טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך – בקר

"משנה. כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך, וראשי כנפים והסחוסים. גמרא. רבה רמי, תנן: כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך, ושאינו נאכל לא. אימא סיפא: ראשי כנפים והסחוסים. והא הני לא מתאכלי בשור הגדול! אלא תנאי היא, והכי קתני: כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך, ושאינו נאכל לא. ויש אומרים: אף ראשי כנפים והסחוסים וכו'" (פסחים, פד ע"א).

פירוש: משנה כָּל דבר הַנֶּאֱכָל (הראוי להיאכל) בְּשׁוֹר הַגָּדוֹל שהתקשו עצמותיו הרבה יֵאָכֵל אף בִּגְדִי הָרַךְ ויוצא בו ידי הפסח ואף נמנים עליו, אבל דברים שאינם ראוים לאכילה בשור הגדול, שבגדי הרך עדיין אפשר לאכלם, מפני רכותו, אינם חשובים בשר ואין יוצאים בו ידי חובת הפסח ואין נמנים עליהם. וכן גם רָאשֵׁי כְנָפַיִם (ראשי הצלעות הרכות) וְהַסְּחוּסִים שהם רכים וראוים לאכילה. גמרא רַבָּה רָמֵי [השליך, הראה סתירה], תְּנַן [שנינו כאן]: כָּל הַנֶּאֱכָל בַּשּׁוֹר הַגָּדוֹל יֵאָכֵל בַּגְּדִי הָרַךְ ומכאן ברור כי מה שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל בשור הגדול לֹא יאכל אף בגדי. אֵימָא סֵיפָא [אמור את סוף המשנה] רָאשֵׁי כְנָפַיִם וְהַסְּחוּסִים נאכלים בגדי וְהָא הָנֵי [והרי אלה] לֹא מִתְאַכְּלִי [נאכלים] בַּשּׁוֹר הַגָּדוֹל שכבר התקשו כעצם, ואינם ראויים לאכילה! אֶלָּא תַּנָּאֵי [מחלוקת תנאים] הִיא בענין זה, ושתי הדעות מצויות במשנתנו, וְהָכִי קָתָנֵי [וכך שנה, כך יש לשנות] את המשנה כדי לתת לה משמעות: כָּל הַנֶּאֱכָל בַּשּׁוֹר הַגָּדוֹל יֵאָכֵל בַּגְּדִי הָרַךְ, וְשֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל לֹא, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף רָאשֵׁי כְנָפַיִם וְהַסְּחוּסִים יאכלו בגדי הרך, כיון שלאחר בישול רב ראויים הם להיאכל אף בשור הגדול (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


הנושא המרכזי: השינויים במבנה מרכיבי השלד במהלך התפתחות הפרט?

לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.

מדברי המשנה ניתן ללמוד על שתי עובדות הקשורות לתהליכים המתרחשים בעת התפתחות השלד מהשלב הצעיר ("גדי") לבוגר ("שור") (הדבר נכון לכל בעלי החוליות): א. העצמות הולכות ומתקשות עם ההתבגרות. ב. קיימים מרכיבי שלד שאינם מתקשים ככל שאר עצמות השור ונקראים בלשון המשנה "ראשי הכנפיים וסחוסים". מרכיבים אלו ניתנים לאכילה לאחר בישול ממושך ("שליקה") אך לא לאחר צלייה. השינויים החלים בעצמות בעל החיים במעבר מהשלב העוברי לבגרות קשורים בעיקר לתוספת עצם הבנויה בעיקר ממינרל קשה על חשבון המרכיבים הסחוסיים הרכים המופיעים בשלבי ההריון הראשונים.
 

הרחבה

עצמות בעלי החוליות נוצרות בשלב העוברי ומתפתחות בהדרגה עד לקבלת עצם בוגרת. ההתפתחות מתחילה בשלבים המוקדמים של ההריון, אז נוצרות לראשונה תבניות סחוס בהן תיווצרנה העצמות העתידיות. בהמשך התהליך חודרים אל כל תבנית כלי דם המזינים את האוסטאובלסטים (תאים יוצרי עצם). תאים אלו מפרישים את חומרי היסוד של רקמת העצם העתידית אל התבנית הסחוסית. העצם ממשיכה להתפתח גם לאחר הלידה עד הופעת העצם הבוגרת. אף שרוב התבנית הסחוסית הראשונית מתפרקת (כך נוצר חלל מח העצם), נותר סחוס בקצות העצם ובאזורים מסוימים בתוכה. הסחוס שבקצות העצם מונע את שחיקת העצם במפרקים אולם גם סחוס זה מתבלה ונשחק במהלך חיי הפרט.

באופן כללי ניתן לתאר את תהליך התפתחות העצמות כהחלפה של סחוס בעצם קשה הבנויה בעיקר מסיבי החלבון קולגן  (30%) וממינרל אנ-אורגני קשה הנקרא הידרוקסיאפטיט (70%) המעניק לעצם את קשיותה. תהליכי גידול העצם תלוי בסוגה אך אנו נתייחס לעצמות הגפיים בלבד (עצמות ארוכות). גדילת עצם ארוכה לרוחב מאופיינת בהתעבות העצם, אשר נעשית על ידי אוסטאובלסטים שבונים רקמת עצם באזור ההקפי ובמקביל, אוסטאוקלסטים סופגים רקמת עצם מאזורים פנימיים בעצם ומגדילים את נפח חלל מח העצם. תוך כדי התעבות העצם עולה גם צפיפותה. עלייה זו בצפיפות מושגת בעיקר בתקופת ההתבגרות והיא הופכת את העצם לקשה יותר.
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.