סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 931

בדין הפקרת פירות שביעית

נדרים מב ע"א

נחלקו בגדר הפקר פירות שביעית, המביט והבית יוסף, דעת המבי"ט שהפירות של שביעית נעשים הפקר מעצמם מחמת הפקרתא דמלכא שהתורה הפקירה את הפירות, ואפ' אם הבעלים גדרו את השדות והם שמרים אותם ולא מניחים לשום אדם לקחת מהפירות של שביעית, מ"מ הפירות הם הפקר כי התורה הפקירה אותם והם פטורים מתרומות ומעשרות, כך ביאר המבי"ט בתשובותיו בח"א מתשובות המבי"ט סימן י"א.

והוא דן מזה לענין פירות נוכרים בשביעית שהם פטורים מתרומות ומעשרות, משום שגם הפירות של הגוי על אף שהגוי לא מפקיר אותם הרי הם הפקר כי רחמנא הפקרא, התורה הפקירה את הפירות מרשותם של הבעלים. והמבי"ט חוזר על הדברים גם בסימן כא שם.

ובנו המהרי"ט האריך בסימן מג לבאר ולחזק את שיטתו של אביו המבי"ט והוא מביא ראיה בתחילת דבריו מלשון הסוגיה בנדרים מב. שהג' מקשה "מאי שנא דאוכלים הנוטות בפירי דהפקרא אינון, ארעא נמי אפקרה", כלומר לגרסת הר"ן והרא"ש "ארעא נמי רחמנא אפקרא" מזה אומר המהרי"ט, יש ללמוד שזה הפקרתא דמלכא, כי כך הוא הלשון שהתורה הפקירה, וכך אמנם לשון הרמב"ם הפקירה התורה ומשמע שזה הפרקתא דמלכא כדברי המבי"ט.

הבית יוסף חולק על המבי"ט כמבואר בדבריו בתשובות אבקת רוכל סימן כד, שם הוא טוען באריכות נגד דברי המבי"ט, ומדברי הבית יוסף נראה שהוא סובר שהשביעית היא הפקר דהיינו שהתורה ציוותה על הבעלים להפקיר, ואם הבעלים לא הפקירו יש לומר שבאמת הפירות לא יהיו הפקר, ולכן יהיו חייבים בתרומות ומעשרות, וכך מבואר מדברי האחרונים כמו המנחת חנוך, במצווה פד, ועוד אחרונים שנקטו בפשיטות כשיטת הבית יוסף שהבעלים צריכים להפקיר אותם בפרוש, ואם לא יפקירו בפרוש אז הם לא יהיו הפקר.

בקונטרס השמיטה לרידב"ז הקשה קושיה חזקה מהמבואר בסוג' בנדרים שהמדיר הנאה את חברו לפני שביעית, המודר אינו יורד לתוך שדהו ואינו יכול לאכול מהפירות הנוטות מחוץ לשדה אפ' כשהגיעה השנת השביעית, משום שאדם אוסר דבר שברשותו אפ' לכשיצא מרשותו, וכך פסקו כל הפוסקים.

הקשה הרידב"ז שלשיטת המבי"ט שההפקר חל מעצמו מהפקרתא דמלכא, נמצא שבשביעית מעולם לא היתה השדה שלו שהרי מלכתחילה התורה נתנה לאדם בעלות על השדה שהוא קונה רק ל-6 שנים, "בשביעית תשמטנה ונטשתה" פרושו שהתורה מפקירה את השדה והפירות, ואיך יכול לחול קונם שאוסר את הנכסים שלו על חברו גם על הפירות של שביעית שהם בכלל לא היו ברשותו.

ותירץ הרידב"ז שהקונם אמנם חל על הפירות של שביעית משום שיש מצות עשה על ישראל שיפקירו שדותיהם וכרמיהם בשביעית, והוא סובר כדעת המבי"ט, שהמבי"ט גם מודה שצריך שהבעלים יפקירו את השדה, ומצוה זו מוטלת עליהם שהם יוציאו את הפירות מרשותם ע"י שיפקירו בפה את הפירות, אלא שלדעת המבי"ט גם אם הבעלים לא הפקירו או אפ' אם הם עברו וגדרו את השדות מ"מ הם הפקר, אבל לדעת הרידב"ז גם המבי"ט מודה שצריך להפקיר את הפירות, ולכן יכול הוא לאסור את הפירות, וכשהוא אומר לפני שביעית שהוא אוסר את הנכסים שלו וגם פירות השביעית הם בכלל זה, ועל אף שאם הוא לא הפקיר, התורה מפקירה אותם ואפ' אם הוא שומר עליהם, אבל כאן שהתורה ציוותה שהוא יפקיר אז הרי הם ברשותו, והנדר שהוא נדר לאסור את נכסיו על המודר חל גם על פירות השביעית, כך הסביר שם הרידב"ז.

רבי אייזיל חריף בספרו נועם ירושלמי למס' פאה בדף כו. מבאר את שיטת הירושלמי, ותוכן דבריו, שגם המבי"ט סובר שרק בשביעית מדאורייתא זה הפקרתא דמלכא, שהתורה הפקירה את הפירות של שביעית, מה שאין כן שביעית בזמן הזה שהיא מדרבנן, לדעת רבי, ולדעת הסוברים כך אז גם המבי"ט מודה שזה לא הפקרתא דמלכא, אלא שחכמים תקנו וחייבו שהבעלים יפקירו את הפירות, ולכן אם הוא נדר לפני שביעית, יכול הנדר לחול על הפירות כיון ששביעית היא דרבנן והנדר חל על הפירות, כי הוא רק מצווה מדרבנן להפקיר את הפירות והם לא מופקרים מעצמם. ובנוגע לחדושו של הנועם ירושלמי שבשביעית דרבנן גם המבי"ט מודה שזה לא נהיה הפקר מעצמו, כבר הקשה הגאון רבי משה קלירס רבה של טבריה בספרו תורת הארץ בסימן ח' אות יד' הרי המבי"ט בעצמו הוא מדעת הסוברים ששביעית בזמן הזה דרבנן כמובא בתשו' המבי"ט ח"ב סימן סד' ואעפ"כ הוא הרי סובר למעשה שפירות עכו"ם בשביעית בזמן הזה פטורים מהמעשר משום שהפירות הם הפקר מהפקרתא דמלכא, הרי שסובר המבי"ט שם, ששביעית בזמן הזה הוא דרבנן, והפירות הופכים הפקר מעצמם כמו שהיה הדין בשעה שהשביעית היתה דאורייתא, והוא האריך לבאר שם שכל דתקון חכמים כעין דאורייתא תקין ושיש כח ביד חכמים לתקן שבשביעית יהיה הפקר מעצמו, שהרי יש כח ביד ב"ד להפקיר. ובענין קושיית הרידב"ז הוא מסביר שאמנם התורה הפקירה את הפירות של שביעית גם בלי שהבעלים יפקירו, אבל מכיון שהיה בידו למנוע את ההפקר ע"י שהוא יכול למכור את הפירות קודם שיצאו מהאילן שאז הם עדיין לא בעולם, לכן יש בכוחו לאסור את הפירות של שביעית גם כשהוא נודר להדיר פלוני מנכסיו לפני שביעית שיחול גם על פירות שביעית.

[הרה"ג מיכל זילבר שליט"א]