סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

דאכלה כוסברתא הוו לה בני בישרני – גד השדה

 

"... דאכלה ביעי הוו לה בני עינני, דאכלה כוורי הוו לה בני חינני, דאכלה כרפסא הוו לה בני זיותני, דאכלה כוסברתא הוו לה בני בישרני, דאכלה אתרוגא הוו לה בני ריחני. ברתיה דשבור מלכא אכלה בה אמה אתרוגא, והוו מסקי לה לקמיה אבוה בריש ריחני" (כתובות, סא ע"א).

פירוש: דְּאָכְלָה בֵּיעֵי [שאוכלת ביצים] בזמן הריונה הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי עֵינָנֵי [בנים בעלי עיניים גדולות]. דְּאָכְלָה כַּוְורֵי [שאוכלת דגים] הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי חִינָּנֵי [בנים חינניים, בעלי חן]. דְּאָכְלָה כַּרְפָּסָא [שאוכלת כרפס] הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי זִיוְתָנֵי [בנים יפים, בעלי זיו]. ועוד: דְּאָכְלָה כּוּסְבַּרְתָּא [שאוכלת כוסבר] הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי בִּישְׂרָנֵי [בנים בעלי בשר, שמנים]. דְּאָכְלָה אֶתְרוֹגָא [שאוכלת אתרוג] הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי רֵיחָנֵי [בנים ריחניים]. מסופר: בְּרַתֵּיהּ [בתו] של שָׁבוֹר מַלְכָּא [המלך], מלך פרס, אָכְלָה בָּהּ אִמָּהּ בזמן ההריון אֶתְרוֹגָא [אתרוג], וְהָווּ מַסְּקֵי לָהּ לְקַמֵּיהּ אֲבוּהּ בְּרֵישׁ רֵיחָנֵי [והיו מעלים אותה לפני אביה בראש הבשמים] משום שהיתה ריחנית כל כך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: גד השדה   שם באנגלית: Coriander   שם מדעי: Coriandrum sativum 

שם נרדף במקורות: גד, כוסברתא, כוסבר   שמות בשפות אחרות: ערבית - כוסברה


נושא מרכזי: השפעתו הרפואית של הכוסבר


בסוגייתנו מובאת רשימה ארוכה של מאכלים שאכילתם בעת ההריון עשויה או עלולה להשפיע על אחת מתכונות העובר. בתוך רשימה זו מופיע הכוסברתא (כוסבר, Coriandrum sativum) שעל פי התרגומים הקדומים ופרשני ימי הביניים מהמזרח והמערב הוא ה"גד" המקראי (1) . ה"גד" מוזכר במקרא, פעמיים בלבד, כשם צמח שצורת זרעו דומה ל"מן" שבני ישראל אכלו במדבר. "ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש" (שמות, טז ל"א).

בארץ ישראל הכירו שני מיני כוסבר - מין בר ומין תרבות: "הקשות והמלפפון אינם כלאים זה בזה ... כוסבר וכוסבר שדה ... אינם כלאים זה בזה" (כלאים, פ"א מ"ב). מפרש הרמב"ם: "כסבר, "אלכזבר" הגני. וכסבר שדה, המדברי". בשביעית (פ"ט מ"א) נקרא כוסבר השדה בשם "כוסבר שבהרים". על הגידול בתרבות אנו לומדים במשנה במעשרות (פ"ג מ"ט): "... כסבר שהיא זרועה בחצר מקרטם עלה עלה ואוכל ואם צירף חייב וכו'". קשה לקבוע אם שני המינים היו שונים זה מזה גם במבנה או רק במקום גידולם. י. פליקס הציע את שתי האפשרויות. בספרו "עולם הצומח המקראי" הציע שכוסבר הוא הזן התרבותי ואילו כוסבר השדה הוא צמח הבר. בספר "הצומח והחי במשנה" העלה השערה שיתכן וכוסבר השדה הוא הצמח חריריים מצויים הדומה מאד בצורתו וטעמו לכוסבר. צמח זה נפוץ בכל איזורי הארץ ומשמש כתבלין בדומה לכוסבר.

בתקופת המשנה השתמשו בעלים לבישול אך עיקר השימוש היה בזרעים כתבלין ואף גידלוהו לשם כך. על השימוש הכפול בכוסבר אנו לומדים במשניות במעשרות (פ"ד מ"ה): " ... כסבר שזרעה לזרע ירקה פטור זרעה לירק מתעשרת זרע וירק וכו'". על פי הנאמר בסוגייתנו אכילת כוסבר בתקופת ההריון מהווה סגולה לבנים "בשרניים": "דאכלה כוסברתא הוו לה בני בישרני". מדברי רב יוסף אנו לומדים שהכוסבר משמש כמאכל שאין לו ערך רפואי ואף עלול להזיק: "ואמר מר עוקבא אמר שמואל: עלין אין בהם משום רפואה. אמר רב יוסף: כוסברתא אין בה משום רפואה ... אמר רב יוסף: כוסברתא, אפילו לדידי קשה לי " (שבת, קט ע"א). על הסכנה בכוסבר כותב רש"י (שם): "אין בהם משום רפואה - באכילתו, להאיר העינים, דלא מסו. כוסברתא - אלייאנדר"א". אפילו לדידי - דמאור עינים אנא, קשה לי לכאב העין, אם אוכלנו".

לכוסבר יש היסטוריה ארוכה של שימוש רפואי כמעט בכל התרבויות אם כי חלו שינויים באופן השימוש. הכוסבר מהווה מקור עשיר וזמין בתרכובות חיוניות ולכן השימוש בו עשוי לפתור מגוון בעיות רפואיות. מלבד היותו צמח מקובל ברפואה העממית יעילותו הוכחה גם במחקרים רפואיים מבוקרים. הכוסבר עשיר בברזל, מגנזיום, זרחן אנ-אורגני, 11 סוגי שמנים אתריים, חומצות חיוניות כחומצה אוליאית, חומצה פלמיטית, חומצה סטארית חומצה אסקורבית (ויטמין C) ועוד. לכוסבר ערכים גבוהים של סיביים תזונתיים. להלן אסקור חלק מהיתרונות הבריאותיים של הכוסבר. ככלל ניתן לומר שיש לו חשיבות כמעט בכל תחום של תפקודי הגוף החל בעצמות, השרירים ומערכת העצבים המרכזית וכלה בפגיעות בקטריאליות בעור.

בזכות הסידן והזרחן הנמצאים בו הכוסבר יעיל בטיפול בדלקת פרקים, אוסטיאופורוזיס ומצבים העלולים לגרום נזק לעצמות. לעלי כוסבר השפעה מרגיעה על מערכת העצבים המרכזית. הוא מאפשר הארכת שעות שינה ומונע או מרגיע תגובות חרדה. הכוסבר מייעל את פעילות מערכת העיכול על ידי הגברת פעילות הכבד וייצור המרה. הוא משמש כנוגד חימצון יעיל. ניתן להשתמש בו כתרופה לשלשול, מניעת הקאה וטיפול בכיבים כמו כיבי פה והמעי הישר. בעזרת החומצה האסקורבית הכוסבר מפחית את רמת הכולסטרול הרע (LDL) ומעלה את רמת הכולסטרול הטוב (HDL). השימוש בכוסבר מפחית את הצטברות הכולסטרול בעורקים וכך מונע מחלות לב הקשורות לנושא זה. טעמו וריחו החזקים של הכוסבר הפכו אותו למכייח יעיל. במקרים של הצטננות החוסמת את דרכי הנשימה ניתן להשתמש במיצוי של כוסבר במים רותחים לצורך שיחרור החסמים מהאף או בית החזה. הוא משמש כתרופה יעילה לשיעול. הכוסבר פעיל כחומר חיטוי וכעשב אנטי בקטריאלי. בגלל נוכחות כמה מהחומצות הוא יעיל מאד נגד חיידק הסלמונלה. הוא מסייע להגלדה מהירה של פצעים ובעזרת שפשוף עלים על פני העור באזור הפגוע ניתן למנוע דלקות וגירויים. אבקת זרעי כוסבר מפחיתה את רמות הסוכר ומעלה את רמת האינסולין ובכך מבקרת את רמת הסוכר בגוף.
 

   
תמונה 1. גד השדה  - תפרחות         
צילם:  Rlevse
  תמונה 2. גד השדה - גרגירים  אבקת תיבול ועלים       
צילם:  Henna

  

     
תמונה 3. גד השדה  - עלים      
צילם:  Thamizhpparithi Maari
  תמונה 4. חריריים מצויים   
צילמה בחרמון: עירית צוק קובצ'י  

 

הרחבה

גד השדה הוא צמח חד שנתי ממשפחת הסוככניים. הצמח זקוף ומסועף בעל עלים ירוקים ומבריקים. העלים התחתונים של הצמח שונים מהעליונים. הם נישאים על עוקץ, מנוצים ובעלי אונות מעוגלות. אונות העלים העליונים נימיות. גד השדה פורח באביב. הפרחים לבנים ערוכים בתפרחת סוככנית. הפרי כמעט כדורי ומורכב משני זרעונים שצבעם חום. הצמח גדל כצמח בר באזורים נרחבים במזרח הקרוב ובדרום אירופה.

לזרעי גד השדה ריח חזק מאד בגלל נוכחות חומרים ארומטיים. כבר מהעת העתיקה עלי גד השדה נאכלים וזרעיו משמשים כתבלין. הממצא שייתכן והוא הקדום ביותר של הגד הוא מהתקופה הקדם קרמית. בחפירות שהתבצעו במערת נחל חימר נמצאו 15 פרודות יבשות של צמח זה. שרידי הצמח (כחצי ליטר פרודות) נמצאו בקברו של המלך המצרי תות אנח אמון (1325 לפנה"ס) ובאתרים נוספים במצרים. מאחר והגד איננו צמח בר במצרים מניחים שכבר אז הוא שימש כגידול תרבות. עדות כתובה מהעיר פילוס ביוון מלמדת על גידולו כבר מהאלף השני לפני הספירה לצורך ייצור בושם, צריכת זרעיו כתבלין ואכילת עליו כירק. כמויות גדולות של הצמח מאותה תקופה נמצאו גם בחפירות במקדוניה דבר העשוי להצביע על גידול הצמח בתרבות.
 

שמות הכוסבר

תרגום השבעים פירש korion שהוא ה – Coriandrum וכך הפירוש גם בוולגטה. יש הסבורים כי השם היווני korion נגזר מ – koris בגלל ריחו החריף והלא נעים הדומה לריח פשפש (koris). אונקלוס (שם) פירש: "וקרו בית ישראל ית שמיה מנא והוא כבר זרע גדא חיור וטעמיה כאסקריטון בדבש". הגדא הוא כנראה שמו הארמי של הגד כפי שסבר רב אסי (יומא, עה ע"א): "והוא כזרע גד לבן. אמר רבי אסי: עגול כגידא, ולבן כמרגלית". לדעת רב אסי המונח "כזרע גד לבן" כולל שני תיאורים נפרדים ואם כן המן דומה לגד בצורתו העגולה אך לא בצבעו. ובלשון רש"י: "והוא כזרע גד לבן אמר רבי אסי - זרע הגד אינו לבן אבל עגול הוא, והכי קאמר קרא: והוא עגול כזרע גד ולבן כמרגלית". הבהרה זו של רש"י מתבקשת לאור העובדה שצבע זרעוני גד השדה הוא חום. בתרגום יונתן אנו מוצאים: "וקרון בית ישראל ית שמיה מנא והוא כבר זרע כוסבר חיור וטעמיה כאשישיין בדבש". כך גם התרגום הירושלמי: "כזרע דכוסבר חיור וטעמיה כשפויין בדבש". השם המקראי גד קשור לשם "גויד" בפיניקית. דיוסקורידס כתב כי בני קרת-חדשת (קרתגו) קראו ל – coriandrum בשם גויד. בימינו נקרא הצמח ביוון כוסברס.

הערוך (ערך "כסבר") מפרש: "... והמן כזרע גד תרגום ירושלמי כסבר חיור וכך שמו בלשון ישמעאל כסבר פי' כוליי"נדרו בלעז". בסוגייתנו מפרש רש"י: "שדר ליה - רבי כוסברתא בלע"ז אלוינאר"א כלומר שחוט הבת כוס ברתא שתי מלות". על פי ד"ר משה קטן(2) ומתרגמים נוספים יש לגרוס אליינדר"א שהוא הכוסבר. בתורה פירש רש"י: "והוא כזרע גד לבן - עשב ששמו קוליינדר"י (קאריאנדער) וזרע שלו עגול ואינו לבן והמן היה לבן ואינו נמשל לזרע גד אלא לענין העגול כזרע גד היה והוא לבן". אבן עזרא: "ויקראו ... יש אומרים כי כזרע גד לבן כוסברתא. ונקרא בלשון ערבי כסבי"ר. וי"א חרדל וכו'". בפסוק נוסף העוסק בתאור המן: "והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח" (במדבר יא ז'). מפרש רש"י: "כזרע גד - עגול כגידא זרע קוליינד"ר". במשנה נקרא הצמח כסבר: "... כסבר שהיא זרועה בחצר, מקרטם עלה עלה ואוכל, ואם צירף חייב. הסאה והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרים חייבין" (מעשרות, פ"ג מ"ט). רע"ב (שם, פ"ג מ"ט) מפרש: "כוסבר - כך שמה בערבי והוא זרע גד ובלע"ז קוליינדר"ו". 
 

הגד כזרע פשתן

זיהוי הגד ככוסבר לא היה מקובל על חכמי המשנה והם סברו שהגד הוא זרע פשתן (תמונה 5). "והוא כזרע גד, איני יודע של מי דומה. רבי יהושע אומר: דומה לזרע פשתן יכול מה זרע פשתן אדום כך זה אדום? ת"ל לבן" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח - פרשה ה'). ביומא (עה ע"א) אנו מוצאים מאפיין נוסף: "תנו רבנן: גד - שדומה לזרע פשתן בגבעולין". ההשוואה לזרע פשתן בגבעולים נועדה ליישב את הקושי הנובע מהעובדה שזרעי פשתן אינם עגולים. פשתן בגבעולין הוא ההלקט העגול והבהיר של זרעי הפשתן. ייתכן ומקור זיהוי זה הוא בשומרית שבה "גד" הוא פשתן. לדעת ע. לעף כוונת רב אסי ואונקלוס ללענה שפרחיה מסודרים בקרקפת חצי כדורית.
 

מעמד הכוסבר

מעמדו של הכוסבר היה כנראה נחות כפי שניתן להסיק מלעגם של בני יהודה לבני הגליל: "כוסברה כוסברתא מה בין ביהודה בין בגליל מן מה דמתלין לה מתל בדרומה כוסברה כוסברתה מן מתליך אם תבלייא הדא אמרה בגליל חייבת וביהודה פטורה"(3) (ירושלמי, דמאי, פ"א דף כא טור ד /ה"א). ההבדל בין מעמדו של הכוסבר ביהודה והגליל מתבטא גם בהלכות דמאי: "הקלין שבדמאי ... וביהודה האוג והחומץ שביהודה, והכסבר וכו'" (דמאי, פ"א מ"א). בניגוד לשאר המקומות בארץ ישראל הרי שביהודה הכוסבר נחשב "הקלין שבדמאי" שאין צורך להפריש ממנו מעשרות(4)). במשנה בשביעית (פ"ט מ"א) הדבר נאמר במפורש: "הפיגם והירבוזין השוטים והחלגלוגית כוסבר שבהרים והכרפס שבנהרות והגרגר של אפר פטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית שאין כיוצא בהם נשמר וכו'". בגלל ערכו הנמוך של הכוסבר כדאי היה לזייף בעזרתו פלפל שהיה תבלין יקר ביותר: "ולא יהא מערב יין ביין מי בלקיא בשמן ... וכוסבורין בפלפלין" (תוספתא, בבא בתרא (ליברמן) פ"ה הלכה ו'). בימינו הסחר העולמי בזרעים מגיע ליותר מעשרת אלפים טון בשנה ומשתמשים בהם להכנת התבלין קארי ותיבול ליקרים. מהזרעים מפיקים שמן המשמש למתן ארומה לממתקים, קקאו, שוקולד ועוד.




תמונה 5. פשתן - פרחים והלקטים  
 


(1) י. פליקס מוצא את זיהוי זה כמבוסס ביותר מבין כל שאר הזיהויים. ז. עמר כולל את זיהוי זה בקבוצת הצמחים ששמותיהם מזוהים בוודאות.
(2) ב"אוצר לעזי רש"י".
(3) שאלת הירושלמי היא מה ההבדל בין יהודה והגליל? מדוע ביהודה כוסבר דמאי פטור ואילו בגליל חייב במעשר. התשובה היא בעזרת המשל שהשתמשו בו ביהודה: "כוסבר, כוסברת מי המשילך בין התבלין".
(4) הצעה זו תלויה במחלוקת גירסאות כפי שמסכם תוספות יום טוב (דמאי, פ"א מ"א): "והכסבר - מדאפסיק שביהודה בין חומץ לכסבר שמע מיניה דכסבר לאו ביהודה הוא אלא בכל מקום. וכן הם דברי הרמב"ם פרק י"ג מהלכות מעשר. וקצת קשה שלא הקדים למתני כסבר קודם האוג. ויש ספרים גורסים וביהודה האוג והחומץ והכסבר. ולגירסא זו תלתייהו דוקא ביהודה. וכן כתב הר"ש הני תלת ביהודה וכו'". בהמשך דבריו הוא מתייחס לקושי העולה מדברי הירושלמי על הרמב"ם.

 

מקורות עיקריים:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 252).
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 87).
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 81-82).
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 180).

לעיון נוסף:

גד השדה באתר צמח השדה.
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 75). הרחבה בנושא זיהוי הכוסבר.

D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), pp. 205-206.
J.C. Matasyoha et al, 'Domestication Chemical composition and antimicrobial activity of the essential oil of Coriandrum sativum',2009, Food Chemistry, 113:2, pp. 526–529.

 
 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר