הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תנא קמא" בברייתא = "סתם ברייתא"
יבמות קד ע"א
מתני'. חלצה בלילה - חליצתה כשרה, ורבי אלעזר פוסל. בשמאל - חליצתה פסולה, ור' אלעזר מכשיר.
גמ'. לימא בהא קמיפלגי,
דמר סבר: מקשינן ריבים לנגעים,
ומר סבר: לא מקשינן ריבים לנגעים!
לא,
דכ"ע לא מקשינן ריבים לנגעים, דאי מקשינן, אפילו גמר דין בלילה נמי לא,
והכא בהא קמיפלגי,
מר סבר: חליצה כתחלת דין דמיא,
ומר סבר: חליצה כגמר דין דמיא.
רבה בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק וביחידי ובלילה.
אמר שמואל: כמה רב גובריה דעביד כיחידאה.
מאי קשיא? אי מוק, סתמא תניא! אי לילה, סתמא תניא!
אלא יחידי קא קשיא ליה, היכי עביד ביחידי, דיחידאה קתני לה;
דתנן: חלצה בשנים או בשלשה, ונמצא אחד מהן קרוב או פסול - חליצתה פסולה,
ור"ש ורבי יוחנן הסנדלר מכשירים;
ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים, ובא מעשה לפני ר"ע והכשיר;
ואמר רב יוסף בר מניומי [אמר רב נחמן]: אין הלכה כאותו הזוג.
ואב"א: כולהו נמי יחידאה קתני להו;
דתניא, א"ר ישמעאל בר' יוסי: אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק ביחידי ובלילה.
מבנה הסוגיה:
1.
מחלוקת במשנה לעניין חליצה בלילה ולענין חליצה בשמאל.
נדון רק בעניין החליצה בלילה:
מתני'. חלצה בלילה - חליצתה כשרה, ורבי אלעזר פוסל. בשמאל - חליצתה פסולה, ור' אלעזר מכשיר.
לפי תנא קמא חליצה בלילה כשרה. ולפי רבי אלעזר חליצה בלילה פסולה.
1.1
יש אומרים שלפי תנא קמא חליצה בלילה כשרה רק בדיעבד, אבל לכתחילה צריך לעשותה דווקא ביום.
1.2
ויש אומרים שתנא קמא סובר שגם לכתחילה אפשר לחלוץ גם בלילה, והלשון במשנה [שמשמע ממנו שמדובר בדיעבד] נובע מהרצון שיהיה מקביל ללשונו של רבי אלעזר שפסול אפילו בדיעבד.
2.
הגמרא מנסה להסביר את יסוד מחלוקתם:
גמ'. לימא בהא קמיפלגי,
דמר סבר: מקשינן ריבים לנגעים,
ומר סבר: לא מקשינן ריבים לנגעים!
3.
הגמרא דוחה את ההסבר לעיל, ומציעה הסבר אחר למחלוקת:
לא,
דכ"ע לא מקשינן ריבים לנגעים, דאי מקשינן, אפילו גמר דין בלילה נמי לא,
והכא בהא קמיפלגי,
מר סבר: חליצה כתחלת דין דמיא,
ומר סבר: חליצה כגמר דין דמיא.
4.
רבה בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק וביחידי ובלילה.
האמורא רבה בר חייא קטוספאה עשה בפועל חליצה בלילה. והוא עשה הלכה למעשה עוד שני "עניינים": סוג המנעל, והוא דן יחידי ולא בשלשה במעשה החליצה.
בפשטות הוא פסק כתנא קמא במשנתנו ולא כדעת יחיד - רבי אלעזר שפוסל חליצה בלילה.
5.
שמואל מגיב למעשיו של "רבה בר...":
אמר שמואל: כמה רב גובריה דעביד כיחידאה.
"דעביד כיחידאה" – מופע יחידאי בש"ס
שמואל מקשה כיצד אותו אמורא פסק כיחיד נגד רבים! כנראה ששמואל מתכוון לדעת יחיד שמובאת באיזה משנה או ברייתא אחרת לא ידועה, ושמואל כנראה גם סובר שהתנא קמא במשנתנו מזוהה עם אותה דעת יחיד [שהרי תנא קמא "רגיל" לא מוגדר כדעת יחיד]
6.
דבריו של שמואל לא ברורים [לאיזה "יחיד" הוא מתכוון] ולכן הגמרא שואלת עליו:
מאי קשיא? אי מוק, סתמא תניא! אי לילה, סתמא תניא!
"סתמא תניא" - מופע יחידאי בש"ס. 2 בסוגייתנו
אם הקושיה היא על כך שלא עשה במנעל של עור הרי שיש "סתם ברייתא" [לעיל יבמות דף קב עמוד ב] שגם אם חלצה שלא במנעל של עור - כשרה.
6.1
מוכח מכאן ש"סתם ברייתא" חשובה יותר מ"יחידאה"! ולכן אפשר לפסוק כ"סתם ברייתא" למרות שהיא מתאימה לדעת יחיד [ובודאי אם ה"סתם" הוא נגד דעת יחיד]!
6.2
ואם קושיית שמואל על האמורא רבה בר חייא היא על כך, שהוא דן בחליצה בלילה הרי שהוא עשה כ"תנא קמא" שבמשנתנו, ו"תנא קמא" איננו "יחידאה"!
הערה: הגמרא מכנה את משנתנו "תניא" - ביטוי שלא מתאים לציטוט ממשנה אלא לברייתא, ויש משנים הגירסא ל"תנינא" - ראה "שוטנשטיין", הערה 21.
ואולי יש לומר "חידוש": אם מדובר בדעת תנא קמא במשנה הרי שהוא שווה ערך ל"סתם ברייתא" ולא לסתם משנה" כי "סתם משנה" ממש היא רק כשכל המשנה מובאת ללא מחלוקת. לכן הגמרא משתמשת בביטוי "תניא" גם לגבי תנא קמא במשנה!
6.3
ויש להעיר: הרי תנא קמא לא רק שלא נחשב "יחיד", אלא בדרך כלל אפילו הלכה כמותו [ואפילו מוגדר לפעמים כ"סתם משנה"].
7.
מסקנת הגמרא:
אלא יחידי קא קשיא ליה, היכי עביד ביחידי, דיחידאה קתני לה;
כוונת שמואל היא לעובדה שאותו אמורא דן יחידי, ודין זה, שאפשר לדון יחידי הוא דעת "יחיד נגד רבים".
והגמרא הולכת ומסבירה:
8.
דתנן: חלצה בשנים או בשלשה, ונמצא אחד מהן קרוב או פסול - חליצתה פסולה,
לפי תנא קמא יוצא שאם דן יחיד - החליצה פסולה.
[משמע כאן ש"תנא קמא" לא נחשב "יחיד"]
8.1
ור"ש ורבי יוחנן הסנדלר מכשירים;
לפי רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר - חליצה כשרה [בדיעבד] גם אם התבצעה בפני שני דיינים בלבד.
8.2
וממשיכה המשנה:
ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים, ובא מעשה לפני ר"ע והכשיר;
רבי עקיבא הכשיר מעשה חליצה אפילו אם לא התבצע כלל בפני אף דיין.
הערה: כיצד יתכן שרבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר חלקו על רבם - רבי עקיבא!
8.3
רש"י מסכת יבמות דף קד עמוד א:
"ביחידי יחידאה תני לה - במתני' דתנן ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר."
מסביר רש"י שלכך התכוון כשאמר שאותו אמורא עשה כ"יחיד" - כרבי עקיבא [אמנם לא דומה לגמרי, שהרי אותו אמורא דן יחידי ואילו לפי רבי עקיבא משמע שלא צריך כלל דיין לביצוע חליצה]:
8.4
משמע מהנ"ל ש"רבי עקיבא" נחשב יחיד נגד "תנא קמא" [ולא אומרים הלכה כרבי עקיבא מחבריו?].
8.5
ראה ב"שוטנשטיין", הערה 24, שלעשות חליצה בפני יחיד לכתחילה זו שיטת רבי עקיבא בלבד.
ויש אומרים שגם "אותו הזוג" נכלל בביטוי "יחידאה" - ראה "שוטנשטיין", הערה 25.
9.
ואמר רב יוסף בר מניומי [אמר רב נחמן]: אין הלכה כאותו הזוג.
הגמרא מוסיפה שרב נחמן פסק לא כרבי עקיבא וגם לא "כאותו הזוג" [רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר] אלא כתנא קמא שצריך 3 דיינים לדין חליצה.
9.1
לא ברור מדוע הגמרא מביאה כאן את הפסק של האמוראים - שהם מאוחרים משמואל - הרי כל הסוגיה עוסקת מדוע שמואל אמר על אותו אמורא שהוא פסק כ"יחידאה". ואולי יש כאן "התערבות" של עורך הגמרא לומר שכל שאר התנאים לא סוברים "כאותו הזוג".
הב"ח באמת משמיט קטע זה בגמרא - ראה "שוטנשטיין", הערה 25, וממילא שאלתנו "נופלת".
10.
ואב"א: כולהו נמי יחידאה קתני להו;
הגמרא אומרת שיתכן ששמואל התכוון לכך, שכל מעשיו של אותו אמורא - רבה בר חייא - היו לפי שיטת "יחיד":
11.
דתניא, א"ר ישמעאל בר' יוסי: אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק ביחידי ובלילה.
רבי ישמעאל בן אלישע גם עשה כמו אותו אמורא, הוא גם חלץ לא במנעל של עור, הוא גם ביצע את החליצה בפני דיין יחיד, והוא גם ביצע זאת בלילה.
וממילא יוצא שאותו אמורא עשה כרבי ישמעאל בן אלישע.
12.
וקשה, הרי לעיל אמרנו שהוא עשה כ"תנא קמא" של הברייתא, וכ"תנא קמא" של המשנה ולא נחשב שעשה כיחיד!
12.1
אלא שצריך לומר שהגמרא מתכוונת לכך שה"סתם ברייתא" [="תנא קמא"] לעיל, וה"סתם משנה" [="תנא קמא"] לעיל הם עצמם לפי שיטת יחיד [כלומר, מוגדרים כדעת יחיד] - רבי ישמעאל בן אלישע [ראה בהרחבה ב"שוטנשטיין", הערה 26].
