הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"כלל ופרט וכלל" 

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נזיר לה ע"א-ע"ב
 

 סוגיתנו מהווה מקור מרכזי בש"ס לכמה מידות שהתורה נדרשת בהן:

אני רק מעתיק סיכום קצר:

של"ה - כללי התלמוד (א) כלל מדות אות סג:

סג. זו היא צורתא דשמעתתא התם. ולמדנו ממנה [ד]למאן דאמר כללא בתרא דוקא, בעינן שני צדדין, כדאמר פרי מפרי וגידולי קרקע,
ומאן דאמר כללא קמא דוקא, מצריך עוד צד שלישי ולד ולדות הארץ, וכן כל כיוצא בזה.

ומתוך כמה סוגיות אחרות מדקדקין בתוספות (ד"ה אהני כללא קמא) ומוכח דעל כרחך הני שני צדדין דעירובין למאן דאמר כללא בתרא דוקא שנים, ושלש צדדין למאן דאמר כללא קמא דוקא, לאו דוקא שנים ושלשה,

דאם כן תקשה הא דאמר בנזיר דף לה ב) דכל היכא דאיכא תרי כללי ופרט ביניהם מרבינן כל דדמיא ליה בחד צד. ולכך אמר ר"י (בתוספות שם) דחד צד דנזיר, ושני צדדין דעירובין חדא מילתא היא, וכך המדה.
כל הצדדין החשובין חד צד,
ואם יש עוד צדדין שאינן חשובין כמותן נקראין צד שני.
וההיא דעירובין פרי מפרי וגידולי קרקע חשובין הן ונקראים צד אחד כדקאמר בנזיר, ולד ולדות הארץ אינו חשוב כמותם ומקרי צד שני.
ויש מקומות דאפילו כמה צדדין חשיבי כחד צד מפני שכולם חשובים, כדאיתא בפרק אלו טריפות (חולין דף סו א).

של"ה - כללי התלמוד (א) כלל מדות אות ע:

ע. ויש להקשות בזה והיא, דכיון דמיעט וריבה אמרנו למעלה דריבה הכל, ואם כן רבי כעין מה דריבה. ריבה ומיעט וריבה, אם כן ריבויא קמא למאי אהני, הא במיעט וריבה לחוד מרבינן כל מילי וממעטינן דבר אחד.

והתוספות (ד"ה איכא) הקשו זה בפרק שלשה מינין (נזיר דף לה ב),
ותירצו בשם רבינו תם, דאין הכי נמי דריבוייא קמא יתירא, אלא הכי הוה אורחא דקרא, כמו 'ולקחת את המרצע' (דברים טו, יז), דאיכא דדריש לה בריבה ומיעט וריבה,
וליכא לאקשויי ריבויא ד'ולקחת' למאי אהני, דכך אורחיה.

ומזה הוליד רבינו תם דמדת מיעט וריבה ומיעט אינה מדה,
ואפילו מאן דדריש רבויי ומעוטי דריש לה בכלל ופרט וכלל. משום דאי דרשינן ליה במיעט וריבה ומיעט, יקשה לן דמיעוטא בתרא למאי אהני, ולית לן לשנויי אורחא דקרא הכי במיעוט בתרא כדשנינן בריבוייא קמא, דריבוייא קמא אורחא דקרא להתחיל בו, ואם כן למאי איצטריך, ולהכי דריש ליה בכלל ופרט וכלל, דליכא למימר פרטא בתרא למאי אתא, דאלולי פרטא בתרא, הוה ליה פרט וכלל, ואתרבי כל מילי.

גופי הלכות פרק יא - כללי אות כ' כלל רסב ד"ה למדנו מדברי:

למדנו מדברי רבינו מאיר ז"ל שני כללים,

האחד דבכל כלל ופרט וכלל דאיכא פלוגתא [עיין נזיר דף לה:] אי כללא קמא עיקר אי בתרא פסקינן דבתרא עיקר, אלא דאהני כללא קמא למעט שום דבר. הכלל השני דבכלל ופרט וכלל אין לרבות מכעין הפרט טפי ממשמעות כללא בתרא, כיון דהוא עיקר, אבל אי מרבינן טפי ממשמעות כללא קמא אין לחוש.