|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ואריכנא מגילתא ממשכי דטביא – צבי
"אמר ליה ר' חייא: אנא עבדי דלא משתכחה תורה מישראל, דאייתינא כיתנא ושדיינא, ומגדלנא נישבי וציידנא טביא, ומאכילנא בישרא ליתמי, ואריכנא מגילתא ממשכי דטביא, וסליקנא למתא דלית בה מקרי דרדקי, וכתיבנא חמשא חומשי לחמשא ינוקי, ומתנינא שיתא סידרי לשיתא ינוקי, לכל חד וחד אמרי ליה אתני סידרך לחברך. והיינו דאמר רבי: כמה גדולים מעשה חייא" (כתובות, קג ע"ב).
פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] ר' חִיָּיא: אֲנָא עָבְדִי [אני עושה] שלֹא מִשְׁתַּכְּחָה [תשכח] תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. דְּאַיְיתִינָא כִּיתָּנָא וְשָׁדְיָינָא וּמְגַדַּלְנָא נִישְׁבֵּי וְצָיִידְנָא טַבְיָא וּמַאֲכִילְנָא בִּישְׂרָא לְיָתְמֵי [שאני מביא פשתן וזורע ואורג מן הפשתן רשתות, וצד צבאים ושוחט אותם ומאכיל את בשרם ליתומים] וַאֲרִיכְנָא מְגִילָתָא מִמַּשְׁכֵי דְּטַבְיָא [ואני עושה מגילות מעורות צבאים] וְסָלֵיקְנָא לְמָתָא דְּלֵית בָּהּ מַקְרֵי דַּרְדְּקֵי [ואני הולך לעיר שאין בה מלמד תינוקות] וְכָתֵיבְנָא חַמְשָׁא חוּמְּשֵׁי לְחַמְשָׁא יָנוּקֵי [וכותב אני חמישה חומשים לחמישה תינוקות] וּמַתְנֵינָא שִׁיתָּא סִידְרֵי לְשִׁיתָּא יָנוּקֵי [ושונה אני שישה סדרים של משנה לשישה תינוקות], לְכָל חַד וְחַד אָמְרִי לֵיהּ [אחד ואחד אני אומר לו] אַתְנֵי סִידָרָךְ לְחַבְרָךְ [שנה את סידרך, את מה שלמדת, לחברך] ועל ידי כך למדים כולם תורה ומשנה כולה. וְהַיְינוּ [והוא] שאָמַר רַבִּי: כַּמָּה גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂה חִיָּיא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על הצבי וקישוריות הקש/י כאן.
תקציר: קלף מעור צבי רך וגמיש במיוחד. הקלף הרך עמיד לאורך זמן ואינו ניזוק מקיפול או מעיכה. מסתבר שבגלל תכונות אלו הוא היה נוח לכתיבת תפילין ומזוזות ואכן קיימות לכך עדויות החל מתקופת הגאונים ואילך. כיום אין עור הצבי משמש לכתיבת ספרי תורה ומגילות בגלל יוקרו וצמצום האספקה שלו הכפופה למגבלות חוקי שמירת טבע. בנוסף הוא נחשב על ידי סופרי הסת"ם כקלף קשה לכתיבה. אחד מהקשיים הוא ספיגה רבה של הדיו המקשה על מחיקה במקרים של טעות. הספיגה הרבה ורכות העור נובעים מצפיפות נמוכה יחסית של החלבון קולגן בסיבים הלבנים הבונים את רקמת החיבור בעור הצבי. בימינו עור צבי משמש בעיקר להכנת בגדים יוקרתיים רכים כמו כפפות ונעלי בית, חפצי אמנות וקמיעות. גמישותו וכושר הספיגה המעולה של עור הצבי הפכו אותו למבוקש להכנת מטליות ניקוי (ג'ילדה).
|
 |
 |
|
|
תמונה 5. צבי ארצישראלי צילם: Bassem18 |
תמונה 6. ספר התורה של הרמח"ל צילם: Ijon |
הרחבה
רבי חייא תיאר את כל השלבים שביצע כהכנה ללימוד התורה עצמו: זריעת פשתן, אריגת רשתות, צידת צבי, האכלת בשרו ליתומים, הכנת הקלף מעור הצבי, כתיבת חמשה חומשי תורה וכו'. השאלה העולה מתוך הספור היא מדוע היה עליו לבצע את כל הפעולות? האם לא יכול היה לקנות את הספרים או לפחות את הקלף? האם לא יכול היה להסתפק בכתיבת ספרים על עור בהמות טהורות הזמינות יותר מאשר עור חית ציד כצבי? (2). לשאלות אלו נדרש המהרש"א (חידושי אגדות, בבא מציעא, פה ע"ב):
"אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא בהדי דידי קמנצית כו' ... ואמר מאי עבידנא אזלינא ושדינא כתנא כו' שכל מעשה הזה לתורה הוא בתחלה לשם שמים ולא היה בו שום שתוף דבר אחר וכוונה אחרת שלא לשם שמים כי אלו קנה בהמה לעורה היה בו מצד המוכר שיתוף דבר אחר. אבל מתחלת גידול הכתנא היה לשם תורה ולמצוה כדמסיים ומאכילנא לבשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא כו' עד דאתינא אקרו ואתנו אהדדי כו'".
דברים דומים בסגנון שונה מעט הביא רבי אהרן קוטלר זצ"ל (משנת אהרן ח"א ע' ר"י)בשם הגר"א:
"למה טרח ר' חייא את עצמו כל כך לגדל רשתות לצוד צבאים לעשות קלף וכו', ולמה לא קנה הכל מן המוכן? ותירץ: דהכל תלוי בהכוונה והמחשבה של ההכנה, ואף הסיבות הרחוקות כמו זריעת הפשתן בשביל הרשתות לצוד הצבאם לצורך הקלף גם הם צריכים להיות בכוונה טהורה וזכה. והביא עוד בשם הגר"א דבר נפלא שאם היו בונין בית הכנסת באופן שהיו עושים גם את הגרזן לצורך כריתת עצים לבנין בית הכנסת בכוונה טהורה וזכה, לא יתפללו בבית הכנסת הלזה בכוונה זרה, כיון שההכנה היתה לשם שמים".
רבי מנשה קליין בספרו "ויטע אשל" (עמ' תר"ג) כתב:
"והמבואר דר"ח ור' חייא דהוה מינצי ח"ו דהוו מינצי סתם לשם מחלוקת אלא דהוו מינצי בשיטות, דר' חנינא ס"ל שר' חייא מבטל תורה במה שהולך ביערות לתפוס חיות ונעשה ציד, והולך ונותן בשר ליתומים ועוסק בענינים שנראין כביטול תורה ור' חנינא יושב ומפלפל בכל היום בתורה, ואמר ליה ר' חנינא למה אתה מבטל תורה ואתה מינצת עמי? הרי אני כ"כ מפולפל שאם ח"ו תשתכח תורה מישראל מחזירה אני בפלפולי. וא"ל ר' חייא לא זו העיקר אלא העיקר לעשות שלא תשתכח תורה מישראל לעסוק במצות ולילך מכפר לכפר ומקום למקום שבני ישראל נדחים ואין להם סיפק ללמוד ולהחזירם לתורה. וזה שאמר כמה גדולים מעשה חייא וכן איפסק בגמ' ב"מ דגיהורקא (מרכבתו) דר' חייא אין אדם יכול לראותה. וזה הכל על הכלל שגדולה יראת שמים ומעשה חייא בכוונה, מר' חנינא שגדול בתורה ויכול בפלפולו להחזיר התורה לישראל אבל אינו עוסק במעשה חייא והבן מאד כי זה כלל גדול בתורה".
גישה שונה לחלוטין מציג ה"בן יהוידע" (כתובות, שם) ולדעתו דבריו של רבי חייא לא משקפים מעשים שעשה בפועל אלא רק את נכונותו לעשות אותם:
"אין הכוונה שהוא צריך לעשות אלו המלאכות כולם, אלא כוונתו לומר אפילו אם יזדמן מקום שאין בו עורות, וגם אין צבאים לשחטם כדי לכתוב על עורם, עכ"ז אני אוכל לעשות המצאה להכין עורות כדי לכתוב עליהם, אבל לעולם לא יצטרך לזה, כיון דשכיח עורות, ורק צריך לכתוב עליהם המגילה כדי שילמדו בה".
(1) ייתכן שנעשה שימוש בעור צבי לכתיבת תפילין ומזוזות גם קודם לכן אך אין בספרות חז"ל עדויות לכך.
(2) לשם השוואה כדאי להעיר שבעזרת בדיקות D.N.A הוכח שמגילות ים המלח נכתבו בעיקר על עורות עיזים ומעט מאד יעלים. ספר תורה שלם העתיק ביותר המוכר היום הוא בן כ – 850 שנה ונכתב על עורות כבשים (ראו כאן)
מקורות עיקריים:
מ. בר אילן, 'כתיבת ספרי תורה תפילין מזוזות וקמיעות על עור צבי' בית מקרא, ל/קב (תשמ"ה), עמ' 381-375. לקריאה לחץ כאן.
א. גרינצוויג, ספרי תורה מאירופה מעור צבי, מתוך 'בקהילה'. לקריאה לחץ כאן.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.