הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"פשיטא"; "דיקא נמי"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים לה ע"א
בעא מיניה רב חייא בר אבין מרבא: ככרי עליך, ונתנה לו במתנה, מהו?
ככרי אמר לו, כי איתיה ברשותיה הוא דאסור,
או דלמא עליך אמר ליה, עילויה שויתיה הקדש?
א"ל: פשיטא, דאע"ג דיהבה ליה במתנה - אסור.
אלא ככרי עליך לאפוקי מאי? לאו לאפוקי דאי גנבה מיניה מיגנב? א"ל: לא, לאפוקי דאי אזמניה עלה.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לה עמוד א
איתיביה: אמר לו השאילני פרתך, אמר לו קונם פרה שאני קנוי לך, נכסי עליך אם יש לי פרה אלא זו;
השאילני קרדומך, אמר לו קונם קרדום שיש לי שאני קנוי, נכסי עלי אם יש לי קרדום אלא זה,
ונמצא שיש לו,
בחייו - אסור,
מת או שנתנה לו במתנה - הרי זה מותר!
א"ר אחא בריה דרב איקא: שניתנה לו על ידי אחר.
א"ר אשי: דיקא נמי, דקתני שניתנה לו ולא קתני שנתנה לו.
1.
רבא נשאל על "איבעיא", וענה "פשיטא".
2.
הגמרא הקשתה מברייתא ויישבה על ידי אוקימתא בברייתא.
3.
רב אשי דייק בברייתא כבאוקימתא. ראה בפרשנים שכנראה הדיוק של רב אשי הוא על סמך מסורת שהיתה בידו.
4.
הר"ן מסכת נדרים דף לה עמוד א:
דיקא נמי דקתני שניתנו לו - כלומר שכך היתה קבלה בידם לקרות נתנו בחירק אף על פי שאין בכתיבה שום הפרש.
כדברינו לעיל בסעיף 3. משמע מדבריו שהמשניות והברייתות נלמדו גם בניקוד!
4.1
הערה על הנ"ל: נראה שמדובר בסוגייתנו ברב אשי "עורך הגמרא" שהיה בדור אחרי רב אחא בריה דרב איקא שתירץ בסוגייתנו.
אבל יותר מכך, כנראה שרב אשי היה מוסמך להורות מה היה הניקוד המדוייק בברייתא - למרות שאמוראים קדומים לו לא הזכירו את הדיוק שאמר רב אשי.
5.
המשך דברי הר"ן:
ולענין הלכה קיימא לן אף על גב דיהביה ניהליה במתנה אסור - דהכי פשט ליה רבא
ואסיקנא דיקא נמי דקתני כו'
נראה מדבריו שמדובר בשני נימוקים להכרעה.
5.1
הנימוק הראשון "דהכי פשט ליה רבא", כלומר כיון שמדובר בשאלה שהיתה לה תשובה של "פשיטא" - ולא נמצא מי שחולק עליו - הרי שכך הלכה.
5.2
והנימוק השני: "ואסיקנא דיקא נמי דקתני", כלומר, מפני שיש הוכחה לכך מלשון הברייתא. ונראה שכוונתו היא יותר מכך, שרב אשי הוא זה שניסח את הביטוי "דיקא נמי" כדי ללמדנו שכך הוא פוסק!
6.
רמב"ם הלכות נדרים פרק ה הלכה ד:
האומר לחבירו ככרי זו אסורה עליך אף על פי שנתנה לו במתנה הרי זו אסורה עליו, מת ונפלה לו בירושה או שנתנה לו אחר במתנה הרי זו מותרת שלא אמר לו אלא ככרי והרי אינה עתה שלו.
הוא פוסק כר"ן.
