גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקפ"ב, מדור "עלי הדף"
מסכת נזיר
דף נז ע"ב

בענין הקפת ראש קטן בידי מי שאינו מוזהר על "לא תקיפו"

בסוגייתנו (נז ע"ב) נחלקו רב הונא ורב אדא בר אהבה בענין האיסור של "לא תקיפו פאת ראשכם" (ויקרא יט, כז) בשני דברים: נחלקו בענין "גדול המקיף את הקטן", האם עובר על האיסור ולוקה עליו, דרב הונא סבר "המקיף את הקטן הרי הוא חייב", ואילו רב אדא בר אהבה סבר שאינו לוקה. כמו כן נחלקו בענין אשה המקפת את האיש, דרב הונא סבר שאשה לא נזהרה על איסור זה, ואינה לוקה, ורב אדא בר אהבה סבר שגם האשה בכלל אזהרה זו ולוקה כשהיא מקפת את האיש.

ומביאה הגמרא השקלא וטריא ביניהם: "אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא, ודידך מאן מגלח להון (כלומר, שראה רב אדא את בני רב הונא שהיו מגולחים, ושאלו מי גילח אותם, הלא שיטתך היא ש'המקיף את הקטן חייב'), אמר ליה, 'חובה' ('חובה' היתה אשתו של רב הונא, והיא גילחה אותם. ורב הונא סובר שאשה מותרת להקיף את האיש), תקברינון חובה לבניה (אמר לו כן, כי גם אשה נצטוה ב'לא תקיפו' כשהיא מקפת ראש האיש, ולפי דעת רב היא שגם על הקפת ראש הקטן יש אזהרה - גם אשה מצווה על כך). כולהו שני דרב אדא בר אהבה לא אקיים ליה זרעא", כי דבריו של רב אדא בר אהבה היו כשגגה היוצאת מפי השליט, ונתקיימו דבריו כל עוד שהיה בחיים.

מפורש יוצא, שלדעת רב הונא מותר לאשה לכתחילה להקיף את הקטן, שהרי נהג כן לכתחילה. ודנו האחרונים בזה, הלא קיי"ל (עי' יבמות קיד.; רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז הכ"ז; שו"ע או"ח סי' שמג) שאסור להאכיל לקטן איסור בידים, ודרשינן כן מ"לא תאכלום" (ויקרא יא, מב) - "לא תאכילום, להזהיר הגדולים על הקטנים", ואם כן היאך מותר לאשה להקיף את הקטן, הלא כלפי הקטן עצמו ישנו איסור כשמקיפים את ראשו אילו היה כבר גדול, והוי כמאכילים אותו איסור בידים.

כמה תירוצים נאמרו בזה, והרי אחדים מהם: המהר"ם שיק (מצוה רנב) הביא מכח קושיא זו ראיה לדעת הרמב"ם (הל' עכו"ם פי"ב ה"א) שאין המתגלח על ידי אחר עובר על 'לא תקיפו' ואינו לוקה אלא אם כן סייע למגלח. הראב"ד משיג עליו וכתב: "אמר אברהם: אע"פ שאינו לוקה, כיון שמדעתו עשה, עובר בלאו", ומבאר ה'כסף משנה' שדעת הרמב"ם היא אכן, שאם אין הניקף מסייע כלל להקיף את ראשו, אין עליו איסור כלל. וכמו כן לענינינו, אם לא יסייע הקטן בעדו לא יעבור על שום איסור, ואין בזה משום האיסור להאכיל קטן איסור בידים.

בשו"ת 'בית הלוי' (ח"א סי' טו) האריך בענין, והוכיח מזה כדעת הפוסקים שהאיסור להאכיל קטן בידים לא נאמר מן התורה כי אם באיסורים: שרצים, דם וטומאת כהנים, ואילו בשאר איסורים אין האיסור להאכילו אלא מדרבנן (עי' בארוכה 'לבוש' או"ח סי' שמג סק"א בשם י"מ, ופמ"ג שם מ"ז סק"א ובפתיחה כוללת ח"ב אות ט). ואם נאמר כן, יש מקום ליישב, שאשתו של רב הונא הקיפה אותם להברותם אחר חליים, וכן כתב רש"י (בד"ה א"ל), והרי איסור מדרבנן מותר לחולה שאין בו סכנה, ולכן לא היה בזה שום איסור.

עוד כתב ה'בית הלוי' (שם) לחדש, שיש מקום לומר, שהאיסור להאכיל לקטן בידים לא נאמר כי אם באיסור כזה שהגדול עצמו המאכיל את הקטן מוזהר בזה, אכן אם הגדול עצמו אינו מוזהר בזה, הגם שכלפי הקטן עצמו יש נדנוד איסור, לא שייך להזהיר את הגדול במה שהוא עצמו אין לו להזהר בזה, והביא סימוכין לזה משו"ת 'אמונת שמואל' שכתב לענין איסור ד"ולפני עור לא תתן מכשול", שלא נאמר כי אם באיסור כזה שנצטוה בו גם המכשיל עצמו, אכן אם הוא עצמו לא נאסר באותו איסור לא שייך להזהירו שלא יתן מכשול לאחרים בזה, ולכן מאחר שהאשה עצמה אינה מוזהרת לבל להקיף את האיש - לדעת רב הונא - לא שייך לאסור עליה שלא תאכיל לקטן בידים, שהרי לא נצטוותה על כך (עי"ש בארוכה, וע"ע 'אחיעזר' ח"ג סי' פא אותיות ז-ח. כיו"ב האריך גם ה'תורת חסד' בתשו' לאה"ע סי' מה).

בשו"ת 'חלקת יואב' (ח"א סי' יט) ייסד יסוד גדול על פי קושיא זו, שהאיסור להאכיל את הקטן איסור בידים לא נאמר כי אם בעבירה שנאסרה על כל ישראל, כגון חלב, עריות ואיסורי שבת, שהאיסור נאמר על הכלל כולו, וגם הקטן נכלל בכלל ישראל, ולכן מצד הכלל יש עליו איסור - למרות שלא שייך לאסור עליו מצד עצמו, ובכגון דא מוזהרים גם אחרים שלא להכשיל את הקטן, שהרי יש עליו איסור מחמת הכלל ישראל, משא"כ איסור כזה שלא נאסר על הכלל כולו, ואין איסורו כי אם מצד הפרט, לא שייך לאסור להאכיל לקטן, כי מאחר שאין האיסור אלא מצד הפרט, הרי לא שייך שיחול שום איסור על הקטן, ולכן אין איסור להכשילו בזה. וכתב החלק"י, שבענין איסור 'לא תקיפו' אכן ישנם שני חלקים, כי האיסור על המקיף הוא איסור כללי, כי כל אחד מישראל נאסר להקיף את פאת ראש של כל אחד מישראל - יהא מי שיהיה. אכן, האיסור של הניקף, אין האיסור כי אם מצד הפרט, כי אין כל אחד מוזהר כי אם על פיאה שלו, ובכגון דא לא נצטוה הקטן, וכל איסור שהוא מצד הפרט לא נאמר בו הדין שאסור להאכיל את הקטן בידים, כאמור (וע"ע 'שער המלך' הל' ע"ז פי"ב ה"א; 'מנחת חינוך' מצוה רנא; שו"ת 'בית אפרים' יו"ד סי' סב; 'בית מאיר' יו"ד סי' קפא ו'קרן אורה' בסוגיין).