הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסיבה ל"חסורי מחסרא" והעלמת "כל נדרי"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים כג ע"א-ע"ב
ומתני'. ר"א בן יעקב אומר: אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו יאמר לו כל נדר שאני עתיד לידור הוא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
גמ'. וכיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, לא שמע ליה ולא אתי בהדיה!
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כג עמוד ב
חסורי מיחסרא והכי קתני:
הרוצה שיאכל אצלו חבירו ומסרב בו ומדירו - נדרי זירוזין הוא;
והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
אי זכור, עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה!
אמר אביי, תני: ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר.
רבא אמר: לעולם כדאמרינן מעיקרא,
הכא במאי עסקינן - כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע במה התנה, והשתא קא נדר,
אי זכור בשעת הנדר ואמר על דעת הראשונה אני נודר - נדריה לית ביה ממשא,
לא אמר על דעת הראשונה אני נודר - עקריה לתנאיה וקיים לנדריה.
רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא,
אמר ליה רבא: תנא קא מסתים לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת ליה בפירקא?
מבנה הסוגיה:
1.
מתני'. ר"א בן יעקב אומר: אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו יאמר לו כל נדר שאני עתיד לידור הוא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
המשנה מביאה דעה אחת - רבי אליעזר בן יעקב. הגמרא תדון האם יש מי שחולק עליו. מעצם הדיון בגמרא מוכח שבדרך כלל במשנה או בברייתא כשמובאת דעת יחיד בתחילת המשנה/ברייתא הרי שאין חולקים עליו [וכנראה נפסק כמותו].
2.
מקשה הגמרא:
גמ'. וכיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, לא שמע ליה ולא אתי בהדיה!
הרי אם השומע שומע שהנודר ביטל [מראש] את נדרו הנוכחי, הרי שהוא לא יתייחס אליו ולא ייתחשב כלל בדברי הנודר [כן לבוא אליו או לא לבוא אליו].
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כג עמוד ב
3.
עונה הגמרא:
חסורי מיחסרא והכי קתני:
יש "לתקן" את גירסת המשנה:
3.1
החלק הראשון של המשנה:
הרוצה שיאכל אצלו חבירו ומסרב בו ומדירו - נדרי זירוזין הוא;
המשנה היא המשכה של המשנה הקודמת, שמדובר בסוג נדר של "נדרי זירוז" - אבל באמת הנודר לא התכוון לנדותו אם לא יבוא לאכול עימו.
3.2
החלק השני של המשנה:
והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
חלק זה של המשנה מדבר על עניין אחר לחלוטין, על מי שפעם בשנה מוסר מודעה ומבטל מראש את כל נדריו שהוא ידור באותה שנה.
3.3
ויש להעיר הערה בסיסית: הביטוי "חסורי מחסרא והכי תני" בדרך כלל בא כדי לחלק ביטוי/מקרה במשנה לשני חלקים, כשכל חלק בפני עצמו מדבר באופן אחר או באוקימתא אחרת.
3.4
ה"נימוקי יוסף":
"דינא אחרינא תני השתא ומתניתין חסורי מחסרא. ובודאי לא מצינו חסורי מחסרא כיוצא בזה דנאדי תנא מעניינא לעניינא ולא רישא אית לה סיפא ולא סיפא אית לה רישא
אלא במתכוון עשה כן דלסתמיה סתומי כדאמרינן בסמוך"
כלומר, לא מצינו שעל ידי חסורי מחסרא במשנה אחת יש שני עניינים שאינם קשורים כלל זה לזה. והתנא עשה זאת בכוונה כדי להסתיר את הדין - כמשמע בסוף הסוגיה.
3.5
ואולי הוא מתכוון לומר, שגם על זה אמרו "לשון נדרים משונה" - כדי להרחיק את האדם מנדרים! ו"לשון נדרים משונה" יתאים כאן על לשון המשנה [ולא רק על לשון הגמרא].
3.6
ונראה שכמו שהסברנו לגבי המושג "תבעי" כך גם כאן ה"חסורי מחסרא" "משונה", ולכן כל חכם רשאי למצוא קשר בין שני חלקי המשנה - לפי הבנתו.
3.7
הערה: אם היה מדובר בשתי משניות שונות [ועוקבות] לא היתה כל שאלה. כל העניין של "חסורי מחסרא" נעוץ בזה שמדובר במשנה אחת.
3.8
ראה גם "מתיבתא", הערה ד, ושם מביא מה"חתם סופר", שיש שייכות בין שני חלקי המשנה - גם על פי התיקון של ה"חסורי מחסרא" - שגם הגדר של "תנאי זירוז" - הרישא של משנתנו - הוא שהנדר היה על תנאי שמדובר רק לצורך זירוז.
4.
והגמרא דנה ומרחיבה בעניין זה:
הגמרא מקשה:
אי זכור, עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה!
5.
עונה אביי:
אמר אביי, תני: ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר.
אביי משנה את גירסת המשנה מ"ובלבד שיהא זכור" ל"ובלבד שלא יהא זכור". כלומר, הוא הופך לגמרי את לשון המשפט מ"כן" ל"לא"!
ונחלקו הדעות בעניין זה [ראה ב"מתיבתא", הערה ח]:
5.1
ה"נימוקי יוסף" סובר, ששינוי כזה במשנה לא עושים, אלא שכאן כוונת אביי לומר "שיהא זכור ולא זכור", שיהא זכור - שביטל את נדריו, ו"שלא יהא זכור" - איזה נדרים מיוחדים הוא ביטל מראש, ולכן הוא לא יכול לנדור על דעת ראשונה כי הוא לא יודע על מה נדר.
5.2
שיטה מקובצת מסכת נדרים דף כג עמוד ב:
"דטעי תנא בהכי"
הוא סובר שיתכן שהתנא "טעה" גם בלשון כזו שיש צורך להפוך "הן ל"לאו" [וממילא יכול להיות מצב כזה במקומות נוספים בש"ס]. גם ברור מדבריו, שהביטוי "תני" מלמד שמדובר בתיקון הגירסא ולא "רק" בהסבר פרשני!
5.3
הרא"ם ב"שיטה מקובצת" מסביר, שמכיוון שבין כך כבר יש במשנה "חסורי מחסרא" אז ניתן להוסיף גם תיקון מ"הן" ללאו".
משמע, שכעיקרון הוא מסכים לנאמר בסעיף 5.1.
6.
רבא מיישב באופן שונה:
רבא אמר: לעולם כדאמרינן מעיקרא,
הכא במאי עסקינן - כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע במה התנה, והשתא קא נדר,
אי זכור בשעת הנדר ואמר על דעת הראשונה אני נודר - נדריה לית ביה ממשא,
לא אמר על דעת הראשונה אני נודר - עקריה לתנאיה וקיים לנדריה.
כעיקרון, נחלקו הפרשנים אם רבא בא לחלוק על דינו של אביי או שבא לחלוק על אביי רק בפירוש המשנה.
רבא משאיר את לשון המשנה "ובלבד שיהא זכור", ולא מחייב את שינוי הגירסא ל"ובלבד שלא יהא זכור" - כאביי.
אולם את ההסבר - שדומה קצת לדברי אביי לפי ההסבר לעיל בסעיף 5.1 - הוא משבץ על ידי קביעת אוקימתא - "הכא במאי עסקינן"!
6.1
"הכא במאי עסקינן" דומה ל"חסורי מחסרא והכי קתני", אלא ש"הכא במאי עסקינן" מוסיף מקרה/אוקימתא אחד לדין במשנה, ואילו הביטוי "חסורי מחסרא" משלב שתי אוקימתות במשנה עם דינים "הפוכים" [בדרך כלל משתמש גם בביטוי "... אבל..."].
7.
"סיום" הסוגיה:
רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא,
הוא רצה לדרוש ברבים את משנתנו - לפי הסברו של אביי - על התרת נדרים בראש השנה ["כל נדרי" לאו דווקא ביום כיפור].
8.
עונה לו רבא:
אמר ליה רבא: תנא קא מסתים לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת ליה בפירקא?
כלומר, המשנה "סתמה" את הדין של ביטול נדרים [מראש - בראש השנה] ואין לגלות זאת ברבים כדי למנוע "קלות ראש" בנדרים.
8.1
מתאים גם לדברי רבא עצמו שהסביר את משנתנו על ידי השלמת פרטים - "הכא במאי עסקינן...".
8.2
אם נאמר שרבא לא ממש חולק על אביי הרי שרבא אומר כאן את דבריו גם לפי דברי אביי, שלכן המשנה נכתבה באופן של "חסורי מחסרא".
8.3
אולי מתאים למה שאומרים בשם הגר"א ש"רבי" כתב משניות מסויימות באופן של "חסורי מחסרא" בכוונה.
ואולי כוונתו לכך שיש דברי סוד בכך ש"רבי" לא "השלים" את כל דברי המשנה.
ואולי אפילו כבסוגייתנו, של"רבי" היתה לו סיבה נסתרת שהציבור [עם הארץ] לא יכיר [כדי לא לבוא לידי זלזול בדבר הלכה] את החלק של ה"חסורי מחסרא".
9.
רש"י מסכת נדרים דף כג עמוד ב:
סבר למדרשיה בפירקא - בדרשה הרוצה שלא יתקיימו נדריו.
א"ל רבא - סתמה תנא דמתניתין כדי שלא ילמדו ממנה שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
כדברינו לכל אורך סעיף 7-8
10.
תוספות מסכת נדרים דף כג עמוד ב:
סבר למידרשיה בפירקא - להך משנה דהרוצה שלא יתקיימו נדריו.
כלעיל בסעיף 9 ברש"י.
11.
המשך דברי תוס':
תנא סתומי מסתמא ליה - שמתכוין קצת התנא שלא ינהגו קלות ראש בנדרים והוציאו להגיה חסורי מיחסרא
כלעיל בסעיף 8.2
12.
והוא מעיר לגבי תפילת "כל נדרי":
וא"ת לפי מה דפרישית לעיל דכל נדרי דביטול נדרים הוא היאך אמרינן בבהכ"נ בכנופיא בפני כל והאמר הכא דלא דרשינן בפירקא וי"ל דהכא היינו דוקא משום עמי הארץ דאתו לפרקא ועוד כשהיו דורשין ללועזות בלעז ואתי לזלזולי בנדרים ולכך קאמר דלא דרשינן ליה בפירקא בפירוש אבל כל נדרי שהוא כתרגומו אין כל העם מבינים וגם אין לומר להם מותרין אתם.
13.
פירוש הרא"ש מסכת נדרים דף כג עמוד ב:
סבר למדרשה בפרקא. הא דאביי היכא דשכח כל תנאו אבל אין לפרש דהך דרבא בעי למדרש דאהא לא שייך למימר תנא קא מסתם סתומי דרבא אינו צריך להגיה המשנה
לפי דבריו משמע שרבא התייחס רק לפי אביי כי "חסורי מחסרא" זו הגהה, ואילו לפי דברי רבא עצמו אין הגהה במשנה [כלומר, מה שאמר רבא בביאור המשנה "הכא במאי עסקינן" לא מוגדר כהגהה - אלא כהסבר ופרשנות].
והוא מוסיף הערה [לא קשורה לדיוננו]:
ועוד דלא שייך למימר בהך דרבא שלא ינהגו קלות ראש בנדרים דמילתא דרבא לא שכיח שיהיה דבר זכור מקצת ושכוח מקצת
ועוד הא קאמר בהדיא בשעת נדרו על דעת ראשונה הוא עושה ולא אתי לזלזולי בנדרים אחרים:
14.
המשך דברי "פירוש הרא"ש":
תנא קא מסתם לה סתומי. דקתני ובלבד שיהא זכור דצריך להגיה ובלבד שלא יהא זכור
אבל הא לא הוי מסתם סתומי מה שדלג דרוצה שלא יתקיימו נדריו דכיון דאי אפשר לפרש המשנה אם לא שתגיהנה כך הרי היא כמפורשת:
הוא מחדש חידוש גדול וחשוב ביותר:
כמו שהסברנו לעיל בדברי הגמרא בסעיף 5: "אמר אביי, תני: ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר". כלומר, שאביי משנה את גירסת המשנה מ"ובלבד שיהא זכור" ל"ובלבד שלא יהא זכור". כלומר, הוא הופך לגמרי את לשון המשפט מ"כן" ל"לא"!
וזה מוגדר כ"הגהה", אבל דווקא "חסורי מחסרא" לא נחשב הגהה כי ההסבר של ה"חסורי מחסרא" מתבקש ומתחייב כדי ליישב את שני חלקי המשנה כשאין קשר ביניהם - ועל כן דווקא ה"חסורי מחסרא" מוגדר כאילו היא מפורשת במשנה והיא איננה הגהה!
