הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"תניא נמי הכי"

יבמות  קו ע"א

תנו רבנן: חליצה מוטעת כשרה.
אי זו היא חליצה מוטעת?
אמר ר"ל, כל שאומרים לו: חלוץ, ובכך אתה כונסה.
אמר ליה רבי יוחנן, אני שונה: בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא, בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא - חליצתה פסולה, עד שיתכוונו שניהם כאחד, ואת אמרת: חליצתה כשירה!
אלא, כל שאומרים לו: חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז.
תניא נמי הכי: חליצה מוטעת כשירה, אי זו היא חליצה מוטעת? כל שאומרים: חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז;
ומעשה באשה אחת שנפלה לפני יבם שאין הגון לה, ואמרו לו: חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, ובא מעשה לפני רבי חייא והכשירה
 

1.

בגמרא יש מחלוקת בין ריש לקיש ורבי יוחנן האם באמירת הדיין ליבם "חלוץ ובכך אתה כונסה" ועל דעת כן היבם חלץ - החליצה כשרה. לפי ריש לקיש - כן, ולפי רבי יוחנן - לא.
ועל כן רבי יוחנן מעמיד את הברייתא שחליצה מוטעת כשרה באופן של העמדת תנאי "על מנת שתתן לך מאתיים זוז".

2.
הגמרא מביאה ברייתא "תניא נמי הכי" כדברי רבי יוחנן.
ולכאורה קשה: מה יאמר ריש לקיש על הברייתא השניה שבפשטות היא ממש כרבי יוחנן?

3.
תשובה עקרונית: יש פעמים רבות שיש תופעה כזאת בש"ס, וההסבר הוא, שמי שחולק אולי לא הכיר את הברייתא, או שטוען שהיא "משובשת".

3.1
תשובה ממוקדת: בברייתא בסוגייתנו אמנם משמע במפורש כרבי יוחנן אבל לא משמע בפירוש שלא כריש לקיש, כי יתכן שהברייתא רק מביאה דוגמא אחת.
אלא מכך שהגמרא - עורך הגמרא - כתב את הביטוי "תניא נמי הכי" לכן כך נפסקה ההלכה.

3.3
וגם מכך, שהברייתא עצמה מספרת על רבי חייא שכך הוא נהג הלכה למעשה - כמו דברי הרישא בברייתא וכרבי יוחנן -משמע שכך דווקא צריך לעשות חליצה מוטעת - שתהיה כשרה.

4.
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ד הלכה כד:

חליצה מוטעת פסולה, כיצד כגון שאמרו לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה,
או שאמרו לו חלוץ לה שזו מצוה היא ואינה מפסדת עליך כלום ואם רצית אחר כך ליבם תיבם
וכיוצא בדברים אלו,
אבל אם הטעוהו ואמרו לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז או על תנאי כך וכך אף על פי שלא נתנה ולא נתקיים התנאי חליצתה כשרה ל שהרי נתכוון לחלוץ לה.

הרמב"ם פוסק [בסיפא של דבריו] כרבי יוחנן ובפירוש [ברישא של דבריו] שלא כריש לקיש.