גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקמ"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת יבמות
דף צו ע"ב
האם גם מחזיקי תורה זוכים למעלת "שפתותיהם דובבות בקבר"?
אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב (תהלים סא, ה) "אגורה באהלך עולמים", וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים, אלא אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז, דאמר רבי יוחנן משום רשב"י, כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר וכו' (צו ע"ב). כבר הארכנו פעם במעלה זו לה זוכים תלמידי חכמים שיהיו שפתותיהם דובבות בקבר כשאומרים שמועותיהם בעוה"ז. עתה נדון אודות מחזיקי התורה, אלו שהחזיקו את אותם תלמידי חכמים מנכסיהם, ובזכותם זכו אותם ת"ח לחדש חידושי תורה, אם גם המה זוכים שיהיו שפתותיהם דובבות בקבר.
בספר 'רוח חיים' להגר"ח מוואלאזין זצ"ל כתב בביאור המשנה (אבות פ"ב מי"ב): "והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך", וז"ל: "והתקן עצמך ללמוד, ולא די אך להחזיק לומדי תורה ויהיה לך גם כן חלק בתורתם, שבלעדי הלימוד, אף אם יהיה לך חלק, 'אינה ירושה לך', כי אך הלומד תורה היא 'ירושה' לו שאין לה הפסק, כי גם לאחר מותו שפתותיו דובבות כו', מה שאין כן במחזיק לומדי תורה".
כיוצא בזה מובא בספר 'ילקוט אליעזר' להג"ר אליעזר זוסמאן סופר זצ"ל אבד"ק פאקש (על תהלים סא): "לא אמנע הטוב לכתוב מה ששמעתי בשם הגאון ר' הירש חריף ז"ל, פירוש הפסוק (קהלת ז, יב): 'כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה', הכוונה, כי המחזיק לת"ח יקבל גם כן שכר התורה כת"ח, כמו שאמרו חז"ל עתיד הקב"ה לעשות חופה לבעלי מצות אצל בני תורה בגן עדן. אבל בכ"ז יש יתרון לת"ח, כיון שנאמרה תורה מפיו, אז שפתותיו דובבות בקבר ועודנה בחיים, וזהו הכוונה: 'ויתרון החכמה' - התלמיד חכם, 'מן הכסף' - המחזיק, כי 'החכמה תחיה בעליה'", והיינו, שהחכמה מחיה את בעליה גם אחרי פטירתם מן העולם, כי שפתותיו דובבות בקבר (ראה 'ענף יוסף' על המדרש שהש"ר ז, טז בשם ספר 'שירה לדוד' על שהש"ר).
ברם, בדברי ה'הפלאה' מפורש שגם מחזיקי תורה זוכים למעלה זו, וז"ל (בפתחא זעירא עמ"ס כתובות אות לט): "יש לפרש מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים סא, ה-ט) 'אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה. כי אתה אלקים שמעת לנדרי וגו' ימים על ימי מלך תוסיף וגו'. כן אזמרה שמך לעד לשלמי נדרי יום יום', והנה אמרו חכמינו ז"ל ביבמות דף צ"ו 'אגורה באהליך עולמים' - וכי אפשר לאדם לדור בשני עולמות אלא שאומרים דבר הלכה משמו. עוד אמרו חז"ל בעירובין דף פ"ו ע"א במה שאמר דוד המע"ה (שם) 'ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו', 'אימתי ישב עולם לפני אלקים', בזמן ש'חסד ואמת מן ינצרוהו'. יש לפרש המשך הפסוקים על פי מה שכתבנו בסוף המסכתא דף קי"א (ע"ב. עי"ש ב'הפלאה' באריכות, שגם על מחזיקי תורה נאמר מאמרם ז"ל [כתובות שם]: "כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו") שהמחזיקים ביד תלמידי חכמים זוכים לתחיה על ידי טל תורה, אם כן מה שהת"ח נקראים חיים לעולם על ידי שאומרים דבר הלכה משמם, הכי נמי המחזיקים זוכים בירושה זו, שיש להם שכר עולמים, כיון שהם מספיקים, ועל ידי זה מתרבה ומתגדל חדושי תורה, וזה שאמר: 'אגורה באהלך' - על כללות ישראל, אפילו אותן שאינם בעלי תורה, 'כי אתה אלקים שמעת לנדרי', שנודרים ונודבים, ועל ידי זה 'נתת ירושת יראי שמך', שהם מנחילים תורתם לדור דור. והיינו דקאמר 'ימים על ימי מלך תוסיף', כמו שאמרו חז"ל (גיטין סב.) 'מאן מלכי רבנן', וזהו אריכות ימים שזוכים על ידי התורה, כמו שכתוב (משלי ג, טז) 'אורך ימים בימינה', ו'שנותיו כמו דור ודור', על ידי שאומרים הלכה משמו, ועל זה אמר: 'ישב עולם לפני אלקים', דהיינו, כל ישראל על ידי חסד ואמת שהם מאכילים מן לתלמידי חכמים, וכמו שהם נקראים חיים לדור דור, 'כן אזמרה שמך לעד לשלמי נדרי יום יום' - בשני עולמים בעולם הזה ובעולם הבא".
כן יש להביא את אשר דרש הג"ר יאשיה פינטו זצ"ל בספר 'כסף נבחר' (ויניציאה שפ"א, דרוש א' פר' תרומה), שמביא תחילה האימרא הנ"ל על הפסוק "כי בצל החכמה בצל הכסף" - בשם הראשונים, ומאידך חולק על יסוד זה, וז"ל: "עוד ירצה, עם מה שפירשו הראשונים ז"ל, מה שאמר הכתוב 'כי בצל החכמה בצל הכסף', שהכוונה לומר ששניהם שקולים, הלמד תורה והמחזיק בידו מנכסיו, 'ויתרון החכמה' על אותו עשיר שפרנסו, הוא ש'החכמה תחיה את בעליה', כמו שאמרו ז"ל שמי שאומרים שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר, הרי שהחכמה מחיה, מה שאין כח זה בעושר, ואע"פ שההנה לת"ח בעושר ההוא, מכל מקום אין בו כח להחיות כחכמה; או יאמר, 'תחיה את בעליה', כלומר, השני בעלים, שהם בעל הממון שהחזיק בידו, ובעל התורה שלמד בה, ומי משניהם הוא המחיה, אמר שזה ה'יתרון' שהוא לחכמה שהוא המחיה לשניהם, לבעל החכמה ולבעל העושר. וזהו שאמר (משלי ג, יח) 'עץ חיים הוא למחזיקים בה', פירוש, למי שאוחזים ועוסקים בתלמוד תורה, ואגב לומדי התורה הם זוכים גם תומכי יד לומדי התורה להכין אותם ולסעדם, וזהו שנאמר: 'ותומכיה מאושר', כי החכמה תחיה את שני בעליה, הלומד והמחזיק בידו לסעדו ולתומכו".
המורם מדבריו, שגם מחזיקי תורה זוכים למעלה זו, אלא, שהם זוכים לכך מכח בעלי החכמה, כי כאשר נשמעים שמועותיו, זוכים גם המה לבחינת 'חיים', שיהיו שפתותיהם דובבות בקבר (ראה ספר 'נחל יצחק' בפתח שער סקי"ח).
