הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבא ורב אשי - כמי הלכה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות עה ע"א-ע"ב
רב אשי אמר: רישא מנה לאבא בידך, וסיפא מנה לי בידך.
איתיביה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: מודה ר"מ, במומין הראויין לבא עמה מבית אביה - שעל האב להביא ראיה;
ואמאי? מנה לי בידך הוא!
הכא במאי עסקינן - ביתירת.
יתירת, מאי ראיה מיית? ראיה דראה וניפייס הוא.
1.
יש בסוגייתנו כמה אמוראים שמסבירים את המשנה [ויש מחלוקות של ראשונים בהסבר כל שיטה בגמרא].
לא נסביר את פרטי הסוגיה [המורכבת] אלא רק עניין אחד מבחינה עקרונית - כמי ההלכה.
2.
רמב"ם הלכות אישות פרק כה הלכה ד:
כיצד היא טענת המומין, אם היו המומין שנמצאו בה מומין שודאי היו בה קודם שתתארס כגון אצבע יתירה וכיוצא בה, על האב להביא ראיה שידע בהן הבעל ורצה או שחזקתו שידע, ואם לא הביא תצא בלא כתובה כלל.
מכך שהרמב"ם מביא את המקרה של "אצבע יתירה" - שהובא בגמרא כדי לתרץ את שיטת רב אשי - משמע לכאורה שהוא פוסק בסוגייתנו כרב אשי.
2.1
הרמב"ם מסביר את העיקרון הקובע לעניין "להוציאה" וחיוב כתובה:
היו מומין שאפשר שנולדו בה אחר האירוסין, אם נמצאו בה אחר שנכנסה לבית הבעל על הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה והיה מקחו מקח טעות, ואם נמצאו בה והיא בבית אביה על האב להביא ראיה שאחר האירוסין נולדו ונסתחפה שדהו.
3.
מגיד משנה הלכות אישות פרק כה הלכה ד:
הוא מציין את מורכבות סוגייתנו:
ונאמרו שם הרבה אוקימתות
ואחת מהן רבא אמר רישא כאן נמצאו וכאן היו סיפא נמי כאן נמצאו וכאן היו
ופסק רבינו כאוקימתא זו
וכ"נ מן ההלכות שהביאו משנה כפשטה.
בגלל דברי הרמב"ם בסעיף 2.1 נראה שהוא פוסק - לפי ה"מגיד משנה" - דווקא כהסברו של רבא בסוגייגתנו [בעמוד א].
3.1
ויש שם אוקימתא אחרת רב אשי אמר רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך
ופירשו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דרב אשי מוקי לה לרישא בנערה ובשאין האב טוען ברי ואף ע"פ שהיא טוענת ברי אין טענתה מועלת לאביה שהרי בעודה ארוסה והיא נערה או קטנה כתובתה לאביה והוא אינו טוען ברי אבל סיפא כיון שנשאת הרי כתובתה לעצמה והיא טוענת ברי והו"ל כמנה לי בידך
ופסק הרשב"א ז"ל כרב אשי דהוא בתרא ואמר דאפילו בנמצאו ברשות האב אם היתה היא בוגרת שכתובתה לעצמה או שהיה האב טוען ברי שמשנתארסה נולדו על הבעל להביא ראיה אלו דבריו ז"ל:
הרשב"א פוסק בסוגייתנו כרב אשי מפני "דהוא בתרא", כלומר רב אשי הוא "מאוחר" ביחס לרבא, ולכן תקף כאן הכלל של "הלכה כבתראי".
4.
וכיצד יסביר מי שסובר שהלכה כרבא את הכלל "הלכה כבתראי". משמע בפרשנים [ראה בהרחבה רבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים"] שממהלך הסוגיה בהמשך משמע כרבא.
4.1
לפי דברינו בסעיף 4 צריך לומר ש"עורך הגמרא" [מי שסידר את "מהלך הסוגיה", ואולי מדובר בבית דינו של רב אשי] פוסק שלא כ"רב אשי"!!! ומכאן המסקנה המתבקשת, שרב אשי לא היה "עורך הגמרא" הבלעדי!
5.
רא"ש מסכת כתובות פרק ז סימן טו:
... א"ר אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו
רבא אמר רישא כאן נמצאו כאן היו סיפא נמי כאן נמצאו כאן היו***
[דף עו ע"א] רב אשי אמר רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך.
הוא מביא את שלושת השיטות בהסבר המשנה.
5.1
רב אלפס ז"ל לא הביא כל הני אוקימתות לפי שסובר שאין נפקותא בין שינויא דרבא לשנויא דרב אשי
הוא טוען שאין מחלוקת הלכתית בין שתי השיטות של רבא ורב אשי.
5.2
וה"ר מאיר הלוי ז"ל כתב דלרב אשי אם היא בוגרת אפילו עודה בבית אביה על הבעל להביא ראיה דמנה לי בידך הוא ולרבא בוגרת נמי כל זמן שלא נכנסה לרשות הבעל כיון שנמצאו בבית אביה אמרי' כאן נמצאו כאן היו ועליה להביא ראיה
וכיון דפליגי הלכתא כרב אשי דהוא בתראה...
הרא"ש מביא את שיטת הרא"ה שפוסק כרב אשי [שכן חולק על רבא]. והסיבה שהלכה כרב אשי כי הוא "בתראה" [ולא בגלל שהוא "עורך הגמרא"?], והכלל הוא "הלכה כבתראי" - ודומה לדברי הרשב"א בסעיף 3.1 לעיל.
