כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > גפן וזית - "חבית של יין" (נזיר לא ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

חבית של יין שתעלה בידי ראשון ועלה של שמן – גפן וזית

"... ואלא מאי? בעין רעה מקדיש, חבית של יין שתעלה בידי ראשון ועלה של שמן – בית שמאי אומרים: הקדש, והא שמן עדיף מיין! אי משום הא לא קשיא, בגלילא שנו דחמרא עדיף ממשחא" (נזיר, לא ע"ב).

פירוש: וְאֶלָּא מַאי [מה] אתה אומר בְּעַיִן רָעָה מַקְדִּישׁ? הלא נאמר בהמשך המשנה "חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדִי רִאשׁוֹן" וְעָלָה שֶׁל שֶׁמֶן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֶקְדֵּשׁ. וְהָא [והרי] שֶׁמֶן עָדִיף מִיַּיִן ומדוע יהיה זה הקדש! ומשיבים: אִי [אם] מִשּׁוּם הָא [זה] לָא קַשְׁיָא [אין זה קשה], בְּגָלִילָא [בגליל] שָׁנוּ משנה זו, דְּחַמְרָא [שיין] עָדִיף מִמִּשְׁחָא [משמן] בגליל, שהזיתים גדלים שם הרבה, והשמן זול מן היין. ואם כן אפשר לפרש כל האמור במשנה כשיטה שהמקדיש בעין רעה מקדיש (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: גפן היין שם באנגלית: Common Grape Vine שם מדעי: Vitis vinifera

שם נרדף במקורות: גופנא, גופן, ענבא, ענבה

שם עברי: זית אירופי שם באנגלית: Olive שם מדעי: Olea europaea

נושא מרכזי: הגליל כמרכז ייצור שמן

תקציר: מדברי הגמרא אנו לומדים שערכם של יין ושמן היה תלוי מקום. בגליל השמן שימש למסחר, משום שכמות הייצור הייתה גדולה בהרבה מהתצרוכת המקומית. לעומת זאת, היין בגליל הספיק רק עבור התצרוכת המקומית ללא עודפים לשיווק. אזור הגידול העיקרי של הזית היה הגליל. בגמרא במנחות (פה ע"ב) נדרשת ברכת אשר בפרשת 'וזאת-הברכה': "וטובל בשמן רגלו" (דברים ל"ג כ"ד), כמתייחסת לנחלת אשר העשירה בשמן. הנחלה של אשר השתרעה על פני עמקי הצפון, הגליל התחתון והגליל המערבי. הישוב תקוע-הגלילית שליד מירון, התפרסם כמקור השמן המשובח ביותר בארץ: "תקועה אלפא לשמן" (מנחות, פ"ח מ"ג). תקוע וגוש-חלב הסמוכה, מוזכרת כמקומות שהזיתים בהם אפילות, כלומר, מאחרות להבשיל (תוספתא, שביעית (ליברמן) פ"ז הלכה טו).

על מרכזיותו של הגליל בייצור שמן הזית, אנו לומדים גם ממקורות חיצוניים. יוסף בן מתתיהו מספר ב"מלחמת היהודים" על יריבו יוחנן מגוש-חלב שהתעשר מאספקת שמן זית. המקורות ההיסטוריים והממצא הארכיאולוגי מלמדים, שעד התקופה החשמונאית לא תפס השמן מקום חשוב בכלכלת הגליל, והיה מוגבל לתצרוכת ביתית. בתקופה זו דווקא היין היה ענף תעשייתי חשוב ושווק גם למקומות אחרים. רק לאחר כיבוש הגליל על ידי החשמונאים, והעברת אוכלוסייה יהודית מיהודה לגליל, הועבר הידע של הפקת השמן וטיפוח עצי זית לחבל ארץ זה. ייתכן והעברת האוכלוסייה לגליל על ידי החשמונאים, לוותה בפיתוח ענפי חקלאות רווחיים כמו ייצור השמן בתמיכת השלטון.

הסוגיה שלנו עוסקת בערכו של השמן בהשוואה ליין. בנוסף להשפעת ההיצע הרב של השמן בגליל על מחירו, הרי שמחיר היין יחסית לשמן היה גבוה יותר גם במקומות אחרים. נראה שכרם היין היה אחד מהגידולים הרווחיים בחקלאות העבר. מתוך ספר חוקים סורי-רומי מהמאה החמישית, המשקף את התחיקה המקומית בסוריה וביהודה, ניתן להסיק שכרם ענבים שגודלו 13.4 דונם היה שווה בערכו ורווחיותו למטע זיתים שגודלו כ-20 דונם, מכאן שגידול הגפן רווחי פי 1.5 בערך מן הזיתים. השמן נחשב למוצר בסיסי המצוי בכל בית והוא שימש כמזון, לבישול, סיכה, תרופות, מאור ועוד. היין לא היה מוצר בסיסי במובנו הפשוט. אומנם היין היה משקה נפוץ מאוד, וצריכת היין בתקופת חכמים הייתה גבוהה, אבל אפשר היה להתקיים בלעדיו, ולכן מחירו היה גבוה בדרך כלל ממחיר השמן.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מדברי הגמרא אנו לומדים שערכם של יין ושמן היה תלוי מקום וכפי שמפרש רש"י: "הא לא קשיא דבגלילא שנו דחמרא עדיף טפי ממשחא - דלדידהו נפיש משחא כדגרסינן בהמוכר את הספינה, וניחא להו טפי בחמרא ואין שותין אלא יין, ואמטו להכי קאמרי בית שמאי דשל שמן גרוע משל יין וכו'". מדברי רש"י משתמע שבגליל השמן שימש בעיקר למסחר משום שכמות הייצור הייתה גדולה בהרבה מהתצרוכת המקומית. מאידך גיסא ייצור היין שם סיפק את התצרוכת ("ואין שותין אלא יין") אך לא יותר מכך. הבנה זו בדברי רש"י עולה בקנה אחד עם דברי הגמרא בבבא בתרא (צא ע"א) שאליה הוא מפנה: "ת"ר: אין משתכרים בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות, שמנים וסלתות" ובהמשך "אמרו עליו על ר' אלעזר בן עזריה, שהיה משתכר ביין ושמן. ביין - סבר לה כר"י; בשמן - באתריה דר' אלעזר בן עזריה שכיח מישחא"(1). העובדה שבמקומו של רבי אלעזר בן עזריה היה שמן רב התירה לסחור בו משום שהוא לא נכלל בין הדברים "שיש בהם חיי נפש". הזיקה שיצר רש"י בין סוגייתנו והסוגייה בבבא בתרא מצביעה על כך שהוא סבר שמקומו של רבי אלעזר בן עזריה היה בגליל. על פי המסורת הרי שלפחות באחרית ימיו חי רבי אלעזר בן עזריה בצפורי וקברו ליד המושב עלמה בגליל.

איזור הגידול העיקרי של הזית וייצור השמן היה הגליל כפי שמשתמע ממקורות נוספים. בגמרא במנחות (פה ע"ב) אנו לומדים: "וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה - מאי שנא תקועה? אמר רבי יוחנן: מתוך שרגילין בשמן זית, חכמה מצויה בהן(2). תנו רבנן: וטובל בשמן רגלו - זה חלקו של אשר, שמושך שמן כמעין". נחלתו של אשר השתרעה על פני עמקי הצפון, הגליל התחתון והגליל המערבי. "תקועה" התפרסמה כמקור השמן המשובח ביותר בארץ: "תקועה אלפא לשמן, אבא שאול אומר שניה לה רגב בעבר הירדן, כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאין" (מנחות, פ"ח מ"ג). מפרש רע"ב: "תקועה - עיר ששמה תקועה כדכתיב וישלח יואב תקועה. אלפא לשמן - השמן שלה ראשון ומובחר לשמנים. כאל"ף זו שהיא ראשונה לאותיות". השם "תקועה" איננו מתייחס, כפי הנראה, ליישוב תקוע שביהודה השוכן ליד בית לחם בגבול המדבר ונזכר בדברי הימים ב' (כ כ'): "וישכימו בבקר ויצאו למדבר תקוע וכו'" אלא לתקוע הגלילית ששכנה ליד מירון. אבי-יונה וקליין זיהו את תקוע הגלילית בחרבת שמע הנמצאת לרגלי הר מירון, מול בית הכנסת העתיק של מירון הקדומה. תקוע זו מוזכרת כמקום שזיתיו אפילות (מאחרות להבשיל): " ... אם יש אפילות מהן אוכלין עליהן, ושאר ארצות אחת לזתים ולתמרים אוכלין בזתים עד שיכלה אחרון שבתקוע. ר' ליעזר בן יעקב אומר אף של גוש חלב וכו'" (תוספתא, שביעית (ליברמן) פ"ז הלכה טו). מסתבר שמדובר ביישוב גלילי (סמוך לגוש חלב) שפירותיו מאחרים להבשיל ולא ביישוב בספר המדבר בעל אקלים חם הממהר להבשיל פירות. ראיה נוספת למיקומה של תקוע בגליל היא דברי רבי (מנחות, עב ע"א): "כשהיינו למדין תורה אצל רבי שמעון בתקוע". מקומם של רשב"י והחכמים באותו זמן היה באיזור פקיעין ומירון.

על היישוב גוש חלב שהזכיר ר' ליעזר בן יעקב בתוספתא לעיל כמרכז לגידול זיתים אנו לומדים בספרי (דברים, האזינו פיסקא שט"ז): "ושמן מחלמיש צור, אלו זיתים של גוש חלב, מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בצפרי עלה והבא לנו זיתים מן העליה הלך ומצא את העליה שצפה בשמן". גוש חלב מזוהה היום בגליל העליון. הגמרא במנחות (פה ע"ב) מספרת על עסקת ענק של מכירת שמן שבה היה מעורב בן גוש חלב:

"אמרו: פעם א' נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן, מינו להן פולמוסטוס אחד, אמרו לו: לך והבא לנו שמן במאה ריבוא. הלך לירושלים, אמרו לו: לך לצור. הלך לצור, אמרו לו: לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמרו לו: לך אצל פלוני לשדה הלז, ומצאו שהיה עוזק תחת זיתיו, אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא שאני צריך? אמר לו: המתן לי עד שאסיים מלאכתי, המתין עד שסיים מלאכתו. לאחר שסיים מלאכתו, הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך, אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא? כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים. כיון שהגיע לעירו, הוציאה לו שפחתו קומקמום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו, הוציאה לו ספל של זהב מליאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר: וטובל בשמן רגלו. לאחר שאכלו ושתו, מדד לו שמן במאה ריבוא. אמר לו: כלום אתה צריך ליותר? אמר לו: הן, אלא שאין לי דמים. אמר לו: אם אתה רוצה ליקח קח, ואני אלך עמך ואטול דמיו, מדד לו שמן בשמונה עשר ריבוא. אמרו: לא הניח אותו האיש לא סוס ולא פרד ולא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו. כיון שהגיע לעירו, יצאו אנשי עירו לקלסו, אמר להם: לא לי קלסוני אלא לזה שבא עמי, שמדד לי שמן במאה ריבוא והרי נושה בי בשמונה עשרה ריבוא, לקיים מה שנאמר: יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב".

על מרכזיותו של הגליל בייצור שמן הזית אנו לומדים גם ממקורות חיצוניים. יוסף בן מתתיהו מספר ב"מלחמת היהודים" על יריבו יוחנן מגוש חלב: "ומאחר שהגליל מוציא הרבה שמן ובאותה שעה היה יבול רב והוא שהיה היחיד שהיה בידו לספק שמן למקומות שהיו נזקקים לכך עשה הון תועפות". סקירת המקורות ההסטוריים והממצא הארכיאולוגי מלמדת שעד התקופה החשמונאית לא תפס השמן מקום חשוב בכלכלת הגליל והיה מוגבל לתצרוכת ביתית. בתקופה זו דווקא היין היה ענף תעשייתי חשוב ושווק גם למקומות אחרים. רק לאחר כיבוש הגליל על ידי החשמונאים והעברת אוכלוסיה יהודית מיהודה לגליל הועבר הידע של הפקת השמן וטיפוח עצי זית לחבל ארץ זה. ייתכן והעברת האוכלוסיה לגליל על ידי החשמונאים לוותה בתמיכת השלטון ועידוד ענפי חקלאות רווחיים כמו ייצור השמן. החל מהתקופה הרומית התיכונה יש יותר ויותר עדויות ארכיאולוגיות לריבוי בתי בד בגליל. בתקופה הרומית המאוחרת ובתקופה הביזנטית התפתחה בגליל תעשייה ענפה של שמן זית כפי שהיא משתקפת במקורות. מסקרים שונים עולה כי ביישובי הגליל היהודים והנוצרים פעלו עשרות בתי בד. מספרם של בתי הבד מעידים על גידול זיתים בשטחים נרחבים. העובדה שלעיתים נמצאו 5-8 בתי בד ביישובים קטנים מעידה על כך שגם בהם עסקו בייצוא. כשמדברים על הגליל ממחצית המאה השניה לספירה ואילך יש להוסיף גם את הגולן כמקום גידול משמעותי של שמן משום שגם בו נמצאו בתי בד רבים אך שם גידלו גם יין אם כי לא באותם היקפים. ייתכן וניתן למצוא ביטוי לפריחת ענף הזית דווקא בתקופה זו בדברי הירושלמי (וילנא, פאה, פ"ז הלכה א'): "... נישמענא מן הדא רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים, ואמר ר"ש בן יקים לא אמר רבי יוסי אלא בראשונה שלא היו הזיתים מצויין שבא אדריינוס הרשע והחריב את כל הארץ, אבל עכשיו שהזיתים מצויין יש להם שכחה". משתמע מהירושלמי שלאחר מרד בר כוכבא הייתה דעיכה חקלאית כללית בארץ כולל הזיתים בגליל שלאחר מכן השתקמה.

בנוסף להשפעת ההיצע הרב של השמן בגליל על מחירו הרי שמחיר היין יחסית לשמן היה גבוה יותר גם באופן כללי. נראה שכרם היין היה אחד מהגידולים הרווחיים בחקלאות העבר. בספר החוקים הסורי-רומי מהמאה החמישית המשקף את התחיקה המקומית בסוריה וביהודה נאמר: "בימי דיוקלטיינוס המלך נמדדו הקרקעות: 5 יוגרים, שהם 10 פלתרין (13.4 ד') כרם יחשבו ליוגון (יחידת מס) אחד. 20 יוגרים (53.6 ד') שדה זרע, שהם ארבעים פלתרין יחשבו יוגון אחד. 225 עצי זית מובחרים יחשבו יוגון אחד" ((Bruns and Sachau 1880 51;151; Vööbus 1982: 59-60. 225 עצים ניטעו ב- 20-19 דונם בערך. לפיכך ניתן לקבוע, שכרם ענבים שגודלו 13.4 דונם שווה בערכו ורווחיותו למטע זיתים שגודלו כ-20 דונם, מכאן שגידול הגפן רווחי פי 1.5 בערך מן הזיתים. גם מ"אדיקט המחירים של דיוקלטיאנוס", צו המחירים שפורסם בשנת 301 לספירה, ניתן לראות כי ליין היה יתרון כלכלי על פני גידול השמן או החיטה (Safrai, 1994, 107). אמנם ציטוט זה מתייחס למאה החמישית אבל מסתבר שהיה נכון גם מוקדם יותר. השמן נחשב למוצר בסיסי המצוי בכל בית והוא שימש כמזון, לבישול, סיכה, תרופות, מאור ועוד. היין לא היה מוצר בסיסי במובנו הפשוט. הרבה שתו אותו משום שהיה התחליף הכמעט יחידי למים אבל אפשר היה להתקיים בלעדיו ולכן מחירו היו גבוה בדרך כלל ממחיר השמן.


תמונה 1. כרם זיתים ממערב לציפורי צילם: שי לביא		תמונה 2. שחזור בית בד במרשה צילם: חי

תפוצת גידול הגפן בארץ

המקורות השונים והממצא הארכיאולוגי מעידים על כך שהגפן גדלה באזורי הארץ השונים: מהחרמון בצפון, דרך אזור ההר המרכזי בשומרון וביהודה ועד לצפון הנגב. מרכזי גידול נוספים היו בשפלת יהודה ומישור החוף. בחלק גדול מהאתרים שהוזכרו במקורות כמקום לגידול הגפן נמצאו גם עדויות ארכיאולוגיות כגתות ופסיפסים שבהם מוטיבים שונים של הגפן. על חשיבותה של הגפן ניתן ללמוד גם מהופעתה כמרכיב בשמות יישובים קדומים ונחלים. מוכרים היטב נחל שורק בהרי יהודה ונחל אשכול באזור חברון. בין היישובים אנו מוצאים את בית הכרם, חורבת ענב, קרית ענבים, כרמי צור, כרמים ועוד.

בצד התפוצה הרחבה של גידול הגפן בארץ נראה שהבכורה ניתנה לגפן ביהודה ובנימין ועד לתקופה המודרנית הגפן באזורים אלו הייתה הענף הכלכלי החשוב ביותר בין ענפי החקלאות. הברכה שניתנה ליהודה הייתה בעושר גפנים ויין: "אסְרִי לַגֶּפֶן עירה עִירוֹ וְלַשּרֵקָה בְּנִי אֲתנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתו. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (בראשית, מט י"א-י"ב). הגמרא בכתובות (קי"א ע"ב) מביאה מדרש מפורט של פסוקים אלו ביחס לגפנים בא"י באופן כללי:

"ודם ענב תשתה חמר (דברים, לב י"ד) - אמרו: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה - יש בו צער לבצור ולדרוך, העולם הבא - מביא ענוה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו, ומספק הימנה כפטוס גדול, ועציו מסיקין תחת התבשיל, ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין, שנאמר: ודם ענב תשתה חמר, אל תקרי חמר אלא חומר. כי אתא רב דימי אמר, מאי דכתיב: אוסרי לגפן עירה? אין לך כל גפן וגפן שבא"י שאין צריך עיר אחת לבצור, ולשורקה בני אתונו - אין לך כל אילן סרק שבא"י שאינו מוציא משוי שתי אתונות; ושמא תאמר, אין בו יין? ת"ל: כבס ביין לבושו; ושמא תאמר, אינו אדום? ת"ל: ודם ענב תשתה חמר; ושמא תאמר, אינו מרוה? ת"ל: סותה; ושמא תאמר, אין בו טעם? ת"ל: חכלילי עינים מיין, כל חיך שטועמו אומר לי, לי; ושמא תאמר, לנערים יפה ולזקנים אינו יפה? ת"ל: ולבן שנים מחלב, אל תיקרי לבן שינים אלא לבן שנים".

מעמדו החשוב של היין ביהודה משתקף מכך שאת הנסכים לבית המקדש הביאו מיהודה. אנשי יהודה היו נאמנים על טהרת יינם: "אמר ר´ יהודה בראשונה היה חומץ שביהודה פטור מן המעשרות, שהיו עושין יינן בטהרה לנסכים ולא היה מחמיץ" (ירושלמי, דמאי פ"א ה"א). בזמן שבית המקדש היה קיים היו עושים את היין שביהודה בטהרה ועל כן לא החמיץ, לכן הוכרחו לעשות חומץ מתֶמֶד שפטור מהמעשר. באתו הקשר מוזכרים גם דברי התוספתא: "ביהודה נאמנין על טהרת היין ושמן כל השנה אבל לא על התרומה בשעת הגיתות והבדים וכו'" (תוספתא, חגיגה, פ"ג, הלכה ל'). מקורות אלו משקפים את היות הגפן ביהודה בתקופה זו גידול מרכזי. רמז נוסף לגפנים ביהודה ניתן לראות מסיפור קרב בית זכריה בתקופה החשמונאית, שבו השתתפו גם פילים, שהרוו אותם ב´דם עינב´ על מנת לזרזם לקרב.

העדויות הארכיאולוגיות למעמד החשוב של הגפן ביהודה מגוונות. מהתקופה הרומית מוצאים מוטיבים של גפן במערות קבורה ובפסיפסים במערת האשכולות שברמת אשכול, בקברי המלכים ובהר הזיתים. באזור הסטף מערבית לירושלים, בגבול יהודה ובנימין, נחשפו ונחקרו גתות גדולות. מעט מערבה לשם, על אותו קו רוחב, באזור נחל שורק, נחשפו גתות נוספות. סביב לירושלים הייתה הגפן מרכיב חשוב בכלכלה הקדומה, כך עולה ממצאי סקר שהתפרסמו לאחרונה(3). תמונה דומה מתקבלת גם בשולי הרי בנימין ומורדותיהם לכיוון מזרח בהם שלט גידול הגפן. ניתן לראות זאת בממצאים הרבים שנמצאו באזור זה כמו למשל בעת בניית שכונת פסגת זאב, שבה נמצאו גתות רבות מתקופת המשנה והתלמוד.


תמונה 3. אשכול ענבים בפסיפס בית הכנסת במעון המאה 5-6 לספירה.		תמונה 4. אשכולות ענבים בית הכנסת באום קנאטיר נבנה במאה ה - 1 או ה - 2 לספירה.


תמונה 5. גת תעשייתית מהתקופה הביזנטית חרבת הילאל - בת עין		תמונה 6. סכמת הגת בחרבת הילאל

תודה לד"ר עקיבא לונדון על הערותיו החשובות.

(1) פירוש: תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: אֵין מִשְׂתַּכְּרִים, כלומר, אין לעשות מסחר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן: יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, על מנת שלא לייקר את מחיריהם. אלא ימכרו המגדלים עצמם את תוצרתם בשוק. אָמְרוּ עָלָיו עַל ר' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, שֶׁהָיָה מִשְׂתַּכֵּר, עושה מסחר, קונה מהיצרן ומוכר לאחרים בריווח, בְּיַיִן וְשֶׁמֶן. ומסבירים: בְּיַיִן סָבַר לָהּ [סבור הוא] כְּדעת ר' יְהוּדָה בן בתירא שהתיר להוציא יין מארץ ישראל, משום שהוא גורם לחטא, ולדעתו אין צורך למנוע התייקרות של היין, בְּשֶׁמֶן הטעם אחר, משום שבְּאַתְרֵיהּ [במקומו] של ר' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שְׁכִיחַ מִישְׁחָא [מצוי שמן], ולכן גם כשנעשה בו מסחר, אין לחשוש שבכך יעלה מחירו ויקשה על חיי העניים.
(2) על הקשר בין שמן זית וחכמה ראו במאמר "מתוך שרגילין בשמן זית, חכמה מצויה בהן".
(3) ע´ קלונר, סקר ארכיאולוגי של ישראל, סקר ירושלים, האזור הדרומי, ירושלים תשס"א; הנ"ל, סקר ארכיאולוגי של ישראל, סקר ירושלים, האזור הצפוני-מזרחי, ירושלים תשס"ב.

מקורות עיקריים:

מ. אביעם, 'ראשית הייצור הנרחב של שמן זית בגליל בעת העתיקה', ‬קתדרה 73 (תשנה) 26-35.
י. שפנייר, 'תפוצת גידול הגפן בארץ ישראל בתקופות קדומות על פי מקורות יהודיים ועל פי ממצאי התרבות החומרית', על אתר ח'-ט (אב תשס"א), 119-165.

לעיון נוסף:

זית אירופי בצמח השדה.
מצגת על אופן הפקת השמן בימינו ומקורות רלוונטיים מאת חנוך פלסר. ראה כאן.
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק הזית. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים

חבית של יין שתעלה בידי ראשון ועלה של שמן – גפן וזית

תפוצת גידול הגפן בארץ

מקורות עיקריים:

לעיון נוסף:

תגובות

הוספת תגובה