הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מאיר שכב, יהודה כעס, יוסי שתק" - מדוע?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר מט ע"ב - נ ע"א
מתני'. על אלו טומאות הנזיר מגלח:
על המת,
ועל כזית מן המת,
ועל כזית נצל,
ועל מלא תרווד רקב,
על השדרה,
ועל הגולגולת,
ועל אבר מן המת,
ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי,
ועל חצי קב עצמות,
ועל חצי לוג דם,
ועל מגען ועל משאן ועל אהילן,
ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו,
על אלו הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי, וסותר את הקודמין, ואינו מתחיל למנות אלא עד שיטהר ומביא את קרבנותיו.
גמ'. תנו רבנן: אחר פטירתו של רבי מאיר, אמר להן רבי יהודה לתלמידיו: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנין הן, ולא ללמוד תורה הן באין אלא לקפחני בהלכות הן באין.
דחק סומכוס ונכנס,
אמר להם: כך שנה לי רבי מאיר, על אלו טומאות הנזיר מגלח: על המת, ועל כזית מן המת.
כעס רבי יהודה ואמר להן, לא כך אמרתי לכם: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן?
על כזית מן המת מגלח, על המת לא כ"ש!
אמר ר' יוסי, יאמרו:
מאיר שכב,
יהודה כעס,
יוסי שתק,
תורה מה תהא עליה?
א"ר יוסי: לא נצרכה, אלא למת שאין עליו כזית בשר.
ועדיין יאמר: על אבר ממנו מגלח, על כולו לא כל שכן!
אלא כדאמר רבי יוחנן: לא נצרכה, אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין, הכא נמי בנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין.
רבא אמר: לא נצרכה, אלא לרוב בניינו ולרוב מניינו שאין בהן רובע עצמות.
1.
כל הקטע הנ"ל סובב סביב הקטע במשנה:
מתני'. על אלו טומאות הנזיר מגלח:
על המת,
ועל כזית מן המת,
וקושיית רבי יהודה:
על כזית מן המת מגלח, על המת לא כ"ש!
למעשה, קושיית רבי יהודה היא על ייתור במשנה. היה די לכתוב "על כזית מן המת" וממילא ברור שכולל גם את "מן המת" [="מת" שלם]. קושיה מסוג זה מובאת הרבה בש"ס, והרבה פעמים התרוץ עליה היא "לא זו אף זו" - כלומר לא רק "מת שלם" אלא גם "כזית מן המת" - כניסוח מקובל במשנה.
2.
ורבי יוסי מיישב את הקושיה ואומר שהכוונה במשנה בביטוי "מן המת" היא ל"מת שאין עליו כזית בשר". ממילא בכל אחד מהביטויים יש "חידוש" ולא ניתן ללמוד קל וחומר בין אחד לאחר:
"מן המת - "מת שאין עליו כזית בשר".
"כזית מן המת" - ולאו דווקא מת שלם.
3.
התמיהה על סוגייתנו היא מדוע הברייתא צריכה להביא את כל ה"סיפור" של רבי מאיר רבי יהודה ורבי יוסי!
4.
סיפור מאד דומה מובא בש"ס פעם נוספת:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נב עמוד ב:
מתני'. המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים בין קדשים קלים - אינה מקודשת.
במעשר שני, בין שוגג בין מזיד - לא קידש, דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר: בשוגג - לא קידש, במזיד - קידש.
ובהקדש, במזיד - קידש, ובשוגג - לא קידש, דברי ר' מאיר;
רבי יהודה אומר: בשוגג - קידש, במזיד - לא קידש.
...
תנו רבנן:
לאחר פטירתו של ר' מאיר, אמר להם רבי יהודה לתלמידיו: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנים הם, ולא ללמוד תורה הם באים, אלא לקפחני בהלכות הם באים.
דחק סומכוס ונכנס,
אמר להם, כך שנה לי ר' מאיר: המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים - לא קידש.
כעס ר' יהודה עליהם, אמר להם, לא כך אמרתי לכם: אל יכנסו מתלמידי ר"מ לכאן,
מפני שקנתרנים הם, ולא ללמוד תורה הם באים, אלא לקפחני בהלכות הם באים?
וכי אשה בעזרה מנין!
אמר ר' יוסי, יאמרו:
מאיר שכב,
יהודה כעס,
יוסי שתק,
דברי תורה מה תהא עליה!
וכי אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו בעזרה?
ואין אשה עשויה לעשות לה שליח לקבל קידושיה בעזרה?
ועוד, דחקה ונכנסה, מאי?
תניא, ר' יהודה אומר: מקודשת, ר' יוסי אומר: אינה מקודשת.
אמר ר' יוחנן, שניהם מקרא אחד דרשו: וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש - ר' יהודה סבר: לך ולכל צרכיך...
5.
כאן - בסוגיה במסכת קידושין - באמת מדובר במחלוקת. הרישא של המשנה [היא "סתם משנה" כי אין כאן מי שחולק על עניין זה, אע"פ שבאותה משנה יש מחלוקת אחרת ולכן לא מדובר ברישא "רק" ב"תנא קמא" - ובפשטות "סתם משנה" היא רבי מאיר] היא כדעת רבי מאיר בברייתא, ורבי יהודה בברייתא חולק.
ולכן רבי יהודה כעס כי תלמידי רבי מאיר [שרצו ללמוד אצל רבי יהודה אחרי מותו של רבי מאיר] לא קיבלו את דעתו של רבי יהודה.
6.
ואולי יש להוסיף, שרבי יהודה חולק על רבי מאיר מהנימוק של "אשה בעזרה מניין".
ואולי הוא מתכוון לומר שאין זו דרך קידושין ויש פגם ב"רצון" לקידושין, ולכן אינה מקודשת.
7.
השוואה בין שתי הסוגיות:
במסכת נזיר דף מט-נ מדובר על כך שרבי יהודה טען לייתור ביטוי אחד - "מן המת" - במשנה.
במסכת קידושין רבי יהודה חולק על הרישא במשנה - דינו של רבי מאיר בברייתא.
8.
נראה לומר דבר חדש ["חידוש"]:
לגבי הסוגיה במסכת נזיר דף מט- אפשר לומר שהברייתא "נוצרה" אחרי המשנה, ורבי יהודה חולק על פרושו של רבי מאיר למשנה.
8.1
לגבי הסוגיה במסכת קידושין הברייתא "נוצרה" לפני המשנה, ורבי יהודה "כעס" על כך ש"רבי" קיבל את דעת רבי מאיר וקבע את דעת רבי מאיר כ"סתם משנה".
8.2
אלא שקשה מאד, הרי יש להניח שיש עוד מקרים רבים כאלה בש"ס [שקרו אחרי מותו של רבי מאיר] ומה המיוחד כאן.
9.
נראה להסביר שרבי יהודה נאמן לשיטתו שהיא לבחון כל דבר מבחינת המעשה הברור והגלוי, ובסוגיה במסכת קידושין הוא בא להדגיש גם שיש לעסוק במשנה רק במקרים "אקטואליים" ולא בקידושין שנערכים בעזרה לעומת שיטות רבי מאיר ורבי שמעון שעוסקים גם במקרים "קיצוניים" ומופשטים ובכוונת הלב [מחלוקת עקרונית זו מובאת במסכת שבת דף לג].
9.1
ונוסיף הסבר יותר ממוקד: רבי יהודה היה "מומחה" בהיסטוריה של בית המקדש, והוא ידע שלא היה נהוג לערוך קידושין בעזרה של בית המקדש, ולכן הוא "כעס" בסוגייתנו!
10.
ולגבי הסוגיה במסכת נזיר דף מט עמוד ב- דף נ ע"א נראה לחדש שרבי יהודה חשש שרבי מאיר כשאמר - כ"סתם משנה" - גם "מן המת" - מת שלם - וגם "כזית מן המת" שהוא תומך במעשה של רבי שמעון שהפך אדם - יהודה בן גרים שהלשין עליו למלכות - לגל של עצמות [מסכת שבת דף לד]! והרי ב"גל של עצמות" אין כזית בשר.
11.
רבי יוסי בשתי הסוגיות עשה פשרה ביו שיטת רבי יהודה ורבי מאיר [ורבי שמעון], ואולי בגלל זה בדרך כלל במחלוקת בין החכמים רבי מאיר; רבי שמעון; רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.
11.1
ואולי הלכה בדרך כלל כרבי יוסי כי הוא היה הצעיר - כמשמע מסוגייתנו - וממילא כאילו הוא נחשב כ"בתראי" לעומת חבריו, ולכן הלכה כמותו. אמנם בש"ס מובא שהלכה כרבי יוסי - בדרך כלל - מפני שנימוקו עימו, ואולי הכוונה היא בגלל היותו "בתראי" [=מאוחר].
12.
הערה: מסוגייתנו משמע לכאורה, שיש הבדל בין הלכה שדנים בה בזמן שהחכם שאמר את ההלכה עדיין חי, ובין הלכה שדנים בה אחרי מותו של החכם. אם החכם החי שמע הלכה כנגדו ושתק אזי כנראה שהוא חזר בו ומסכים לדברי החולק!
