הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אומר דבר בשם אומרו" - תמיד?
יבמות צו ע"ב - צז ע"א
בן תשע וכו' משהגדיל וכו'. ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול, ותדחה צרה מיבום! אמר רב: לא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול, ושמואל אמר: עשו ועשו,
וכן א"ר יוחנן: עשו ועשו.
ויעשו!
תנאי היא, הך תנא דארבעה אחין גזר משום צרה, ואשמעינן בגדול וה"ה בקטן, והאי דאמר גדול? משום דבגדול קאי;
והאי תנא דהכא סבירא ליה עשו, ולא גזר משום צרה, ואשמעינן בקטן והוא הדין בגדול, והאי דקאמר בקטן? דבקטן קאי.
אזל ר' אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא, ולא אמרה משמיה דר' יוחנן.
שמע רבי יוחנן, איקפד.
עול לגביה רבי אמי ור' אסי, אמרו ליה: לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא, בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי, עד שקרעו ספר תורה בחמתן? קרעו ס"ד? אלא אימא: שנקרע ס"ת בחמתן, והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר: תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים! וכן הוה.
הדר איקפד טפי, אמר: חברותא נמי! עול לגביה ר' יעקב בר אידי, א"ל: +יהושע י"א+ כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה, וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה? אלא יהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורתו של משה היא, אף ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם, והכל יודעין כי שלך היא. אמר להם: מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבן אידי חברינו! +תהלים ס"א+ אגורה באהלך עולמים? וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יהי רצון
מבנה הסוגיה:
1.
בן תשע וכו' משהגדיל וכו'. ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול, ותדחה צרה מיבום!
2.
מחלוקת בין רב נגד שמואל ורבי יוחנן:
אמר רב: לא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול,
ושמואל אמר: עשו ועשו,
וכן א"ר יוחנן: עשו ועשו.
ויעשו!
3.
הגמרא קובעת שהמחלוקת לעיל היא מחלוקת תנאים - בין שתי משניות. מי שמיישב ואומר "תנאי היא" הוא רבי יוחנן:
תנאי היא, הך תנא דארבעה אחין גזר משום צרה, ואשמעינן בגדול וה"ה בקטן, והאי דאמר גדול? משום דבגדול קאי;
והאי תנא דהכא סבירא ליה עשו, ולא גזר משום צרה, ואשמעינן בקטן והוא הדין בגדול, והאי דקאמר בקטן? דבקטן קאי.
4.
אזל ר' אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא, ולא אמרה משמיה דר' יוחנן.
שמע רבי יוחנן, איקפד.
רבי אלעזר - תלמידו של רבי יוחנן - לימד בבית המדרש את הסברו של רבי יוחנן בסוגייתנו, ולא אמר אותו בשמו של רבי יוחנן, ועל כך רבי יוחנן "איקפד" [=כעס].
5.
עול לגביה רבי אמי ור' אסי, אמרו ליה: לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא, בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי, עד שקרעו ספר תורה בחמתן? קרעו ס"ד? אלא אימא: שנקרע ס"ת בחמתן, והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר: תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים! וכן הוה.
רבי אמי ורבי אסי "העירו" לרבי יוחנן שלא טוב לכעוס...
6.
הדר איקפד טפי, אמר: חברותא נמי!
רבי יוחנן לא שעה לעצתם ואף כעס יותר, כי הדוגמא שהם הביאו היתה לגבי כעס בין שני תנאים חברים, אבל כאן רבי יוחנן כעס על רבי אלעזר שהיה תלמידו.
7.
רבי יעקב בר אידי מנסה לפייס את רבי יוחנן:
עול לגביה ר' יעקב בר אידי, א"ל: +יהושע י"א+ כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה,
וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה?
אלא יהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורתו של משה היא,
אף ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם, והכל יודעין כי שלך היא.
הוא טוען שבין כך כל הציבור יודע שרבי אלעזר תמיד אומר את דבריו בשמו של רבי יוחנן גם אם הוא לא מדגיש זאת בעצמו בדבריו.
8.
רבי יוחנן שאל את שני תלמידיו - רבי אמי ורבי אסי - מדוע הם לא פייסוהו כמו רבי יעקב בר אידי.
אמר להם: מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבן אידי חברינו!
9.
הגמרא מסבירה מדוע כעיקרון רבי יוחנן בתחילה בכלל כעס כל כך על רבי אלעזר שלא הזכירו בשמו:
ורבי יוחנן מ"ט קפיד כולי האי? דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב +תהלים ס"א+ אגורה באהלך עולמים? וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יהי רצון
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף צז עמוד א
שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז;
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר.
אמר ר' יצחק בן זעירא, ואיתימא שמעון נזירא: מאי קראה? +שיר השירים ז'+ וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים - כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב, אף תלמידי חכמים - כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה"ז, שפתותיהם דובבות בקבר.
רבי יוחנן עצמו אמר בשם רשב"י שכמשזכירים דברי תורה של מישהו הרי שזו מעלה גדולה עבור הנפטר.
הערה: את העיקרון הזה רבי יוחנן עצמו אומר בשם רשב"י למרות שלא היה תלמידו הישיר!
10.
נלמד מכל הנ"ל שאם מדובר בתלמיד מובהק שכל תלמודו מרבו המסויים הרי שהתלמיד אינו צריך להדגיש בדבריו שהוא אומר בשם רבו.
ראה מה שכתבנו על סוגיה מקבילה במסכת שקלים דף ז.
11.
בכל אופן נראה לומר דבר "חידוש": רבי יוחנן בסוגייתנו יישב קושיה על משנתנו בכך שמדובר במחלוקת תנאים - מחלוקת בין שתי משניות.
נראה לומר, שרבי יוחנן לא אמר זאת מכח סברא אלא מכח מסורת שכך הוא עצמו שמע מרבו הגדול - "רבי" - "עורך המשנה". ומכיוון שמדובר במסורת שעוברת מדור לדור לכן רבי יוחנן הקפיד שתלמידו - רבי אלעזר - שלימד זאת בבית המדרש - ידגיש ששמע זאת מרבו - רבי יוחנן!
ורק אחרי שרבי יעקב בר אידי פייסו הסכים רבי יוחנן, שאם ידוע שדברי התלמיד נאמרים תמיד בשם רבו הרי שאין יותר להקפיד.
אולי כוונת הגמרא באמת לומר, שאמנם רבי אלעזר אמר גם דברי הלכה שלו עצמו שלא שמע מרבי יוחנן, אבל כל מה שרבי אלעזר אמר מכח מסורת היה ידוע לחכמים שאת המסורת רבי אלעזר קיבל מרבו - רבי יוחנן.
