סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 942

"איש חייב לחנך בנו במצוות ואין אשה חייבת לחנך את בנה במצוות"

נזיר כט ע"א

הגרעק"א שואל מדברי גמרא אלו על דברי גמרא מפורשים במסכת סוכה בדף ב: הגמ' שם מתייחסת למחלוקת שבין רבי יהודה לחכמים האם הסוכה כשירה גם כשהיא גבוהה יותר מעשרים אמה. ר"י מכשיר עד 45 אמה, ואילו חכמים פוסלים סוכה שהיא למעלה מ - 20 אמה. מצטטת שם הגמ' ברייתא: "אמר רבי יהודה מעשה באילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם, ולא אמרו לה דבר, אמרו לו: משם ראיה אשה היתה ופטורה מן הסוכה. אמר להן: והלא שבעה בנים הוו לה ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים".

והגמ' מסבירה את דברי ר"י ואומרת כך: "הכי קאמר להו וכי תאמרו בנים קטנים היו וקטנים פטורין מן הסוכה, כיון דשבעה הוו אי אפשר דלא הוי בהו חד שאינו צריך לאמו, וכי תאמרו קטן שאינו צריך לאמו מדרבנן הוא דמחייב ואיהי בדרבנן לא משגחה, ת"ש ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים".

ז"א, ר"י הוכיח לחכמים שסוכה גבוהה מ 20 אמה כשרה, שהרי הילני המלכה ישבה שם עם ילדיה, ולא יתכן שלא היה שם ילד שעדיין לא הגיע לגיל חינוך במצות סוכה, דהיינו, קטן שאינו צריך לאמו, שהרי מתוך שבעה ילדים, 1 מהם לפחות חייב כבר להיות בגיל חינוך למצוות, ולא יתכן שהילני זלזלה במצות חינוך בגיל קטן שהרי כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים. שואל הגרע"א שם בגליון הש"ס: מה שכתב שהיתה מחנכתם למצוה ק"ל, הא אמרינן בנזיר דאשה אינה חייבת לחנך את בנה אפי' מדרבנן, וצע"ג. ז"א, אין שום ראיה ממה שהילני המלכה ישבה בסוכה עם בניה, שהרי אשה פטורה ממצות חינוך, וכשם שהיא פטורה מן הסוכה, היא פטורה גם מלחנך את בניה, ושוב אין שום ראיה שהסוכה שהיא ישבה בה היתה סוכה כשרה, ע"כ קושייתו העצומה של הגרע"א.

הגאון בעל ה"אבני נזר" בספרו על או"ח ח"ב סי' תפ"א כותב תשבוה מעניינת על קושייתו של רע"א: האבני נזר מחדש: שמצות סוכה יש לה גדר של דבר המתיר, זאת אומרת, התורה בעצם בחג הסוכות אוסרת על אכילה מחוץ לסוכה, המתיר של האכילה הוא הסוכה. כשם שהתורה אוסרת על אכילת אבר מן החי והמתיר של האיסור הוא מעשה השחיטה, כך גם לגבי סוכה, הסוכה נחשבת לגדר של דבר המתיר ואין מצות סוכה דומה לשאר מצוות ששם אין שום גדר לדבר המתיר. וכך כותב שם הגאון בסק"ז, ח', ובהכי ניחא ליישב מה שהק' הגרע"א בריש סוכה על דברי הגמ', וכ"ת קטן שאין צריך לאמו מדרבנן הוא דמחייבי וכו'. וקשה! דהא בנזיר קיי"ל דאשה פטורה מלחנך את בנה אפי' מדרבנן, אך למה שכתבתי דאיכא איסורא באכילה מחוץ לסוכה, א"כ כשם שאסור לה להאכיל את בנה באבר מן החי, כך אסור לה להאכיל את בנה מחוץ לסוכה אם הגיע לגיל חינוך. זאת אומרת: שכיוון שמצות סוכה אינה אלא דבר המתיר את האכילה, גם האם, למרות שהיא לא מצווה לחנך את בנה, עדיין חובת חינוך מוטלת עליה לא להאכיל את בנה דברים האסורים כמו שמתבאר באמת להדיא כאן במס' נזיר בתוד"ה "בנו אין בתו לא" וזו היתה כוונת ר"י בראייתו, שהרי הילני המלכה לא יתכן שהאכילה את ילדיה מאכל האסור מחוץ לסוכה, על כרחינו: שסוכה שהיא למעלה מכ' אמה בכ"ז כשירה.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)