הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"קא משמע לן" - שני מובנים

יבמות סח ע"א

מתני'. העובר, והיבם, והאירוסין, והחרש, ובן תשע שנים ויום אחד - פוסלין ולא מאכילין...
ובן תשע שנים וכו'. קס"ד בשומרת יבם לבן תשע ויום אחד;
למאי? אי למיפסל, קטן נמי מיפסל פסיל!
אי לאכולי, גדול נמי לא מאכיל!
אמר אביי: הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן, דמדאורייתא קניא ליה,
סד"א, הואיל ומדאורייתא קניא ליה וביאתו ביאה - אימא לוכיל, קמ"ל: עשו ביאת בן ט' שנים ויום אחד כמאמר בגדול.

1.
הערה: אנחנו דנים בשלב הזה בסוגיה - של דברי אביי. הדין של אביי עומד בפני עצמו למרות שלפי המסקנה לא זהו ההסבר במשנתנו.

2.
אביי מסביר שבמשנה מדובר ביבם שהוא כהן ושהוא בן תשע שנים ויום אחד שביאתו נחשבת ביאה, ומכיוון שמן התורה הוא קנה את יבמתו והיא אשתו לכל דבר הרי שהוא גם מאכיל אותה - את יבמתו - בתרומה. על כן באה המשנה להשמיענו שהדין הוא שונה.

3.
ראה ב"מתיבתא", הערה יד, וב"ילקוט ביאורים", עמודים כו-כז שיש כמה שיטות בראשונים:

שיטת א:
קניין קטן איננו קניין ונישואיו אינם נישואין, אבל הוא קונה ביבמה, כמו שביבום קונה גם ללא דעה. ויש אומרים שקונה רק לדברים המיוחדים ביבום ולא כנישואין כל דבר.
הוא אמנם קנה מהתורה אלא שמפסוק מיוחד - "איש" - פרט לקטן - נלמד שהבא עליה לא חייב מיתה, וגם גזרו חכמים שלא קונה לגמרי - אלא רק כמאמר - ולא מאכיל.

לפי זה הביטוי "קמ"ל" בסוגייתנו הוא רק התוספת בסיפא שבגלל גזירת חכמים "עשו ביאת בן ט' שנים ויום אחד כמאמר בגדול."

אבל לא מבטל שום הנחה מוקדמת. ונשארת ההנחה של "סד"א [="סלקא דעתך אמינא"] הואיל ומדאורייתא קניא"

שיטה ב:
אין הקטן מייבם מדאורייתא מדרשת הפסוק. ודברי הגמרא כאן היא שמדאורייתא היא "רק" זקוקה לו. והקמ"ל הוא שלא קונה ממש מדאורייתא והוא רק כמאמר מדרבנן המועיל לפוסלה על האחים בלבד.

כלומר ה"קמ"ל" מבטל את ההנחה המוקדמת של "סד"א [="סלקא דעתך אמינא"] הואיל ומדאורייתא קניא" וממילא רק מה שיש הוא "עשו ביאת בן ט' שנים ויום אחד כמאמר בגדול."

4.
בכל ביטוי של "קמ"ל" [="קא משמעלן"="קא משמע לן"] יש לדון האם ההנחה המוקדמת נסתרת, או שהיא קיימת אף למסקנה אלא שיש סיבה חדשה ומיוחדת שגורמת לדין שונה!