הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש - מתי?
יבמות פא ע"א
אמר ר"ל: מאכילה בתרומה ואין מאכילה בחזה ושוק, רבי יוחנן אומר: אף מאכילה בחזה ושוק. ולריש לקיש, מאי שנא חזה ושוק? דאורייתא, תרומה נמי דאורייתא! הכא במאי עסקינן - בתרומה בזמן הזה, דרבנן. אבל בזמן שבהמ"ק קיים, מאי? לא, אדתני אין מאכילה בחזה ושוק, ליפלוג וליתני בדידה: בד"א - בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא לא! הכי נמי קאמר: כשהוא מאכילה - מאכילה בתרומה בזה"ז דרבנן, ואין מאכילה בזמן חזה ושוק ואפילו בתרומה דרבנן, דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא; ור' יוחנן אמר: אף מאכילה בחזה ושוק.
א"ל ר' יוחנן לר"ל: מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן? א"ל: אין, שאני שונה: עיגול בעגולים עולה.
אמר ליה, והלא אני שונה: חתיכה בחתיכות עולה, מי סברת כל שדרכו לימנות שנינו? את שדרכו לימנות שנינו. מאי היא? דתנן: מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם -
1.
מפשט הסוגיה משמע שרבי יוחנן סובר שתרומה בזמן הזה היא מדאורייתא וריש לקיש סובר - רק מדרבנן.
2.
רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה כו:
התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד, ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונ' וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה,
וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה. +/השגת הראב"ד/ התרומה בזמן הזה וכו' עד שהן עתידין לחזור בירושה שלישית.
הרמב"ם פוסק במפורש, ש"התרומה בזמן הזה ... אינה מן התורה אלא מדבריהן", כלומר, כריש לקיש.
2.1
א"א לא כיון להלכה יפה דהא קי"ל כרבי יוחנן דאמר ביבמות תרומה בזמן הזה דאוריי' והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ואי איתא להא מילתא בחלה הוא דאיתא.+
הראב"ד מקשה על הרמב"ם, מדוע הוא לא פוסק כרבי יוחנן על פי הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש, ובסוגייתנו רבי יוחנן סובר שתרומה בזמן הזה - דאורייתא.
2.2
הוא מקשה גם מדברי הרמב"ם עצמו - בזה לא נעסוק.
3.
רדב"ז הלכות תרומות פרק א הלכה כו:
... ורבינו ז"ל לא פסק כר' יוחנן אלא כר"ל וכרבי אלעזר דאמרי מאיליהן קבלו עליהם את המעשרות בימי עזרא ואיכא בירושלמי דשביעית כמה סוגיות דמשמע מינייהו דמאיליהן קבלום
הוא מיישב את הרמב"ם, שכך משמע מכמה סוגיות בש"ס שתרומה בזמן הזה - מדרבנן, ולא כרבי יוחנן בסוגייתנו.
3.1
ולפי דבריו צריך לומר שהכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש תקף כל עוד לא משמע אחרת מסוגיות בש"ס.
כלומר, "עורך הגמרא" קובע את ההלכה לפי המשתמע בסוגיות שונות גם אם סותר כלל מסויים כמו: הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש.
3.2
ונחדד זאת ונאמר, שכנראה הכלל של הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש לא נקבע על ידי "עורך הגמרא" ככלל מכריע לחלוטין - אם בכלל כלל זה נוצר על ידי "עורך הגמרא". עצמו.
3.4
הרדב"ז מיישב באופן נוסף את שיטת הרמב"ם:
ועיין במה שכתב רבינו שמשון בפרק ששי דשביעית כי הוא האריך הרבה וכתב כל הסוגיות ודחק הרבה להעמיד השטה האחרת ואפילו ר' יוחנן לא אמרה אלא אליבא דתנא דסדר עולם אבל רבנן פליגי עליה.
דברי רבי יוחנן בסוגייתנו הם לפי תנא מסויים שחכמים חולקים עליו, ולכן הרמב"ם פסק כריש לקיש.
3.5
והוא דן בסתירה בדברי הרמב"ם עצמו לעניין "ביאתן בימי עזרא"...
4.
כסף משנה הלכות תרומות פרק א הלכה כו:
[כו] התרומה בזמן הזה וכו'. כתב הראב"ד לא כיון להלכה יפה וכו'. וי"ל דלענין מה שכתב דהא קי"ל כר' יוחנן כתב הרב המגיד בפ' עשרים מהא"ב וז"ל
מחלוקת ר' יוסי ורבנן ביבמות פרק הערל וכו' ושם בפרק הערל (יבמות דף פ"ב) נחלקו ר"ל ור"י דר"י ס"ל כרבי יוסי ודעת רבינו דאע"ג דר"ל ור"י הלכה כר"י ה"מ במאי דפליגי אליבא דנפשייהו
אבל במאי דפסקי הלכתא בפלוגתא דתנאי כיון דר"ל ס"ל כרבנן
וקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים הלכה כרבנן
הוא מיישב את הקושיה הבסיסית על הרמב"ם - הרי הכלל הוא שתמיד הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש - באופן עקרוני:
כלל זה תקף רק כאשר רבי יוחנן וריש לקיש חלוקים "אליבא דנפשייהו" - בדין של עצמם, אבל כשהם חלוקים כאיזה תנא לפסוק הרי שאין כלל זה תקף.
4.1
ויש לשאול על הנאמר לעיל, מדוע יש הבחנה בין סברא עצמאית לבין "כמי לפסוק"? אולי יש לומר, שכשחכם פוסק כתנא מסויים לא בהכרח מדובר בסברא עצמית של האמורא, אלא, אולי היתה לו מסורת על כך באופן ספציפי, או שהיתה לו מסורת על כלל מסויים שקובע כיצד פוסקים במחלוקת בין תנאים. אבל אין בכל זה די כדי להעניק עדיפות דווקא לרבי יוחנן, מה שאין כן כשמדובר בסברות של עצמם, שאז קובע הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש [או מפני שהיה חכם יותר או מפני שהיה רבו של ריש לקיש].
ולענין זה כנראה, שלא חשוב מי קבע את הכלל שהלכה כרבי יוחנן - אמוראים מאוחרים או "עורך הגמרא".
4.2
הוא דן במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש בעניין זה גם לפי המשך סוגייתנו - מסכת יבמות דף פב.
ראה גם "ילקוט ביאורים", עמוד קנט.
