הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הן הן דברי..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים סט ע"א
שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת - חוזר האב ומפר חלקו של בעל,
א"ר נתן:
הן הן דברי ב"ש,
ב"ה אומרים: אין יכול להפר;
ש"מ: לב"ש מיגז גייז,
לב"ה מקלש קליש, ש"מ.
על הביטוי "הן הן דברי..." ראה מה שכתבנו על מסכת מועד קטן דף כ:
בגמרא:
תנו רבנן, קיים כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל - אינו צריך לכפותה אחר הרגל, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: אפילו יום אחד, ואפילו שעה אחת.
אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: הן הן דברי בית שמאי, הן הן דברי בית הלל.
שבית שמאי אומרים: שלשה ימים, ובית הלל אומרים: אפילו יום אחד.
1.
בדיקת הביטוי "הן הן דברי...הן הן דברי":
א.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף יח עמוד ב:
תנו רבנן, בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם חפצו לנכרי, ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה, אלא כדי שיגיע לביתו. ובית הלל אומרים: כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה. רבי עקיבא אומר: כדי שיצא מפתח ביתו. אמר רבי יוסי ברבי יהודה: הן הן דברי רבי עקיבא, הן הן דברי בית הלל, לא בא רבי עקיבא אלא לפרש דברי בית הלל.
משמעות הביטוי "הן הן..." היא, שרבי עקיבא ובית הלל מסכימים, ורבי עקיבא בא לפרש את דברי בית הלל. מבין כל המופעים של ביטוי זה המשמעות כאן היא "חריגה" אבל מובנת בהקשרה.
הערה: יש לומר יותר מזה. כאן משמע שמשמעות הביטוי "הן הן דברי... הן הן דברי..." בא לומר שיש זהות בין שניהם. מתאים למשמעות המדוברת של ביטוי זה.
ב.
בסוגייתנו:
1. המשמעות היא שמחלוקת התנאים [רבי אליעזר וחכמים] מתאימה וזהה למחלוקת תנאים אחרת [בית שמאי ובית הלל]
2. רבי אליעזר כבית שמאי וחכמים כבית הלל. ולכן ברור שהלכה כחכמים וכבית הלל!
3. דברי בית שמאי ובית הלל נראים כמימרא ולא כציטוט מלא, שהרי דבריהם נראים "מקוטעין", שהרי הביטוי "שלושה ימים" והביטוי "אפילו יום אחד" אינם עומדים בפני עצמם.
3.1
ויש להשוות לתוספתא [פרק ב הלכה ט] שמוזכר שם רבי אליעזר בן יעקב במקום חכמים בסוגייתנו. וכן שם מובא רבי אלעזר ברבי שמעון שמביא את דברי בית הלל ובית שמאי אבל לא מציין את הביטוי בברייתא שבסוגייתנו "הם הם..." ["הן הן"].
4.
ולכן נראה לומר: יתכן שבמימרא אין הכרח שהלכה תמיד תהיה כבית הלל נגד בית שמאי. וכן אין הכרח לפסוק כחכמים בברייתא כי אולי היא דעת יחיד - רבי אליעזר בן יעקב בתוספתא.
5.
שאלה כללית: מדוע הגמרא משתמשת בביטוי "הן הן..." ["אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: הן הן דברי בית שמאי, הן הן דברי בית הלל] ולא בביטוי בש"ס "הני תנאי כהני תנאי" כשהיא רוצה לקשר בין שתי מחלוקות תנאים.
ויש ליישב בפשטות, שבכל המקומות בש"ס [4 פעמים] הביטוי "הני תנאי כהני תנאי" מוזכר עם פתיחה של "לימא..." או "נימא..." שמשמעותו, שבאמת אין קשר בין שתי המחלוקות.
ג.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס עמוד א:
תנו רבנן: מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חדש - הרי זו לא תתארס ולא תינשא עד עשרים וארבעה חדש, דברי רבי מאיר, ור' יהודה מתיר בשמונה עשר חדש.
אמר רבי נתן בר יוסף: הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל,
שבית שמאי אומרים: עשרים וארבעה חדש,
ובית הלל אומרים: שמונה עשר חדש.
רבי מאיר - לפי בית שמאי, ורבי יהודה - לפי בית הלל. משמעות הביטוי "הן הן..." כבסוגייתנו בסעיף ב.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: אני אכריע, לדברי האומר עשרים וארבעה חדש - מותרת לינשא בעשרים ואחד חדש, לדברי האומר בשמונה עשר חדש - מותרת להנשא בחמשה עשר חדש, לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה חדשים.
אמר עולא: הלכה כרבי יהודה.
קצת קשה, מדוע עולא צריך לפסוק במפורש כרבי יהודה הרי בין כך היה נפסק כמותו לפי הכלל של "רבי יהודה ורבי מאיר - הלכה כרבי יהודה" [מסכת עירובין דף מו], ויותר קשה, שהרי רבי יהודה סובר כבית הלל וברור שהלכה כבית הלל.
אולי ניתן ליישב לפי דברינו לעיל בסעיף ב-4
ד.
המקור מסוגייתנו - מסכת נדרים דף סט: [המשפט הנ"ל לא נכתב על מסכת מועד קטן שהדברים שם מצוטטים כאן בקשר לנושא זה]
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סח עמוד א:
תא שמע: אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב? בזמן שלא שמע הבעל קודם שימות, או ששמע ושתק, או ששמע והפר ומת בו ביום, זו היא ששנינו: מת הבעל - נתרוקנה רשות לאב;
שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת - חוזר האב ומפר חלקו של בעל,
א"ר נתן: הן הן דברי ב"ש, ב"ה אומרים: אין יכול להפר; ש"מ: לב"ש מיגז גייז, לב"ה מקלש קליש, ש"מ.
רש"י מסכת נדרים דף סט עמוד א:
ש"מ - דתנאי היא ומקלש קליש כבית הלל.
הגמרא הציגה בעיה וניסתה לפשוט את הבעיה מברייתא, ועל כך עונה רבי נתן שהברייתא היא לפי בית שמאי אבל בית הלל חולקים.
בסוגיה זו משמעות הביטוי "הן הן..." לומר, שדברי תנא מסויים היא כדעת התנא האחר - בית שמאי - אבל יש מי שחולק - בית הלל.
ה.
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף כג עמוד א:
והתניא: המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה - ר"א אומר: כשהוא מגרשה ידור הנאה, רבי יהושע אומר: אינו צריך,
וא"ר אלעזר ברבי שמעון: הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי ב"ה,
שב"ש אומרים: הקדש טעות הקדש,
וב"ה אומרים: הקדש טעות אינו הקדש.
רש"י מסכת ערכין דף כג עמוד א:
והתניא - בניחותא דבשאלה פליגי.
הן הן דברי ב"ש הן הן כו' - מחלוקת ר"א ורבי יהושע היינו נמי מחלוקת ב"ש וב"ה.
גם כאן המשמעות של הביטוי "הן הן..." היא כבסעיפים ב-ג.
עד כאן הדיון בביטוי "הן הן...".
2.
ומכאן המשך ההסבר בסוגייתנו - מסכת נדרים דף סט:
לצורך הדיון אני מעתיק את סעיף ד לעיל:
ד.
המקור מסוגייתנו - מסכת נדרים דף סט: [המשפט הנ"ל לא נכתב על מסכת מועד קטן שהדברים שם מצוטטים כאן בקשר לנושא זה]
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סח עמוד א:
תא שמע: אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב? בזמן שלא שמע הבעל קודם שימות, או ששמע ושתק, או ששמע והפר ומת בו ביום, זו היא ששנינו: מת הבעל - נתרוקנה רשות לאב;
שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת - חוזר האב ומפר חלקו של בעל,
א"ר נתן: הן הן דברי ב"ש, ב"ה אומרים: אין יכול להפר; ש"מ: לב"ש מיגז גייז, לב"ה מקלש קליש, ש"מ.
רש"י מסכת נדרים דף סט עמוד א:
ש"מ - דתנאי היא ומקלש קליש כבית הלל.
הגמרא הציגה בעיה וניסתה לפשוט את הבעיה מברייתא, ועל כך עונה רבי נתן שהברייתא היא לפי בית שמאי אבל בית הלל חולקים.
בסוגיה זו משמעות הביטוי "הן הן..." לומר, שדברי תנא מסויים היא כדעת התנא האחר - בית שמאי - אבל יש מי שחולק - בית הלל.
3.
ויש להוסיף:
הביטוי "הן הן" בסוגייתנו לא בא בצירוף נוסף של הביטוי "הן הן", אלא ["בית הלל אומרים..."] במשמעות של "אבל..."
ונראה שיש לומר דברי "חידוש": הביטוי "הן הן" בא לסייג הדברים ולהדגיש שהנאמר בברייתא מתאים רק לדברי בית שמאי אבל הרי בית הלל חולקים.
והמחלוקת בין בית הלל ובית שמאי - כפי שכבר כתבנו לעיל - לא כתובה במשנה/ברייתא אלא נמסרה בעל פה ודינה כ"מימרא", ויתכן שבמקרה כזה אין הכרח שהלכה כבית הלל.
