הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"גמרא גמירי לה" - "הלכתא גמירי לה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר סג ע"ב
מאי שנא? אלא, טומאת התהום גמרא גמירי לה.
ראה מה שכתבנו על מסכת פסחים דף פא
1.
בגמרא:
אלא: טומאת התהום הלכתא גמירי לה, וקרא אסמכתא בעלמא.
2.
על הביטוי "הלכתא גמירי לה"
רש"י מסכת פסחים דף יז עמוד ב:
הלכתא גמירי לה - מסיני, דלא מיטמאו.
משמע ממנו שמדובר ב"הלכה למשה מסיני", אלא שקשה מדוע בכמה מקומות בש"ס רש"י כן מדגיש את המילה "מסיני" - כבמקור הנ"ל מפסחים דף יז - ובכמה מקומות הוא לא מדגיש זאת - כבסוגייתנו.
3.
ואולי ניתן ליישב זאת על פי הדברים הבאים:
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה למשה מסיני] טור שפד:
"גמירי" כתבו ראשונים שמשמעו הלמ"מ. כמו שאמרו: גמירי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש כהן גדול ביום הכפורים, ופירשו ראשונים היינו הלכה למשה מסיני, וכן: גמירי שתי סמיכות בקרבנות צבור, ופירשו ראשונים: מסיני,
וכן "הלכתא גמירי לה" מובנו הלכה למשה מסיני.
וכן "גמרא גמירי לה"
כבסוגייתנו - מסכת נזיר דף סג.
הוא הלכה למשה מסיני, או "גמרא" בלבד.
3.1
המשך דבריו:
אבל מצינו לשונות אלה גם לא במובן הלכה למשה מסיני, אלא שהדבר מסורת בידינו מאבותינו, בין ב"גמירי", שהוא שם משותף, פעם נופל על הלכות מסיני ופעם נופל על ענין המקובל מאבות,
ובין ב"הלכתא גמירי לה" ובין ב"גמרא גמירי לה".
לפי זה יתכן שבאותם מקומות בש"ס שרש"י מוסיף "מסיני" הוא מתכוון לאפשרות א לעיל, ובאותם מקומות שרש"י לא מוסיף את הביטוי "מסיני" על המושג "הלכתא גמירי לה" משמעו קבלת מסורת דור אחר דור. ויתכן שהאפשרות הראשונה היא המתאימה כאן בסוגייתנו.
4.
ראוי להזכיר כאן את שיטתו המיוחדת של הריטב"א בנושא זה:
חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף טז עמוד א:
והא דקאמר אמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות,
משום דאע"ג דפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות אינם מן התורה אלא מדרבנן כדפרישנא, מ"מ ממה שאמרה [תורה] זכרון תרועה יש ללמוד שראוי להזכיר פסוקי תרועה ופסוקי זכרון, ומלכיות נפקא לן כמו שדרשו רז"ל מסיפרי מפסוק והיה לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם שאין תלמוד לומר אני ה' אלהיכם אלא זה בנה אב בכל מקום שאתה אומר זכרונות אתה סומך לו מלכיות (עי' לקמן ל"ב א'),
ומהכא סמכו רבנן לתקוני הני פסוקי דתקיעתא, ומשום הכי קתני ר"ע שאמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני מלכיות זכרונות וכו'
שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיר הקדוש ברוך הוא שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים, וזה דבר ברור ואמת, ולא כדברי המפרשים האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכונת התורה לכך, ח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר שזו דעת מינות הוא, אבל התורה (העידה) [העירה] בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו [ל]חכמים אם ירצו כמו שנאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך,
ולפיכך תמצא החכמים נותנין בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה כלומר שאינם מחדשים דבר מלבם וכל תורה שבע"פ רמוזה בתורה שבכתב שהיא תמימה וח"ו שהיא חסירה כלום.
5.
ונראה שעדיין צריך לבדוק האם דברי הריטב"א מתאימים לכל מקום שמוזכר הביטוי "אסמכתא", והאם יש הבדל בין "אסמכתא" ל"אסמכתא בעלמא". וכן יש לבדוק האם דבריו מתאימים גם כשיש כמה דעות שונות אצל האמוראים מאיזה פסוק נלמד הדין, שעליו אומרת הגמרא שהוא רק אסמכתא.
6.
נראה שבסוגייתנו מתאים לומר שמדובר ב"הלכתא גמירי לה" מהסוג השני - לא בהלכה למשה מסיני - שהדין נלמד ממסורת מדור אחרי דור [כנראה התחיל בדורות הקדומים ואולי אפילו מימות משה רבנו עצמו שחידש דין מעצמו אבל לא מפי ה' ממש בהר סיני].
7.
לפי זה יותר מובן מדוע יש מחלוקת אמוראים לגבי הפסוק שממנו לומדים את האסמכתא לדין זה - כי משה עצמו הסמיך את חכמים "למצוא" פסוק מתאים ואף הרשה להם לחלוק בעניין זה [דבר שקשה לומר - גם לפי הריטב"א - לגבי דבר ה' ממש].
8.
לפי זה גם מובן בסוגייתנו - מסכת נזיר דף סג - שיש מחלוקת בין רבי אלעזר וריש לקיש מאיזה פסוק נלמד דין זה של "טומאת תהום".
