גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתק"מ, מדור "עלי הדף"
מסכת יבמות
דף סה ע"ב
בענין ההיתר לשנות מפני דרכי שלום
אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון, מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר (בראשית נ, טז-יז) "אביך צוה לפני מותו לאמר. כה תאמרו ליוסף אנא שא נא" וגו'. ר' נתן אומר מצוה, שנאמר (ש"א טז, ב) "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני" וגו', דבי רבי ישמעאל תנא, גדול השלום שאף הקב"ה שינה בו, דמעיקרא כתיב (בראשית יח, יב) "ואדוני זקן" ולבסוף כתיב (שם, יג) "ואני זקנתי" (סה ע"ב).
בפי הבריות מורגל כלל זה ש"מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום", ורבים משתמשים בו לפי הצורך, ובכן נכון להביא כמה פרטים בזה המבוארים בפוסקים. ראשית יובאו דברי ה'ספר חסידים' (סי' תכו) שכתב בזה"ל: "דע, אע"פ שאמרו מותר לשנות בדברי שלום, אם יבא נכרי או יהודי ויאמר לאדם תלוה לי מעות, ואינו מלוה לו ברצון, כי ירא פן לא יפרע לו, אינו יכול לומר 'אין לי', כי מה שאמרו שמותר לשנות בדברי שלום, זהו בשכבר עבר הדבר". והביא ה'מגן אברהם' (סי' קנו) את דבריו, וכן נקט ה'שולחן ערוך הרב' (סי' קנו ס"ב) להלכה, וכלשונו: "ולא אמרו מותר לשנות מפני השלום אלא בסיפור דברים שכבר עברו, ולא בדבר שלהבא", וכן נקט ה'חתם סופר' בתשובותיו (ח"ו סי' נט) להחמיר בזה. [בעצם חידוש זה, ישנן תמיהות רבות, וכבר תמה בזה בשו"ע הרב שם, וע"ע בפמ"ג על המג"א שם. וראה בארוכה בשו"ת 'לב חיים' (ח"א סי' ה) שציין לשיטות בראשונים שחולקים על כך, ולדבריהם מותר לשנות בדבר שלום - גם אלהבא, וכ"ה המהרש"ם (ח"ז סי' קנב) מדברי רש"י במס' ביצה (כ.), יעו"ש].
במקור ובטעם הדבר מצינו ב'ספר חסידים' (הוצאת מקיצי נרדמים מכת"י פארמא סי' תתתרלא): "תדע, שהרי רב חייא בריה דרב שהיה משנה דברי אביו לאמו , כדי שיתקיימו דברי אביו, אעפ"כ אסור... דבר שכבר עבר לא ירגיל לבא לידי שקר, אבל, להבא מרגיל...". הדברים מוסבים על הא דאיתא בגמרא (לעיל סג ע"א): "רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי אמר לה עבידי לי טלופחי, עבדא ליה חימצי, חימצי עבדא ליה טלופחי, כי גדל חייא בריה אפיך לה (כלומר, שהיה הופך את דברי אביו כשמסרם לאמו, כגון כאשר חפץ היה רב טלופחי, אמר רב חייא לאמו, שאביו רוצה חימצי, ועשתה היפך דבריו - טלופחי, וככה הגיע לרב מה שהיה חפץ). אמר ליה, איעליא לך אמך (האם הטיבה אמך את דרכיה?), אמר ליה, אנא הוא דקא אפיכנא לה (אני הוא שהפכתיה - בכך שהפכתי את בקשתך). אמר ליה, היינו דקא אמרי אינשי, דנפיק מינך טעמא מלפך (זהו שרגיל על לשון בני אדם: הילד היוצא ממך מלמד אותך דברים שלא עלו על דעתך), את לא תעביד הכי, שנאמר (ירמי' ט, ד) 'למדו לשונם דבר שקר העוה' וגו'".
ותמהו המפרשים, המאירי והיש"ש, על עובדא זו, שהזהיר רב לבנו רב חייא שלא יעשה כן, הלא מותר לשנות בדבר השלום, ואין לנו דרכי שלום יותר מהבאת שלום בין איש לאשתו (ראה להלן דבריהם). ומכח קושיא זו, הוכיח ב'ספר חסידים' שלא ניתן ההיתר בזה כי אם בדבר שכבר עבר, אולם בדבר ההוה והעתיד, אסור להוציא דבר שקר מפיו, ובעובדא זו של רב - השקר היה בדבר הוה ועתיד, והטעם לכך הוא, כי בדבר שהוא הוה מתרגל האדם יותר לשקר, וכלשון הס"ח הנ"ל (וכ"כ גם ב'דברי שאול' על אגדות הש"ס ליישב עובדא דרב).
והרי דברי המאירי ביישוב העובדא דרב ורבי חייא בריה, וז"ל: "ואף על פי שאמרו לקמן 'מותר לשנות בדברי שלום', דוקא בדבר שאם אינו משנה נפיק מינה חורבא, אבל זו אני יודע לעבור על פשעה, ואיני מקפיד, ומוטב תעמוד היא במרדה, משתרגיל אתה עצמך לדבר שקרים. הא למדת שהיה סובל לה ומניח מקום לשלום". נמצא מדבריו, שההיתר לשנות מפני דרכי שלום לא נועד כי אם כשאי אפשר להשכין שלום מבלי הוצאת דבר שקר, אבל באופן שאפשר להשכין שלום מבלי לשקר, אין שום היתר בכך, ורב בגודל מדרגתו היה מעביר על מדותיו, והעביר על פשעיה ולא היה מקפיד, ואם כן לא היה שום חשש למחלוקת, ולכן ציוה יפה לבנו שלא ירגיל את עצמו לדבר שקרים.
כעין יסוד זה מצינו בשל"ה הק' (מס' סוכה פרק נר מצוה אות נה) ביישוב עובדא דרב, כי רב השיא לעצמו המצאה שלא תפגע בו אשתו מבלי לשקר, ובכן היה אסור לבנו לשקר בפיו, כי השלום היה שוכן בינותם מבלי לשקר, ונביא לשון קדשו: "ואף על פי שמצוה לשנות מפני השלום, מכל מקום אם יוכל לעשות המצאה שיפוייס זה שכנגדו בלי לשנות, אזי 'מדבר שקר ירחק', וכדאיתא בפרק הבא על יבמתו דף ס"ג, 'רב הוה קא מצערא ליה דביתהו' כו' עד 'למדו לשונם דבר שקר העוה' וגו'', עד כאן... הענין הוא, כי רב אמר לבנו: אתה למדתני עצה, באם יהיה חשקי לאכול חימצי אזי אצוה לבשל טלופחי, ממילא תבשל חימצי כרצוני, וכן להיפך, ואני לא מדבר שקר, כי אף שחשקי לחימצי ואני מדבר תבשל טלופחי מה שייך בכאן שאני מדבר שקר, אבל אתה, כשאני אומר לך תאמר לאמך לבשל חימצי, ואתה מהפך בשמי ותאמר לאמך אבי ציוה לבשל טלופחי, אז אתה מדבר שקר, אף שאמת כוונתך היא, כדי שתעשה כפי אשר ציויתי, אף שהענין אמת מכל מקום הדיבור שקר...".
וב'ים של שלמה' כתב בזה: "ונראה, דוקא דבר שהוא באקראי, אבל שליחות שהוא בין אביו לאמו לא ישנה, אפילו במשנה משום שלום, כמו שמצינו בהאי פירקא שהקפיד רב על חייא בריה, וא"ל, את לא תעבוד עובדא כו', והיינו דא"ל האי קרא 'למדו לשונם דבר שקר' וגו', כלומר, שהקפיד שלא ילמוד לשונו בכך", והיינו, כי בשליחות שבין אב ואם הם דברים תמידיים, ולא הותר לשקר כי אם באקראי, אבל להתרגל בכך, דבר יום ביומו, לא יתרגל האדם להוציא דבר שקר מפיו.
