סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקס"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת נדרים
דף לז ע"א

 

בענין "מה אני בחנם - אף אתה בחנם" והמסתעף

 

בענין לימוד התורה בשכר למדנו (לז ע"א) ש"אפילו במקום שנוטלין שכר, על המקרא - שרי למשקל, על המדרש - לא שרי למשקל", והקשו: "מאי שנא מדרש דלא, דכתיב (דברים ד, יד) 'ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם', וכתיב (שם, ה) 'ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה'', מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם, מקרא נמי בחנם", ומשני: "רב אמר, שכר שימור, ורבי יוחנן אמר, שכר פיסוק טעמים" (פירוש 'פיסוק טעמים' הוא, לימוד טעמי המקרא, איך לנגן המקראות כהלכתן. ראה פי' הר"ן והרא"ש), וסברת רבי יוחנן שמותר ללמדם בשכר היא, משום דס"ל פיסוק טעמים לאו דאורייתא הוא, ולכן אינם בכלל חקים ומשפטים שאסור ללמדם בשכר. ואילו רב חולק וסובר, פיסוק טעמים דאורייתא, כמו שמבואר בגמרא (להלן בע"ב), וכמו שפירשו הראשונים - שנאמרו הלכה למשה מסיני, ורבי יוחנן סובר שלא נאמרו למשה מסיני, ואינם אלא מדרבנן.

הנה ממה שמבואר בגמרא, שאם פיסוק טעמים לאו דאורייתא מותר לקחת עליהם שכר, מצינו בהגהות מיימונית (בהל' ת"ת פ"א אות ה) שכתב: "מכאן מדקדק רבינו שמחה, דכל חידושי סופרים מותר ליקח שכר מהן", והרמ"א בהל' תלמוד תורה (יו"ד סי' רמו ס"ה) מביא הלכה זו ביתר ביאור, וז"ל: "וכל חידושי סופרים, דהיינו, מה שנתקן מדרבנן, מותר ליטול שכר ללמדו", הנה מלבד שדין זה הוא מחודש, שלא נזכר בשאר ראשונים, יש לתמוה בעצם הדברים, כי לפי דברי רבינו שמחה נמצינו למדים שכל התקנות שתיקנו חז"ל, וכן כל הגזירות שגזרו, העסק והלימוד בהן אינם כדרגת העוסק בשאר כל התורה - שאינם בכלל 'חוקים ומשפטים', שעליהם נאמר: "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי", ועל זה תמה ה'קרן אורה', הלא כל מילי דרבנן הם בכלל 'לא תסור', ואם כן מדוע שלא יכללו בכלל 'חקים ומשפטים', שעליהם נאמר כלל זה.

ומכאן הוכיח ה'קרן אורה', כי מדין זה של "מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם" למדים לכל המצוות כולן שאסור לעשותן בשכר, כגון שכהן אסור להזות מי חטאת לטהר טמא מטומאתו בשכר, וכן דיין אסור להורות ולדון דיני ממונות בשכר, כמו ששנינו בבכורות (כט.): "הנוטל שכרו לדון - דיניו בטילים, להעיד - עדותיו בטילין, להזות ולקדש, מימיו - מי מערה, אפרו - אפר מקלה", ואמרו בגמרא (שם): "מנהני מילי, אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא 'ראה למדתי אתכם' וגו', מה אני בחנם אף אתם בחנם", וכלפי להזות ולקדש בשכר ששנינו בהם שמימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה, הקשו בגמרא: "ורמינהו, המקדש במי חטאת באפר חטאת, הרי זו מקודשת", והיינו, שמזה מוכח שמותר לקחת שכר על כך, דאם אסור לקחת שכר אין כאן הנאה של שוה פרוטה, ובמה מקדש לה (ועי"ש בגמרא מה שתירצו בזה), ואי נימא דדיני דרבנן אינם בכלל 'חקים ומשפטים' שנאמר עליהם דין זה, אם כן גם בטומאה דרבנן יהא מותר להזות בשכר, ונתרץ שמה ששנינו ש'המקדש באפר חטאת הרי זו מקודשת' - ונמצא שהזייתו כשרה - מיירי בטומאה דרבנן. אלא על כרחך שכל דיני דרבנן הם בכלל 'חקים ומשפטים', כי נצטווינו עליהם מ'לא תסור' ודינם כדין תורה לגמרי.

עוד יש להעיר על דברי ה'הגהות מיימונית' מדברי הרא"ש בפירושו על המשנה: "מלמדו מדרש הלכות ואגדות" - שכל אלו מותרים משום שאסור ללמדם בשכר, ומפרש הרא"ש: "מדרש - ספרא וספרי שהוא מדרש הפסוקים, הלכות - הלכה למשה מסיני, ואגדות - דברי חכמים שהסמיכום על הפסוקים", מוכח מזה שדברי חכמים שאינם מפורשים בתורה, ואין להם אלא אסמכתא בתורה, אסור ללמדם בשכר, וזה לכאורה שלא כדברי ההגה"מ. אכן בדבריו עדיין יש לעיין מהו הדין בדברי חכמים כאלו שאין להם סמך במקרא, אם מותר ללמדם בשכר. ולכאורה אין שום סברא לחלק, ומדוע לא פירט התנא גם את זה.

ואם תקשה, למה אם כן שונים הם 'פיסוק טעמים', שאם לא היו דאורייתא מותר לקחת עליהם שכר, ומאי שנא משאר מצוות מדברי סופרים שאין לקחת עליהם שכר, יש לתרץ ביסוד דברי ה'חתם סופר' (בסוגיין), כי מחוייבים "ללמד בחינם בעל פה כל התורה חוקיה ומשפטיה, וכל דיני התורה שיהיה בקי בהם כשלחן ערוך, אבל אינו צריך ללמד איך יקרא הפסוק, ואפילו ש"ס ופוסקים אחר שנכתבו אין צריך ללמדם מתוך הכתב, אלא להודיע בעל פה". ובכן י"ל שפיסוק טעמים, מאחר שלא נועדו כי אם ללמד הבנת המקרא על בוריו, שפיר יתכן שאינם נכללים בכלל מצוות התורה, שיהיה בהם הדין של "מה אני בחנם אף אתה בחנם", ומשא"כ הלימוד של תקנת חז"ל, חובה היא, ושפיר נאמר גם עליהם דין זה של "מה אתה בחנם אף אני בחנם".

ובעיקר דברי הרמ"א, יש להביא שה'בית יצחק' (עי' בתשו' יו"ד ח"ב סי' ע"ה וחו"מ סי' פ) כתב שהכוונה היא רק על שכר בטלה, ולא שכר על עצם הלימוד, ולפי זה לא קשה מידי, כי אכן על עצם הלימוד של תקנת חז"ל אסור לקחת שכר, כי תורה היא כשאר חלקי התורה, אכן פשטות דברי 'הגהות מיימונית' אינה כן.

ולסיומא דמילתא נציין, שבשו"ת 'בית יצחק' (שם) כתב שמדין זה של "מה אתה בחנם, אף אני בחנם" נמצינו למדים, שהמחדש חידושי תורה אינו הבעלים על החידו"ת שלו, ומותר לכל אחד להדפיסם, והגם שיש כמה הגבלות בהיתר זה, כפי שכתב שם, אכן מעיקר הדין אי אפשר לאדם לאסור על אחרים להדפיס את חידו"ת שלו, כי אין לאדם בעלות על דברי תורה, וזהו הרי היסוד שאסור ללמד בשכר, כי אין לאדם שום בעלות על דברי תורה, ואינם שלו - לכן אין מקום שיקבל שכר עליהם. אכן הרבה אחרונים חולקים עליו בזה, וסוברים שאין ללמוד מדין זה, שאי אפשר לאדם למנוע מאחרים להדפיס את החידו"ת שחידש (עי' בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א סי' מד שהאריך בזה, וציינו הבית יצחק שם, ובשדי חמד אסיפת דינים מע' ה סי' מא).

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר