הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"סתם נדרים להחמיר"; "ספק נזירות להקל"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים יט ע"א

מתני'. סתם נדרים להחמיר, ופירושם להקל.
כיצד? אמר, הרי עלי כבשר מליח, כיין נסך, אם בשל (שלמים) +מסורת הש"ס: [שמים]+ נדר - אסור, אם בשל עבודת כוכבים נדר - מותר,
ואם סתם - אסור;
...
גמ'. והתנן: ספק נזירות להקל!
אמר ר' זירא, לא קשיא: הא ר' אליעזר, הא רבנן;
דתניא: המקדיש חייתו ובהמתו - הקדיש את הכוי,
ר' אליעזר אומר: לא הקדיש את הכוי;

1.
הגמרא משווה בין נדרים במשנתנו - "סתם נדרים להחמיר" - לדין נזירות במשנה במסכת טהרות פרק ד - "ספק נזירות להקל!"

2.
הגמרא דנה בכל הסוגיה מדוע ההבדל בין נדרים לנזירות לעניין זה.

3.
הפסק לגבי נדרים:
רמב"ם הלכות נדרים פרק ב הלכה ז:

סתם נדרים להחמיר,
ופירושן יש בו להקל ולהחמיר,
כיצד האומר הרי הפירות האלו עלי כבשר מליח וכיין נסך, אומרין לו ומה היה בלבך אם פירש ואמר כבשר מליח של קרבן וכיין שנתנסך על המזבח היה בלבי הרי זה אסור, ואם אמר לא היה בלבי אלא תקרובת עכו"ם ויין שנתנסך לה הרי זה מותר,
ואם נדר סתם הרי זה אסור.

3.1
וכן בר"ן מסכת נדרים דף כ עמוד א:

ולענין הלכה - קיימא לן דסתם נדרים להחמיר כסתם מתניתין.

3.2
הגמרא לא קושרת

4.
הפסק לגבי נזירות:
רמב"ם הלכות נזירות פרק ב הלכה ט:

וכן האומר הריני נזיר אם יהיה בכרי זה מאה כור והלך למודדו ומצאו שנגנב או שאבד אינו נזיר וכן כל כיוצא בזה, שספק נזירות להקל.

5.
הנימוקים לפסיקת ההלכה לגבי נזירות:
רדב"ז הלכות נזירות פרק ב הלכה ט:

[ט] וכן האומר הריני נזיר אם יהיה בכרי זה וכו'. פ' ב"ש תניא הריני נזיר ע"מ שיהיה בכרי הזה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד ר"ש אוסר ור' יהודה מתיר
ופסק הלכה כר' יהודה לגבי ר"ש
ובכל ספיקות נזירות פסקינן להקל כר' יהודה:

ראה להלן.

6.
כמו לעיל
כסף משנה הלכות נזירות פרק ב הלכה ט:

[ט] ומ"ש וכן האומר הריני נזיר אם יהיה בכרי זה מאה כור וכו'. שם (דף ל"ד) בסוף הפרק פלוגתא דר"י ור"ש בברייתא
ופסק כר"י דהלכה כותיה לגבי ר"ש
ועוד דסתם מתני' כוותיה:

המשנה שם במסכת נזיר דף לד כדברי רבי יהודה שם בברייתא [שמובאת גם בסוגייתנו - מסכת נדרים דף יט]

למעשה צריך להחיל כאן את הכלל "סתם במשנה ומחלוקת בברייתא" הכלל הוא, ש"הלכה כסתם".

7.
הנימוק להבחנה בין נדרים לנזירות הוא בכך:
בנדרים אדם אוסר החפץ גם במצב של ספק [ספק מציאות] - כדעת רבי שמעון בברייתא לגבי נזירות - וכ"סתם משנה" - משנתנו.

ואילו בנזירות - שהיא על גופו - אדם אוסר רק במצב ודאי. וגם בגלל הפסוק "איש או אשה כי יפליא"...