מות אביי
כתובות סה ע"א
"קטלת ליך תלתא, ואתת למיקטל אחרינא?!".
הקשה החתם סופר (שו"ת אה"ע-א' סי' כג, ראה שם ובספר דף על הדף) כיצד ניתן להאשים את חומה במיתתו טרם עת של אביי בעלה השלישי? הלא אדרבה, אביי מבני עלי היה שהיו מתים בני י"ח שנים, ואף על פי כן הגיע לזקנה ומת בן ס' שנים! כך אמרו במסכתות ראש השנה דף יח ע"א; ויבמות דף קה ע"א: "רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים - חיה שיתין שנין. תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי. אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים - לכו ועסקו בתורה וחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו".
יתר על כן, חלקה של חומה בזכויות גמילות החסד שבממונו של אביי רב היה משל אביי עצמו! כך אמר אבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל במסכת תענית דף כג ע"ב: "דאיתתא שכיחא בביתא, ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה, ואנא יהיבנא זוזא, ולא מקרבא הנייתיה".
אלא שרבה חי ארבעים שנה שהן כ"ב שנים נוספות על י"ח השנים שנקצבו לבני עלי. אם כן לאביי היו צריכות להתווסף כ"ב שנים נוספות משום שעסק גם בגמילות חסדים, וכך אמנם מצינו תוספת כ"ב שנים על גמילות חסדים! במסכת בבא בתרא דף יא ע"א: "תניא: אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: העבודה, שאין בקופה של צדקה כלום! אמרה לו: רבי, אם אין אתה מפרנסני, הרי אשה ושבעה בניה מתים! עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, אתה אמרת: כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו? מיד קרעו לו גזר דינו. תנא: הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו".
מכאן שקטלנותה של חומה היא שגרמה לאביי להחסיר שנתיים ימים, שלכלל ס"ב לא בא.
