הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"עריכת הגמרא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר לז ע"א
ולאביי, מעיקרא קא קשיא ליה מאי דקאמר רב דימי וקא מותיב ליה כל הלין תיובתא,
הדר אמר ליה ליתן טעם כעיקר!
1.
הגמרא מקשה סתירה בדברי אביי. אבל אין סתירה זו דומה לסתירה "רגילה" בדברי חכם. כאן הסתירה היא ב"מהלך" הסוגיה. בתחילה אביי הקשה על רב דימי שאמר "אין אומרים היתר מצטרף לאיסור" אלא באיסורי נזיר בלבד, ואחר כך אביי עצמו אומר שלומדים מהפסוק "משרת" ש"טעם כעיקר" ואין ללמוד ממנו ש"היתר מצטרף לאיסור".
2.
עונה הגמרא:
בתר דשני ליה, אמר ליה: דילמא ליתן טעם כעיקר הוא דאתא;
אביי השתכנע מתשובות רב דימי וחזר בו!
3.
הניסוח "מעיקרא... קשיא... הדר אמר..." - יחידאי בש"ס - "לשון נזיר משונה".
4.
יש ניסוחים דומים:
4.1
מסכת זבחים דף מז עמוד ב:
מעיקרא סבר: קיבול דמו ביד הוא, שייריה, וכיון דלא סגי ליה אלא בכלי הדר תנייה; דתניא: ולקח ...
4.2
מסכת חולין דף צג עמוד ב
מעיקרא סברוה כרבי יהודה, הדר סברוה כרבי מאיר,
5.
ונראה להסביר: ברוב הש"ס "עורך הגמרא "מתערב" בשיבוץ ביטויים נקודתיים - בעיקר ביטויי קישור והכרעה - ובעריכת סדר הבאת הדברים בדפי הגמרא.
5.1
בסוגייתנו - ובשתי הדוגמאות לעיל בסעיפים 4.1-4.2 - "עורך הגמרא" מסביר את ה"מהפך" בדברי אביי. הוא מודיענו שאביי חזר בו. לא נראה שאמירה זו נאמרה כבר בבית המדרש בזמן חיי אביי עצמו.
