הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"חיסורי מחסרא" - תוספת מלת שלילה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר י ע"א-ע"ב
מתני'. אמר: אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני, אומר הדלת הזה הריני נזירה אם נפתח אני,
בש"א: נזיר,
ובה"א: אינו נזיר.
אמר רבי יהודה: אף כשאמרו ב"ש, לא אומרים אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא.
גמ'. פרה מי קא מישתעיא?
...
אלא אמר רבא: כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו,
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף י עמוד ב
ואמר הריני נזיר מיין אם לא עמדה ועמדה מאליה,
1.
רבא משנה את גירסת המשנה מ"אם עומדת היא" ל"אם לא עמדה"
2.
עיקר השינוי הוא מ"עומדת" ל"לא עמדה", ללא קשר לשינוי מהניסוח בזמן הווה "אם עומדת אני" ללשון עבר - "אם לא עמדה".
3.
על כך:
של"ה - כללי התלמוד (י) כלל למד אות רט:
רט. ולפעמים דרך לשכוח אפילו להחליף בין הן ללאו, דהיינו לשכוח תיבת לא, ואז הוא דבר והפוכו.
אבל אין דרך לשכוח ולהוסיף תיבה להיות הענין בהיפוך.
לכך לא מצינו חסורי מחסרא בדבר והיפוכו, דהיינו לשנות מלאו להן, כמו שהבאתי לעיל (אות רז),
והא כל שלא נהג קתני (כתובות דף יב א). אבל לשנות מהן ללאו, הדרך הוא לשכוח ולהשמיט תיבה.
ובזה ניחא הא דאיתא בפרק קמא דנזיר דף י א), תנן, [אמר] אמרה פרה [זו] הריני נזירה אם עומדת אני,
ומוקי לה רבא, דאמר הריני נזיר אם לא עמדה כו'.
ולכאורה קשה, דהא אמרינן דלהחליף דבר והפוכו לא.
אלא יש חלוק בין השמטת תיבה להוספת תיבה, דהשמטת תיבה דרכן של בני אדם להשמיט, אבל לא להוסיף. וכבר כתבתי (אות רח) כל מה שהוא דרכן של בני אדם, דרכו של התנא להבליע במליצת לשונו. רק שהמליצה נעלם ממנו, ואנו מתרצים כאילו היה מחסרה.
4.
הוא מביא את סוגייתנו כדוגמא לכך שניתן "לתקן" את לשון המשנה על ידי תוספת המלה "לא" כי "דהשמטת תיבה דרכן של בני אדם להשמיט" אפילו אם תוספת המלה [שלמעשה הושמטה מהמשנה] "הופכת" את המשמעות מ"כן" ל"לא".
5.
אבל בכל זאת קשה מה שהערנו לעיל בסעיף 2.
6.
גם יש להעיר שבסוגייתנו לא מוזכר שום ביטוי פתיחה של "תיקון גירסא" כגון: "תני"; "חסורי מחסרא..."
7.
ומעניין שהשל"ה לא מזכיר כלל את דברי התוס' בסוגייתנו - להלן:
8.
נעיר רק על כמה עקרונות שבדבריו בלי קשר להסבר ישיר של סוגייתנו:
תוספות מסכת נזיר דף י עמוד ב:
... וי"ל דכמה משניות משובשות ומשנינן להו בחסורי מחסרא
הוא מסביר שבסוגייתנו מדובר ב"חיסורי מחסרא", למרות שהביטוי הזה ודומים לו לא מוזכרים כלל בסוגייתנו - ראה הערה 6 לעיל.
גם משמע מדבריו שמשמעות הביטוי "חיסורי מחסרא" היא, שיש לתקן שיבוש במשנה!
8.1
הערה: בדרך כלל הפרשנים שדנים בביטוי "חיסורי מחסרא" לא לגמרי מתייחסים לסוגיות כסוגייתנו שכוונת הגמרא ל"חיסורי מחסרא" אעפ"י שהגמרא עצמה לא משתמשת בביטוי הזה עצמו בסוגייתנו [אלא רק תוס' מזכירו - כאן].
9.
דהכי תולה רבא פלוגתא דתנאי בעמידת הפרה
וא"א לו לפרש פלוגתא דתנאי בעמידת הפרה אם לא יוסיף לא בגירסת המשנה והוי מוכח דחסר לא כאן
דאי אפשר לו לפרש פלוגתייהו בע"א
"חיסורי מחסרא" על ידי הוספת המלה "לא". תוס' מסביר - כי אין ברירה אחרת!
10.
אבל לשנויא דרמי בר חמא אינו תלוי מחלוקת התנאים (כלומר) [כלום] בעמידה אלא בנודר מן הבשר אי חייל עליה נזירות אי לא
ולדידיה ודאי קשה מידי מאליה קתני דלא מוכח מפלוגתא דתנאי דחסר מאליה
ולכך אין לו כח להוסיף על לשון המשנה
לפי רמי בר חמא אי אפשר "להוסיף על לשון המשנה" את המלה "מאליה" [שהבהמה תעמוד מעצמה ולא שהוא יעמידנה]!
11.
וא"ת וליפרוך ליה בהדיא למה לי פרה רבוצה לתנא זה אם עמדה מאליה ליפלוג בהדיא בנודר בנזיר מן הבשר אי חייל עליה נזירות וליזלו ב"ש לשיטתן וב"ה לשיטתן
וי"ל דה"נ פריך מידי מאליה קתני ולא הוקשה לו עיקר קושיא זו אלא לגלגל עליו ולומר כיון דאינה פלוגתא דתנאי כלל בעמידת הפרה אין לך כח להוסיף על לשון המשנה מאליה
וכיון דתנאי לא פליגי בעמידת הפרה א"כ תקשי לך טפי (א"כ) למה לתנא להזכיר כלל בעמידת הפרה ליפלגו בנודר מן הבשר וליזלו לשיטתן ולא הזכיר קושיא דמאליה אלא להזכיר לו דפלוגתא דתנאי לא תליא בעמידת הפרה כלל ומעתה תקשי לך קושיא חזקה טפי דליפליגו בבשר להדיא וליזלו לשיטתן.
גם כאן הוא מדגיש כלעיל בסעיף 10.
12.
אני מעתיק את כל הקטע ללא הסבר רק בגלל הביטויים שתוס' מזכיר לגבי תיקון הגירסא במשנה:
אימא סיפא. מי קא מתפיס בה מידי - כלומר אמאי פליג רבי את"ק דהפרה לא הויא אלא כקרבן בעלמא הרי לא התפיס בלשונו קונם לומר פרה זו כקונם או כקרבן אלא נזיר מיין להדיא אם לא עמדה כו' אלא ה"ג כגון דאמר הריני נזיר [מבשרה] אם לא עמדה ועמדה מאליה וכו' והשתא נחלקו בלשון כדפרישית לעיל
ונחלקו נמי כי נדר מן הבשר אי הוי נזיר לכל מילי
וא"ת והשתא כיון דאוקי רבא פלוגתייהו בעמידת הפרה למה לו להגיה ולהוסיף תיבת לא על לשון המשנה והא יכול לפרש בלא הגהה ותוספת כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם עמדה והעמידה ב"ש משמע להו אם עמדה אם אעמידנה בכח ידי
וכן עשה טרח ויגע להעמידנה בכח הלכך הוי נזיר מבשרה וכיון דחייל נזירות אבשרה חייל נמי אכל מילי דב"ש לשיטתן וב"ה סברי אם עמדה מאליה משמע והוא העמידה ולא עמדה מאליה ולא חייל נזירות אפי' אבשרה
י"ל דאה"נ אלא ודאי לא הוו פליגי ב"ה לומר דלא ליהוי נזיר דכיון דקאמר יהיה נזיר אם (אמר) עמדה משמע בכל ענין שתעמוד בין ע"י עצמה בין ע"י אחרים הוי נזיר
ועי"ל דאין דרך הנודרין לומר בהאי לישנא לב"ש שתלה נזירותו אם עמדה פירוש אם אעמידנה דטרח בה בעל כרחו להעמידה כדי שיחול עליו נזירות דכיון דהפי' להיות נזיר [לימא] בהדיא הריני נזיר למה תלה נדרו בעמידת הפרה אבל בלשון זה דרך העולם לידור אהיה נזיר אם לא עמדה פירוש אם לא אעמידנה
כלומר אף על פי שאיני נזיר ברצון הריני מקבל עלי נזירות אם לא יהיה לי כח להעמידנה אהיה נזיר לא שאני חפץ בנזירות להכי מוסיף על לשון המשנה לא כדי לפרש בלשון שרגילות לומר ולידור
13.
נקודה נוספת:
וא"ת ומאי קא עביד צריכותא לעיל מתרתין תלת והא בהא נחלקו כאן מחלוקת חדש באם לא עמדה מאליה
י"מ דשמא כל התירוצים שתירץ הש"ס בשם רבא לא תירץ מעולם ולית ליה בתרי ותלת ולא תירץ רבא כ"א תירוץ אחרון מבשרה אם לא עמדה
אבל תירוצי קמאי לא רבא תירץ אלא משום דהקשה ארמי בר חמא הוזכר בש"ס בשמו
למרות שרבא עצמו לא אמר את שני התירוצים הקודמים בסוגיה, בכל אופן הגמרא כן מציינת את שמו כמי שאמר אותם - "הוזכר שמו בש"ס" !
ותוס' מביא דוגמא נוספת בש"ס:
דה"נ אשכחנא ביבמות פרק החולץ (מסכת יבמות דף לה:) דקאמר מיתיבי הכונס ובביאה לא פליג כלל עליה דהא קאמר בתר הכי בביאה דכ"ע לא פליגי וכן לקמן פ"ג (דף יז.)...
מסקנה: "עורך הגמרא" - לפעמים ולצורך מסויים - משבץ בגמרא את שמו של חכם שבאמת החכם עצמו לא אמר את הדברים!
