הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תא שמע" לפני דברי אמורא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים סט ע"א-ע"ב
בעי רבא: יש שאלה בהקם או אין שאלה בהקם?
את"ל יש שאלה בהקם,
יש שאלה בהפר או אין שאלה בהפר?
ת"ש, דא"ר יוחנן: נשאלין על ההקם, ואין נשאלין על ההפר.
1.
רבא מעלה שתי שאלות דומות והגמרא פושטת מדברי רבי יוחנן. האם רבא לא הכיר את דברי רבי יוחנן לפני שהציג את שאלותיו?
2.
אולי לכן הגמרא פתחה בביטוי "תא שמע" לפני ציטוט דברי רבי יוחנן כדי ללמדנו שדברי רבי יוחנן לא היו ידועים או לא היו כל כך מקובלים עד תקופת רבא.
3.
יתכן שזוהי משמעותו בדרך כלל של הביטוי "תא שמע" כשמצטט דברי אמורא!
3.1
פעמים רבות בש"ס אחרי "תא שמע" מובאת משנה כדי לפשוט בעיה שהועלתה על ידי אמורא, ואז קשה לומר שהאמורא שהציג את הבעיה לא הכיר את המשנה! אם היה מודבר שפושטים את הבעיה מתוך דיוק במשנה אזי ניחא, האמורא לא הכיר את הדיוק המדובר.
בכל אופן, בסוגייתנו דברי רבי יוחנן ממש מתייחסים באופן ישיר לבעיה שהציג רבא, ולכן הערנו מה שהערנו בסעיפים 1-2 לעיל.
4.
המשך הגמרא:
בעי רבה:
קיים ליכי קיים ליכי, ונשאל על הקמה ראשונה, מהו?
ת"ש, דאמר רבא: אם נשאל על הראשונה - שניה חלה עליו.
5.
רבה מציג בעיה והגמרא פושטת את הספק מדברי רבא.
5.1
הערה: הפשיטות היא ממש באותן מלים שבהם הוצגה הבעיה]
6.
ראה ב"הגהות וציונים", אות א, בשם פסקי הרא"ש שיש להחליף את שמות החכמים: מי שהציג את הבעיה הוא "רבא" ומי שהובא כדי לפשוט את הבעיה הוא "רבה" - כבדרך כלל שפושטים בעיה מחכמים קדומים לחכם שהציג את הבעיה.
6.1
וראוי לציין [כמו בפעמים רבות] שהפרשנים [גם ראשונים] משנים גירסא בגמרא מכח סברתם וללא עדות היסטורית-עתיקה שהיתה בידם.
7.
וראה ב"מתיבתא", הערה טו, שלפי הגירסא בדפוסים יש לומר שבימי רבא למדו את הבעיה של רבה ושם פשטו אותה מדברי רבא! [נראה קצת תמוה!]
8.
ואולי אפשר לענ"ד לא לתקן את הגירסא בדפוסים ולומר "חידוש": דברי רבא לא הובאו כהוכחה לפשוט את הבעיה של רבה, אלא רבא בא לפסוק ולהכריע את הספק.
8.1
לפי זה יתכן שזו המשמעות של הביטוי "תא שמע" כשמצטט אמורא שחי אחרי האמורא שהציג את הבעיה - האמורא בא להכריע ולפסוק בספק ולא להוות הוכחה קדומה לפשוט את הבעיה.
9.
ובעמוד הבא בגמרא:
בעי רבה: קיים ומופר ליכי בבת אחת, מהו?
ת"ש, דאמר רבה: כל דבר שאינו בזה אחר זה - אפי' בבת אחת אינו.
10.
וקשה, לא מצינו שחכם - רבה - פושט את בעיית עצמו [ובביטוי "תא שמע"].
11.
ראה ב"מתיבתא", הערה ט, שברא"ש הגירסה היא שמי שהציג את הבעיה הוא "רבא" ולא "רבה" ואז הכל כפשוטו, שמנסים לפשוט את בעיית רבא מדינו של רבה [שקדם לרבא].
12.
ועוד שם, שלא יתכן לפרש שמדברי רבה נפשטה בעיית רבא, שהרי רבא עצמו במסכת קידושין דף נ מביא את דברי רבה כאן.
12.1
ואולי רבא אמר את דבריו שם במסכת קידושין אחרי ששמע בסוגייתנו את דברי רבה.
וראה שם הסבר דומה להסבר לעיל בסעיף 7.
13.
ונראה לומר ששאלתנו לעיל בסעיף 10 לא קשה כלל. ולפי מה שחידשנו לעיל בסעיף 8-8.1 יתכן לומר, שחכם שהציג בעיה הוא עצמו הכריע בה. ומתאים לחידושנו שלפעמים "תא שמע" לא בא לפשוט ממקור קדום, אלא בא להכריע בבעיה שהוצגה לחכמים - ואפילו לחכם עצמו.
