלתו מפני שבח בית אביה. מאי קא משמע לן? שבח בית אביה דידה הוי, 
הא אמרה רב יהודא חדא זימנא! 
מהו דתימא, ה"מ היכא דמטיא למשקל בכתובתה, אבל מיתן דמי ומישקל לא, קמ"ל. 

1.
הביטוי "הא אמרה... חדא זימנא" מובא בש"ס כ-20 פעמים. ברוב הפעמים הגמרא מנסחת מדוע נשנה הדבר בניסוח "מהו דתימא" [ויש לבדוק האם הגמרא דנה בכך בשני המקומות של מאמרי האמורא]

2.
במסכת מנחות דף מא הגמרא מיישבת שאלה מסוג זה: "חדא מכלל חברתה איתמר". כלומר - בהתאמה לסוגייתנו - רבי יהודה אמר פעם אחת ובפעם השניה נאמר על ידי חכם אחר בשמו של רבי יהודה. נראה שבסוגייתנו לא מתאים לומר כך כי שם מודגש שהאמורא אמר בשם רבו... ואילו בסוגייתנו - בדף הקודם מודגש כמה פעמים שמדובר ברב יהודה עצמו. כנו כן בסוגייתנו בגמרא מיישבת באופן פשוט יותר בהתאם לתוכן.

3.
ויש להבדיל בין המושג בסוגייתנו "והא אמרה חדא זימנא" – שמדובר על אמוראים לבין הביטוי "תנינא חדא זימנא" [=שנינו פעם אחת=שנינו כבר בעבר] שמדבר על דברי תנאים, כאשר השאלה מתאימה כשמדובר בשני "סתם משנה" – משנה ללא שמות תנאים – והקושי הוא על רבי יהודה הנשיא עורך המשניות: מדוע כתב דין זהה בשני מקומות במשניות.
ובעל "הליכות עולם" מציין שמצינו ניסוח זה גם כאשר הדינים בשתי המשניות נאמרו על ידי שני תנאים שונים. ואז השאלה על רבי יהודה הנשיא מדוע לא כתב במשנה אחת [בלבד] את הדין הזהה בשמם של שני התנאים: "... וכן אמר..."
[אולי אפשר היה להסביר את שאלת הגמרא במקרים הנ"ל כך: מדוע רבי יהודה הנשיא שיבץ שני תנאים שונים במקומות שונים כשאומרים דין זהה – וכשההלכה כמו כל אחד מהם]

3.1
ואולי גם לגבי האמוראים – כבסוגייתנו - השאלה היא על רב אשי עורך הגמרא.

4.
מושג דומה/מקביל למושג "והא אמרה חדא זימנא" - כבסוגייתנו ובא תמיד כקושיה - הוא "ואזדא... לטעמיה" - שבא כהסבר. ומה ההבדל בין שני המונחים הנ"ל?

4.1
לפי סוגייתנו ניתן לומר שהקושיה שבביטוי "והא אמרה חדא זימנא" הוא כששני ההיגדים נאמרו בסוגיה אחת! וכן כאשר שני ההיגדים מנוסחים באופן "קרוב" [וגם הם מבוססים על עיקרון זהה - כפי שמודגש בסוגייתנו: "שבח בית אביה דידה הוי".

4.2
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רמג:

הוא מדבר על מחלוקת אמוראים, ולא על אמורא יחיד - רב יהודה בסוגייתנו. אמנם בדף הקודם רב יהודה הוא אחד משני חולקים!

ואזדו לטעמייהו, כתב בזה כלל מחודש מוהר"ש אלגאזי בספר גופי הלכות כלל רט"ז בשם ספר החכמה דהיכא דפליגי בפירושא דמתני' או ברייתא אז שייך למימר ואזדו לטעמייהו כלומר מה שזה פירש כך וזה פירש כך משום דאזדו לטעמייהו

והיכא דפליגי בסברא דנפשייהו פריך והא איפליגו בה חדא זימנא והיכא דפליגי בסברא דנפשייהו וקאמר ואזדו לטעמייהו מסיק בגמרא צריכה עכת"ד וכ"כ רשב"ם והתוס' בפרק המוכר את הבית דף ס"ה א' דדרך הגמרא הוא לומר ואזדו לטעמייהו וצריכא כי היכי דלא תיקשי והא איפליגו בה חדא זימנא ע"כ...

4.3
ה"יד מלאכי" מסביר מה ההבדל בין "ואזדו לטעמייה" לבין "והא איפליגו בהו חדא זימנא".
יש לציין ששני הביטויים האלה מדגישים דברים סותרים.
הראשון - מדגיש באופן חיובי את העובדה שדברים שנאמרים בסוגיה מתאימים לדברים שאותו אמורא [או אמוראים] כבר אמר במקום אחר.
והביטוי השני - מציין תופעה זו באופן שלילי: מדוע על האמורא לומר כאן הסבר שכבר אמר במקום אחר.

4.4
בתחילה מביא הסבר:
"ואזדו לטעמייהו" כשהאמוראים מסבירים משנה.
"והא איפליגו בהו חדא זימנא" – כשמדובר בסברות עצמאיות ["סברא עצמאית"].

ולפי זה נראה, שגם הביטוי "והא אמרה... חדא זימנא" בסוגייתנו מתאים, כי רב יהודה אומר סברא עצמאית [בעצם הוא גם אומר דין עצמאי שלא מוזכר במשנה/ברייתא]!

4.5
הוא דוחה הסבר זה ומסביר באופן שונה:
"ואזדו לטעמייהו" – כשהאמוראים אמרו את שני העניינים באותו זמן בבית המדרש.
"והא איפליגו..." כשהאמוראים אמרו את שני העניינים בזמנים נפרדים, ולכן זה בא כקושיה - מדוע היה להם צורך לחזור על אותם עקרונות.

נראה שהסבר זה לא מתאים בסוגייתנו, שהרי נראה ששני ההיגדים של רב יהודה נאמרו באותו זמן בבית המדרש כשדנו בסוגייתנו, ולכן הביטוי היה צריך להיות "ואזדא רב יהודה לטעמיה"!