טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
שמואל חזייה לההוא עקרבא יתיבא על אקרוקתא – עקצן צהוב
"שמואל חזייה לההוא עקרבא יתיבא על אקרוקתא ועברה נהרא, טרקא גברא ומיית, קרי עליה: למשפטיך עמדו היום" (נדרים, מא ע"א).
פירוש: שְׁמוּאֵל חַזְיֵיהּ לְהַהוּא קְרוֹקִיתָא דְעַקְרַבָּא יְתִיבָא עַל אַקְרוֹקְתָא וְעָבְרָה נַהֲרָאף טַרְקָא גַּבְרָא וּמָיֵית [ראה עקרב אחד יושב על צפרדע ועובר את הנהר, עקץ אדם בצד השני של הנהר ומת] אותו אדם. קָרֵי עֲלֵיהּ [קרא עליו] "לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כי הכל עבדיך" שאפילו שרצים אלה הם עבדיו ושליחיו של הקדוש ברוך הוא, וכדי שייעקץ אותו אדם על ידי העקרב, שאינו יכול לעבור את המים, נזדמנה לעקרב צפרדע זו להעבירו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: עקצן צהוב (עקרב צהוב) שם באנגלית: Deathstalker שם מדעי: Leiurus quinquestriatus
נושא מרכזי: הסכנה שבעקיצת עקרב
תקציר: העקרב נזכר במקורות רבים המתארים בעלי חיים ארסיים ומסוכנים. במקרים רבים הוא מופיע כבן זוגו של הנחש. למשל בספר דברים אנו מוצאים: "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם... (ח ט"ו) ". במדרש (בראשית רבה [וילנא] פרשת וישב פד) נאמר: "... וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו...". בהשוואה בין הסכנה הקיימת בנחשים לעומת עקרבים הרי שמכמה מקורות משתמע שהעקרבים מסוכנים יותר. בגמרא במסכת ברכות (לג ע"א) מלמד רב ששת, שעל אף מה שנאמר במשנה, שאפילו אם נחש כרוך על עקבו אין להפסיק בתפילה, כאשר מדובר בעקרב יפסיק. בירושלמי מנומקת הסיבה בכך שעקרב "עוקץ וחוזר ועוקץ" גם ללא התגרות האדם ואילו הנחש מכיש רק כאשר חש מאוים על ידי האדם (ברכות ה: א: כ"א).
מסיפורו של שמואל בסוגייתנו אנו לומדים שקיימת סכנת מוות לאדם בעקיצת עקרב. גם במסכת כתובות מתוארת סכנת המוות מעקיצת עקרב, אך שם היא ביחס לילד בן שש. במקום מתוארת גם תרופה להכשה שיכולה להציל ממוות (כתובות, נ ע"א).
העקרבים הם בין החיות הקטלניות ביותר הקיימות בטבע. בעזרת העוקץ שבקצה בטנם הם מחדירים ארס שנועד לשתק את הטרף. לעקרבים שונים עוצמת ארס משתנה ולמעשה רובם אינם קטלניים לאדם, אף שעקיצתם יכולה לגרום לכאב. רק 20 עד 30 מהמינים (מתוך יותר מ-2,400 עקרבים) הם בעלי ארס קטלני לאדם. המין הקטלני והנפוץ ביותר בישראל העלול לגרום למוות לאדם בוגר הוא העקצן הצהוב. חשוב לזכור שבישראל נפוצים גם כמה מיני עקרבים צהובים נוספים אך לא כל "עקרב צהוב" מסוכן כעקצן צהוב. סימן ההיכר הברור של העקצן הוא פרק כהה לפני קצה הבטן. עקצן צהוב הוא אחד העקרבים הקטלניים בעולם ולעיתים קרובות הוא גורם למוות אפילו לאחר קבלת טיפול רפואי הכולל מתן נסיוב. הוא מסוכן ביותר משום שהארס שלו מכיל תערובת של נאורוטוקסינים בעלי רמת LD50 נמוכה. מדד זה מבטא את כמות החומר הנדרשת כדי לגרום למוות של 50% מהנבדקים. בנוסף הארס מכיל רעלנים קרדיוטוקסיים (המשפיעים על מערכות הלב). עקיצת העקרב גורמת שחרור מוגבר של מוליכים עצביים המשפיעים על מערכות שונות בגוף. המוות מהעקיצה מגיע בעיקר עקב שיתוק הריאות, אי ספיקת שריר הלב, הלבלב ומערכת העצבים. מספר מקרי מוות נגרמו עקב אנפילקסיס (תגובה אלרגית קשה) של הנעקץ, מה שיכול להיגרם גם ממינים לא קטלניים יחסית. בנוסף קיימת סכנה מעקיצות רבות או עקיצות באיברים רגישים. עקיצת העקצן מסוכנת במיוחד לילדים, זקנים ובעלי רקע רגיש כמו מחלות לב או אלרגיה. אצל מבוגרים, בדרך כלל, היא אינה גורמת למוות אך היא מכאיבה מאוד.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
במקורות רבים המתארים בעלי חיים ארסיים ומסוכנים אנו פוגשים את העקרב ובחלקם כבן זוגו של הנחש (ראו במאמר "אבל נחשים ועקרבים יש בו" (שבת, כב ע"א)). בהשוואה בין הסכנה הקיימת בנחשים לעומת עקרבים הרי שמכמה מקורות משתמע שהעקרבים מסוכנים יותר. במסכת ברכות (לג ע"א) אנו לומדים: "אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אמר רב ששת: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב - פוסק. מיתיבי: נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת, נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים - מעידין עליו שמת! - שאני התם, דאגב איצצא מזקי". מפרש רש"י: "אבל עקרב פוסק - ונוטלו, לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך". ייתכן ומכאן הסיק רע"ב את פירושו למשנה באבות המתארת את הזהירות הדרושה ביחס לתלמידי חכמים ומשווה בין עקרב ונחש (שרף): ופירש "עקיצת עקרב - קשה מנשיכת נחש". מפירוש רש"י משתמע שהסכנה של העקרב איננה בעוצמת העקיצה אלא בנכונות שלו לעקוץ. הדבר נלמד מהירושלמי (ברכות פרק ה דף ט טור א /ה"א): "אפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק. רבי חונה בשם רבי יוסי: לא שנו אלא נחש, אבל עקרב מפסיק. למה? דמחייא וחזרה ומחייא". על פי הירושלמי העקרב "עוקץ וחוזר ועוקץ" גם ללא התגרות האדם ואילו הנחש מכיש רק כאשר חש מאויים על ידי האדם. מעניין לציין שבחוברת הנחיות למוסדות חינוך נכתב שיש להזהר מעקיצה חוזרת משום שהעקרב מפריש בעקיצה רק חלק מהארס.
מסיפורו של שמואל בסוגייתנו אנו לומדים שקיימת סכנת מוות בעקיצת עקרב: "... טרקא גברא ומיית וכו'". כך ניתן ללמוד גם מדברי האומנת של אביי אם כי שם מדובר על ילד בן 6: "אמר אביי, אמרה לי אם: האי בר שית דטרקא ליה עקרבא ביומא דמישלם שית לא חיי; מאי אסותיה? מררתא דדיה חיורתא בשיכרא, נשפייה ונשקייה וכו'"(1) (כתובות, נ ע"א). רש"י מעיר שקיימת תרופה העשויה למנוע את המוות: "לא חיי - אם לא ברפואה בדוקה". רש"י לא מציין מהי אותה "רפואה בדוקה" וייתכן והכוונה לתרופה שהציעה אומנתו של אביי.
על הסכנה בעקרבים אנו לומדים מהלכות שונות המופיעות בספרות חז"ל. לגבי בדיקת חמץ אנו לומדים: "תנא: אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין לבדוק - מפני הסכנה. מאי סכנה? אי נימא מפני סכנת עקרב - כי משתמש היכי אישתמש? - לא צריכא, דנפל" (פסחים, ח ע"א). לגבי נעילת סנדל ביום כיפור: "כדתניא: אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום. החיה תנעול את הסנדל - משום צינה. אמר שמואל: אם מחמת סכנת עקרב – מותר" (יומא, עח ע"ב). מפרש שם רש"י: "אם מחמת סכנת עקרב - מקום שיש לחוש לעקרבים מותר כל אדם לנעול".
המאפיין הייחודי לעקרבים המבדיל אותם מכל בעלי החיים כולל שאר בני המחלקה אליה הם שייכים (מחלקת העכבישניים) הוא העוקץ המיוחד שלהם המחובר לקצה הבטן שאותו הם נועצים בעת הצורך בתנועה קדימה מעל גבם (ראו תמונות 1-2). משום כך נקראו אביזרים הדומים לעוקץ העקרב על שמו. במלכים א' יב י"א אנו מוצאים את רחבעם אומר לעם: "ועַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים". ההקבלה בין הייסור בשוטים ועקרבים הביאה את רש"י להוציא את המילה "עקרבים" מפשוטה ולפרש: "עקרבים - אשגלנטי"ר (איגלינטייר"ש eglentier = ) בלע"ז שעוקצין כעקרב". ד"ר משה קטן(2) מפרש שהכוונה לענפי ורד הבר שבעזרתם ניתן היה לייסר. אם אביו של רחבעם ייסר את העם בעזרת שוטים חלקים הרי שרחבעם איים לייסר בעזרת שוטים שעליהם פזורים קוצים הדומים לעוקצי עקרבים. באופן דומה אנו מוצאים ביחזקאל (ב ו'): "וְאַתָּה בֶן אָדָם אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה". כאן מפרש רש"י בשתי פנים: "עקרבים - אגלינטייר"ש בלע"ז. ל"א עקרבים ממש וכן תרגם יונתן ובגו עמא דעובדיהון דמן לעקרבין את יתיב". על פי רש"י סלונים הם קוצים (וסלונים - לשון קוצים וכן סלון ממאיר וקוץ מכאיב") והם מקבילים לעוקצי העקרבים.
כלי נוסף הנקרא עקרב על שם עוקצו מופיע במשנה בכלים (פי"א מ"ה): "עקרב של פרומביא טמאה ולחיים טהורים וכו'". מפרש שם הרמב"ם: "ועקרב שלה, הוא קצה הברזל הנכנס בפי הבהמה כדי להכות בחכה ויש לו קצה כעין עקרב, וקוראין אותו עושי הרסנים "אללסאן". במשנה בכלים (פי"ב מ"ג): "... עקרב בית הבד טמאה ואונקלי שבכותלים טהורה". גם כאן מפרש הרמב"ם: "ועקרב בית הבד, עקרב קורת מסחטת הזיתים והוא ברזל בקצה הקורה". תאור של מבנה כלי זה מובא בדברי הר"ש: "עקרב בית הבד - יש לפרש כעין עקרב של פרומביא דלעיל (פי"א מ"ה), ברזל עקום הקבוע בקורת בית הבד לתלות בו כלים".
הרחבה
הנחשים והעקרבים הם בין החיות הקטלניות ביותר הקיימות בטבע אם לא נביא בחשבון בעלי חיים מעבירי מחלות. מיני הנחשים המסוכנים והתנהגותם מפורסמים וידועים לכל (ראו גם במאמר "שיסה בו את הנחש פטור השיך בו את הנחש" (סנהדרין, עו ע"ב)) ולכן בשורות הבאות אתייחס לעקיצת העקרבים בלבד. ראשית יש להבדיל בין צביטה, נשיכה ועקיצת עקרבים. עקרבים עלולים לצבוט בעזרת צבתותיהם הגדולות או לנשוך בלסתותיהם אך פגיעות אלה קלות בהרבה מעקיצות, והן מיועדות בעיקר לטיפול בטרף לאחר שניצוד. עיקר הסכנה מעקרבים היא מהעוקץ שבקצה בטנם(3) בעזרתו הם חדירים ארס שנועד לשתק את הטרף. ארס זה עלול להיות קטלני לאדם שנעקץ. לעקרבים שונים עוצמת ארס משתנה ולמעשה רובם אינם קטלניים לאדם, אף שעקיצתם יכולה לגרום לכאב. רק 20 עד 30 מהמינים (מתוך יותר מ-2,400 עקרבים) הם בעלי ארס קטלני לאדם, אך באזורים בהם הם נפוצים הם עוקצים וגורמים לעיתים קרובות למוות, כשמרבית המתים הם ילדים, זקנים וחולים.
הערכות המומחים למספר העקיצות בשנה נע בין מעל 100,000 ועד 1.5 מיליון, רובם באזורים הטרופיים או הסובטרופיים בכל היבשות. מחקר על פיזור העקיצות במשך השנה עקיצות מצא שבעונות גשומות ישנן פחות עקיצות, מאחר שהגשם מקשה על העקרבים לצאת לציד. התקיפות מתרחשות בדרך כלל בלילה מאחר שרוב מיני העקרבים פעילי לילה. רוב המינים מסתתרים במשך היום מתחת לאבנים, סלעים וכד' ולכן יש להרים אבנים בזהירות. בישראל קיימים שני מינים מתחפרים שהם העביד צהוב (תמונה 4) והעביד השחום (תמונה 5)(4).
עקצן צהוב
המין הקטלני והנפוץ ביותר בישראל העלול לגרום למוות לאדם בוגר הוא העקצן הצהוב (תמונה 6). במידה פחותה מסוכנים גם הקטלן עב זנב (תמונה 7), קטלן דו גוני ונבו יריחו (תמונה 8). חשוב לזכור שבישראל נפוצים גם כמה מיני עקרבים "צהובים" נוספים (תמונות 9-10) אך לא כל "עקרב צהוב" מסוכן כעקצן צהוב. העקצן הצהוב, שמגיע לאורך של עד 110 מילימטר, חי באזורים היבשים של צפון אפריקה והמזרח התיכון. סימן ההיכר הברור שלו הוא פרק כהה לפני קצה הבטן. עקצן צהוב הוא אחד העקרבים הקטלניים בעולם ולעיתים קרובות הוא גורם למוות אפילו לאחר קבלת טיפול רפואי הכולל מתן נסיוב. הוא מסוכן ביותר משום שהארס שלו מכיל תערובת של נאורוטוקסינים בעלי רמת LD50 נמוכה. מדד זה מבטא את כמות החומר הנדרשת כדי לגרום למוות של 50% מהנבדקים. בנוסף הארס מכיל רעלנים קרדיוטוקסיים (המשפיעים על מערכות הלב). עקיצת העקרב גורמת שחרור מוגבר של מוליכים עצביים המשפיעים על מערכות שונות בגוף. המוות מהעקיצה מגיע בעיקר עקב שיתוק הריאות, אי ספיקת שריר הלב, הלבלב ומערכת העצבים. מספר מקרי מוות נגרמו עקב אנפילקסיס של הנעקץ, מה שיכול להיגרם גם ממינים לא קטלניים יחסית. בנוסף קיימת סכנה מעקיצות רבות או עקיצות באיברים רגישים. אמנם עקיצה של העקצן מכאיבה מאד ומסוכנת גם למבוגרים אך בדרך כלל אינה גורמת למוות. מאידך גיסא היא מסוכנת מאד לילדים, זקנים ובעלי רקע רגיש כמו מחלות לב או אלרגיה.
על קטלניותו של העקצן הצהוב ניתן ללמוד לא רק מתוך תוצאות עקיצה אלא גם מתוך מדדים חיצוניים הנמצאים במתאם עם הארסיות. מחקר שבדק את הקשר בין עובי הצבתות והתנהגות העקרב מצא שעקרב בעל צבתות דקות יעדיף להשתמש בהן כדי לאחוז בטרפו זמן קצר ומיד לעקוץ. עקרב בעל צבתות עבות ישתמש בהן כדי למחוץ את הטרף. צבתות עבות משמשות גם להגנה ולחפירת מחילות בקרקע ולחסימתן. לעקצן הצהוב יש אכן צבתות דקות והוא בעל התנועה הפתאומית המהירה ביותר. הוא מכה עם העוקץ הארסי שלו ישירות מעל הראש במהירות של 130 סנטימטר בשנייה. הדבר מבטיח את שיתוק הטרף במהירות ומקטין את סיכוייו להימלט.
 |
|
 |
|
תמונה 3. קטלן עברי |
|
תמונה 4. עביד צהוב |
 |
|
 |
|
תמונה 7. קטלן עב זנב
|
|
תמונה 8. נבו יריחו - השרצה |
 |
|
 |
|
תמונה 9. בותוס ישראלי |
|
תמונה 10. עקרבחול דק לסת |
(1) פירוש: אָמַר אַבַּיֵי, אָמְרָה לִי אֵם: הַאי בַּר שִׁית דְּטָרְקָא לֵיהּ עַקְרַבָּא בְּיוֹמָא דְּמִישְׁלַם שִׁית [ילד זה בן שש שעוקץ אותו עקרב ביום שהוא משלים שש שנים] לָא חַיֵּי [איננו חי]. מַאי אֲסוּתֵיהּ [מה רפואתו] מְרִרְתָּא [מרה] של דַּיָּה חִיוַּרְתָּא [לבנה] בְּשִׁיכְרָא [בתוך שיכר], נְשַׁפְיֵיהּ וְנַשְׁקְיֵיהּ [ישפשפוהו בזה וישקוהו] במשקה זה.
(2) ב"אוצר לעזי רש"י".
(3) העוקץ הוא בקצה הבטן ולא בקצה הזנב כפי שמקובל לומר או אפילו לכתוב. החלק הקשתי המתרומם מעל גב העקרב איננו זנב אלא המשך הבטן. זנב מוגדר כתוספת לגוף החיה מעבר לפי הטבעת ואילו בעקרב פי הטבעת הוא בקצה המרוחק של החלק הנקרא בטעות זנב (ראו בתמונה 3).
(4) מעמדם הטקסונומי של שני העבידים לא ברור וייתכן ומדובר במין אחד בעל שני אקוטיפים.
מקורות עיקריים:
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 210).
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 263).
לעיון נוסף:
בפורטל הדף היומי: "שלושה באין בהיסח הדעת ... מציאה ועקרב"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
