הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
האמורא "רב" - מוזכר במשנה?;
יבמות קח ע"ב
תנא: קטנה שלא מיאנה ועמדה ונשאת,
משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: נישואיה הן הן מיאוניה.
איבעיא להו: נתקדשה, מהו?
תא שמע: קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה, משום ר' יהודה בן בתירה אמרו: קידושיה הן הן מיאוניה.
איבעיא להו: פליגי רבנן עליה דרבי יהודה בן בתירה או לא?
אם תימצי לומר פליגי, בקידושין או אפי' בנישואין?
ואם תימצי לומר פליגי אפילו בנישואין, הלכה כמותו או אין הלכה כמותו?
ואם תימצי לומר הלכה כמותו, בנישואין או אפילו בקידושין?
תא שמע, אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יהודה בן בתירה,
הלכה - מכלל דפליגי.
ואכתי תיבעי לך, דהוה נסיבא מעיקרא או דלמא מיקדשא?
ת"ש: דכלתיה דאבדן אימרוד, שדר רבי זוגי דרבנן למיבדקינהו, אמרי להו נשי: חזו גברייכו דקאתו, אמרי להו: ניהוו גברייכו דידכו!
אמר רבי: אין לך מיאון גדול מזה; מאי לאו דהוה נסיבא. לא, דהוה מיקדשא קידושי.
והלכה כרבי יהודה בן בתירה, ואפי' בנישואין דקמא.
גמ'. אלמא אתי מיאון ומבטל גט;
ורמינהי: הממאנת באיש, ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו, לאחר וגירשה,
זה הכלל: כל שיצתה הימנו בגט - אסורה לחזור לו, במיאון - מותרת לחזור לו;
אלמא לא אתי מיאון דחבריה ובטיל גיטא דידיה!
אמר רב יהודה אמר שמואל: תברא, מי ששנה זו לא שנה זו.
אמר רבא: ומאי קושיא? ודלמא מיאון דידיה מבטל גט דידיה, מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה.
ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא דידיה?
איידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזל משבש ומייתי לה, מיאון דידיה נמי לא ליבטל גיטא דידיה, דאיידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזיל משבש ומייתי לה!
הא כבר שבשא ולא אישבשא.
אלא אי קשיא - דחבריה אדחבריה קשיא:
מיאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה - אסורה לחזור לו;
טעמא דנתארמלה או נתגרשה, הא מיאנה - מותרת לחזור לו,
אלמא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה,
ורמינהי: הממאנת באיש, ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו,
זה הכלל: כל שיצתה ממנו בגט - אסורה לחזור לו, במיאון - מותרת לחזור לו;
אלמא לא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה!
אמר רבי אלעזר: תברא, מי ששנה זו לא שנה זו.
עולא אמר: כגון ששלשה בגיטין, דמיחזיא כגדולה.
מאן תנא? אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: +איכה ה'+ מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו? בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו:
הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון, מהו שתחזור לראשון?
שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז,
ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורין ואסר,
את רבי יהודה בן בתירה בנציבין ואסר;
אמר רבי ישמעאל בר' יוסי: לזו לא הוצרכנו, לאיסור כרת התרת, לאיסור לאו לא כל שכן!
ברם כך שאלו:
הרי היתה אשת אחי אמו שהיא שנייה לו, ונשאה אחיו מאביו ומת, מהו שתמאן השתא ותעקרינהו לנישואין קמאי ותתייבם (צרתה),
יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא?
שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז, ובאו ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין ואסר,
את רבי יהודה בן בתירה בנציבין ואסר.
נדגיש רק כמה נקודות:
1.
גמ'. אלמא אתי מיאון ומבטל גט;
ורמינהי: הממאנת באיש, ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו, לאחר וגירשה,
זה הכלל: כל שיצתה הימנו בגט - אסורה לחזור לו, במיאון - מותרת לחזור לו;
אלמא לא אתי מיאון דחבריה ובטיל גיטא דידיה!
הגמרא מקשה במשנתנו בין הרישא לסיפא. וקשה, מדוע היא לא אומרת "אימא סיפא" אלא "ורמינהי" כאילו מדובר במשנה/ברייתא אחרת!
2.
אמר רב יהודה אמר שמואל: תברא, מי ששנה זו לא שנה זו.
וראה על הביטוי "תברא..." מה שכתבנו על תלמוד בבלי מסכת יבמות דף יג:
המשך רצף המספרים לפי סוגייתנו:
3.
הביטוי "תברא, מי ששנה זו לא שנה זו" - 13 מופעים בש"ס. חלקם באותו עניין, כך שבסוגיות שונות מוזכר הביטוי פחות מ 10 פעמים. משמעות הביטוי היא, ששני הדינים לא נאמרו על ידי תנא אחד, ומדובר במחלוקת תנאים.
4.
במסכת חולין דף טז כתבנו על ביטוי זה ונתאימו לסוגייתנו:
הגמרא הציגה סתירה בין שתי משניות [בדרך כלל ביטוי זה מוזכר בהקשר של סתירה בין שני חלקי משנה אחת].
רבי ירמיה תרץ: "תברא מי ששנה זו לא שנה זו". כלומר, כל חלק במשנה נשנה על יד תנא אחר.
4.1
אם מדובר בסתירה בין "רישא" ל"סיפא" במשנה אחת הרי יש להסביר את משמעות הביטוי במילים אחרות: רבי יהודה הנשיא "שכח" לכתוב בין שני חלקי המשנה משפט קישור [כמקובל במשניות שיש בהם מחלוקת]: "... דברי רבי.... ורבי.... אומר...".
לפי שיטה זו מדוע באמת רבי יהודה הנשיא "שכח"?
4.2
כנראה שהוא ידע שיש אפשרות להסביר שכל המשנה מתאימה לדעה אחת ובכל זאת - כך טוענת דעה זו - יש ליצור כאן מחלוקת.
4.3
ואולי ניתן להסביר שבכוונה רבי יהודה הנשיא לא כתב את שמות החולקים מפני שתי סיבות:
א.
כדי שלא תהיה הכרעה ברורה בין שני התנאים [שהרי כמעט בין כל התנאים יש כללי הכרעה במחלוקות ביניהם].
ב.
רבי יהודה הנשיא בעצמו מסתפק בדין, ולכן הוא ניסח כך את המשנה.
5.
כשמדובר בסתירה בין שתי משניות הרי שקצת קשה על רבי יהודה הנשיא, כיצד הוא שיבץ במשניותיו שתי משניות סותרות כשכל אחת מהן היא "סתם משנה". הרי המשמעות של "סתם משנה" היא שהלכה כמותה!
אולי ניתן ליישב זאת כבסעיף 4.3 לעיל בהסבר השני.
6.
רבא חולק על רבי ירמיה וסובר שבאמת אין סתירה בין שתי המשניות, אלא "וזו ואין צריך לומר זו קתני", כלומר, שבמשנתנו יש חידוש "גדול", ובמשנה הבאה בפרק שלישי הדין פשוט יותר והוא לא בא למעט [ולחלוק] את הדין במשנתנו.
7.
מתוך עשרת הסוגיות שבהן מוזכר ביטוי זה יש כמה מהן שבאמת כך נשאר ההסבר במשנה, ויש כמה סוגיות שמובא בהן הסבר אחר לסתירה, כגון שמדובר במקרים שונים או בהסבר אחר לאותה משנה.
בסוגייתנו ההסבר של רבא יותר "פשוט". [אמנם קצת קשה עליו, מדוע "רבי" לא כתב את שתי המשניות ברצף.]
8.
ניתן אולי לומר שיש לנו כאן מחלוקת עקרונית. כאשר יש סתירה בין שני חלקי משנה או בין שתי משניות האם עדיף ליצור מחלוקת בין שני החלקים/משניות, או שמא עדיף "לבנות" אוקימתא [או פרשנות] שונה לכל חלק ולא תהיה מחלוקת פנימית.
9.
ויש להעיר: אולי כשמדובר ב"שמואל" - בסוגייתנו במסכת יבמות דף קח - שהיה "קרוב" לתקופת "רבי" ניתן להסביר את הביטוי כבסעיף 4.3 ב - לעיל.
10.
לגבי משמעות הביטוי "תברא מי ששנה זו לא שנה זו" נביא את דברי השל"ה:
של"ה - כללי התלמוד (ב) כלל רבי:
קכב. כשקשיא דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא, לפעמים משיב ואומר נעשה, כלומר התנא הכי קאמר, דיוק של הרישא נעשה כמו הסיפא עצמה ודינו כמוה. ולפעמים אומר תברא, מי ששנה זו לא שנה זו.
והענין, כל היכא דמצינו פלוגתא במקום אחר, אז אומר כאן תברא, אבל כי ליכא פלוגתא במילתא לא. וכן כתבו [התוספות] בפרק קמא דקידושין (ראה קידושין דף ה ב) ועיין בתוספות פרק קמא דחולין דף ט"ז (א ד"ה אמר).
הוא מביא שתי אפשרויות עקרוניות להסבר סתירה בין שני חלקי משנה.
הוא אומר שאם באמת יש מחלוקת בין שני תנאים [במקום אחר בש"ס] בנושא שבמשנה, אז עדיף להעמיד את המשנה כמחלוקת.
אולם לא מצינו כזאת בענייננו.
11.
ניתן לראות את הדיון בנושא לעיל בסוגיה הבאה, בגמרא, מנחות דף נה - ראה מה שכתבנו שם.
... אמר רב פפא, שמע מינה: דחקינן ומוקמינן מתני' בתרי טעמי ולא מוקמינן בתרי תנאי.
12.
חזרה לסוגייתנו יבמות דף קח:
אמר רבא: ומאי קושיא? ודלמא מיאון דידיה מבטל גט דידיה, מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה.
ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא דידיה?
איידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזל משבש ומייתי לה, מיאון דידיה נמי לא ליבטל גיטא דידיה, דאיידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזיל משבש ומייתי לה!
הא כבר שבשא ולא אישבשא.
רבא מיישב בין הרישא לסיפא [כולל דיון בדברי רבא].
13.
העמדת קושיה אחרת בין הרישא לסיפא:
אלא אי קשיא - דחבריה אדחבריה קשיא:
מיאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה - אסורה לחזור לו;
טעמא דנתארמלה או נתגרשה, הא מיאנה - מותרת לחזור לו,
אלמא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה,
ורמינהי: הממאנת באיש, ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו,
זה הכלל: כל שיצתה ממנו בגט - אסורה לחזור לו, במיאון - מותרת לחזור לו;
אלמא לא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה!
אמר רבי אלעזר: תברא, מי ששנה זו לא שנה זו.
בלי לפרט חוזר כאן תהליך דומה שפרטנו בכל הסעיפים הראשונים.
14.
עולא אמר: כגון ששלשה בגיטין, דמיחזיא כגדולה.
עולא מיישב בין שני חלקי המשנה.
15.
המשך דיון לפי רבי אלעזר בסעיף 13 לעיל:
מאן תנא?
הגמרא שואלת מי הם התנאים שחולקים בסברות שהתכוון לומר רבי אלעזר ברישא ובסיפא של משנתנו [שהרי במשנתנו מדובר רק ברישא ובסיפא ללא שמות חכמים - כאילו שני "סתם משנה"!]
בפשטות הביטוי הנ"ל - "מאן תנא"/"מאן תנאי" דומה לביטוי "כתנאי".
אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: +איכה ה'+ מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו? בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו:
הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון, מהו שתחזור לראשון?
שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז,
ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורין ואסר,
את רבי יהודה בן בתירה בנציבין ואסר;
אמר רבי ישמעאל בר' יוסי: לזו לא הוצרכנו, לאיסור כרת התרת, לאיסור לאו לא כל שכן!
ברם כך שאלו: ...
15.1
רש"י מסכת יבמות דף קח עמוד ב:
"מאן תנא - דאמרן לעיל מי ששנה זו לא שנה זו.
בשעת הסכנה - שנגזר שלא יעסקו בתורה.
בכסף שתינו - על ידי שכירות למדנו.
את רבי ישמעאל בר' יוסי והתיר ל"ג - אלא אדרב פליג ואמר לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בתירא
ותנאי דקאמר היינו רב ורבי ישמעאל דרב נמי תנא הוא."
רש"י אומר שמחלוקת התנאים היא בין "רב" ורבי ישמעאל! ורש"י מדגיש ש"רב" - "תנא הוא".
15.2
הערה: אולי לכן הגמרא לא השתמשה לעיל בביטוי "כתנאי" - כבדרך כלל - אלא בביטוי "מאן תנא" - ראה בתחילת הסעיף - כי בכל זאת אין מעמד ממש שוה ל"רב" ולתנא כמו רבי ישמעאל !
15.3
וראה עוד ב"שוטנשטיין", הערה 19, ובעיקר בהערתו ש"רב" מוזכר כאן במשנה! ומביא שרב האי גאון מביא שדברי רב מוזכרים 3 פעמים בברייתות!
