אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ
ברכות נז ע"א
"הבא על אחותו בחלום יצפה לחכמה, שנאמר (משלי ז, ד) אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ".
כך פירשו המפרשים במשלי:
"אמור לחכמה אחותי את - לאהוב אותה". רלב"ג.
"ר"ל תהא רגיל בחכמה כאדם באחותו". מצודת דוד.
אין כאהבה שבין אדם לאחותו.
אביו ואמו – מוראם עליו.
בניו ובנותיו – מוראו עליהם.
אחיו הזכרים – בין זכרים מצויים עימותים ותחרות, ובין אחים אף עימותי ירושה.
אשתו אמנם כגופו – אך אין מולדתה ממשפחתו, ויתכנו גם גרושין.
על פי זה מתבאר המעשה בגר"א שאחותו באה לבקרו, לאחר ששוחח עימה זמן מה פנה לשוב לתלמודו. ביקשה ממנו המשך נא לשוחח עמי מעט, הרי זה חמישים שנה שלא נתראנו! תפש בזקנו ואמר לה: ראי את זקני המלבין, זו התראה אחרונה שעלי לעסוק בתורה!
וצריך ביאור, הכיצד כלל נפנה לאותה שיחה קלה ולא חש לבטול תורה? ואם היה בכך שום תועלת, מה אכפת היה לו להענות לתחינתה ולהוסיף ולשוחח עמה מעט?
אלא שטוב לשוב ולחוש במשל האהבה המיוחדת שבינו לאחותו, "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז, יט). אך אחר שכבר חש באותה אהבה, עליו לישם ולתרגם את אותה האהבה, לשוב לחכמה ולומר: אֲחֹתִי אָתְּ!
כשהראתי את הדברים לפני הרב מרדכי אליהו אחר שישב שבעה על אחותו, אמר לי: יפים הדברים שכתבת.
על פי זה יתבארו גם דברי חז"ל בשבח הנושא את בת אחותו (יבמות דף סב ע"ב; סנהדרין דף עו ע"ב), ופירש רש"י: (שם ביבמות) "גיעגועי אדם רבין על אחותו יותר מן אחיו ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו". ונרמזה אהבה זו לבת אחותו בסוגיות רבות נוספות.
שהרי אמרו מסכת יבמות דף ג ע"א: "כל מלתא דאתיא מדרשא חביבא ליה". וכן במסכת ראש השנה דף יב ע"א: "וליתני דאורייתא ברישא? - איידי דחביבא ליה אקדמה". ופירש רש"י במסכת יבמות דף ל ע"א: "ואיידי דקא חביבה ליה - דחידוש הוא". ושם בדף לב ע"א: "דחביבה ליה - משום דחידוש הוא".
הוי אומר שבת אחותו היא כינוי לדבר חידוש שנלמד דבר מתוך דבר מתוך התבוננות בחכמה, ותורה כזו חביבה ליה ביותר.
