הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מיהו "הירא ורך הלבב"?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סוטה מד ע"א
מתני'. +דברים כ+ ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו' -
ר' עקיבא אומר: הירא ורך הלבב - כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.
רבי יוסי הגלילי אומר: הירא ורך הלבב - זהו המתיירא מן העבירות שבידו,
לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן.
רבי יוסי אומר: אלמנה לכהן גדול,
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט,
ממזרת ונתינה לישראל,
בת ישראל לממזר ולנתין - הרי הוא הירא ורך הלבב.
מבנה הסוגיה:
מתני'. +דברים כ+ ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו' -
1.
ר' עקיבא אומר: הירא ורך הלבב - כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.
רבי עקיבא סובר ש"הירא ורך הלבב" פירושו [המשנה מדגישה שזה "כמשמעו"="פשוטו של מקרא"] כאדם פחדן ממלחמה - ועל כן חוזר מהמערכה.
2.
רבי יוסי הגלילי אומר: הירא ורך הלבב - זהו המתיירא מן העבירות שבידו,
לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן.
רבי יוסי הגלילי סובר שכוונת התורה היא לאדם שירא מעבירות שבידו שמא ייענש וימות במלחמה.
2.1
משמע לכאורה שחולק על רבי עקיבא, ולפיו, אדם פחדן ממלחמה אינו חוזר מהמערכה.
2.2
השאלה היא אם רבי עקיבא חולק על רבי יוסי הגלילי, שהרי גם לפי רבי עקיבא הרי הוא פחדן, ואולי אין חשיבות לסיבת הפחד!
3.
שיטת רבי יוסי:
רבי יוסי אומר: אלמנה לכהן גדול,
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט,
ממזרת ונתינה לישראל,
בת ישראל לממזר ולנתין - הרי הוא הירא ורך הלבב.
כוונת התורה דווקא לאדם שירא מעבירות נישואין שבידו:
3.1
משמע שרבי יוסי מתבסס על דעת רבי יוסי הגלילי אלא שהוא מצמצם את דבריו.
4.
+דברים כ+ והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם,
ובעקיבו של עם,
מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן,
וכל המבקש לחזור - הרשות בידו לקפח את שוקיו...
מענישים כל מי שברח מהמערכה ואינו נמנה ברשימת החוזרים המותרת.
4.1
לא קשור למחלוקות לעיל.
5.
גמ' מאי איכא בין רבי יוסי לר"י הגלילי?
איכא בינייהו עבירה דרבנן.
רבי יוסי הגלילי סובר שאפילו אם בידו עבירות דרבנן גם נכלל בין החוזרים,
ולפי רבי יוסי רק אם בידו עבירות דאורייתא חוזר מהמערכה.
6.
כמאן אזלא הא דתניא:
שח בין תפילה לתפילה - עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה,
כמאן? כר"י הגלילי.
הגמרא מביאה ברייתא שברור ממנה כרבי יוסי הגלילי שאפילו אם בידו עבירות "רק" מדרבנן גם חוזר.
6.1
הביטוי "כמאן אזלא..." בדרך כלל מוכיח שהלכה כאותו חכם, בסוגייתנו - רבי יוסי הגלילי.
7.
מאן תנא להא דתנו רבנן:
שמע קול קרנות והרתיע,
הגפת תריסין והרתיע,
צחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו - חוזר,
כמאן? לימא, רבי עקיבא היא ולא רבי יוסי הגלילי!
הגמרא מביאה ברייתא שמשמע ממנה כרבי עקיבא, שרק מי שמפחד מהאויבים חוזר מהמלחמה.
7.1
אמנם הביטוי "מאן תנא..." מוכיח - בדרך כלל - שכך הלכה, אלא שלעיל הגמרא מסיימת "כמאן? לימא..." - ומוכח - כבדרך כלל - שאין הלכה דווקא כמותו, מכיוון שבדרך כלל אחרי "לימא..." באה דחייה.
8.
ואמנם הגמרא דוחה את ההוכחה שהברייתא לעיל בסעיף 7 מתאימה רק לרבי עקיבא:
בהא אפי' ר' יוסי הגלילי מודה, משום דכתיב: +דברים כ+ ולא ימס את לבב אחיו כלבבו.
הגמרא אומרת שרבי יוסי הגלילי מודה לדברי הברייתא, והוא סובר ש"פחדן" ממלחמה נכלל בכלל של חוזר מהמלחמה מחמת פסוק אחר "ולא ימס".
8.1
כלומר, הפסוק "ולא ימס..." מהווה סיבה נוספת לחזור מהמערכה, ולא מהווה נימוק ל"ירא ורך הלבב".
9.
רמב"ם הלכות מלכים פרק ז הלכה ח:
המחזיר את גרושתו, והמארס אשה האסורה עליו, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, אינו חוזר.
משמע מהרמב"ם שפוסק כרבי יוסי לעיל בסעיף 5.
9.2
והרי "חלוצה לכהן הדיוט" אסורה רק מדרבנן?
9.3
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד רמד, שלעניין סוגייתנו התורה מיעטה במפורש גם "לקיחה" כזאת.
ולכן גם מי שלא ראויה לו מדרבנן נחשבת שמהתורה לא ראויה לו.
וראה שם, בהערות ז והלאה [אבל רק באיסורי אישות?].
9.4
אם רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי חולקים על רבי יוסי [שהיה צעיר מהם ואף היה תלמידו של רבי עקיבא] מדוע הרמב"ם פסק כמותו?
ועוד קשה, שהרי הגמרא קובעת:"כמאן אזלא הא דתניא: שח בין תפילה לתפילה - עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה, כמאן? כר"י הגלילי".
10.
רמב"ם הלכות מלכים פרק ז הלכה טו:
מי האיש הירא ורך הלבב ב כמשמעו, שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה, ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה, וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו, ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם, וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך.
ברמב"ם משמע שהוא מחבר בין "הירא ורך הלבב" ל"ולא ימס...".
10.1
הרמב"ם מדגיש מאד את עניין המלחמה ולא את העבירות שבידו!
11.
הגהות מיימוניות הלכות מלכים פרק ז הלכה טו:
[ב] כר"ע שגם ר' יוסי הגלילי דאמר מעבירות שבידו מודה לו לר"ע כדמסיק התם שמע קול קרנות והרתיע או הגפת תריסין והרתיע הכל מודין שחוזר אך שר' יוסי הגלילי מוסיף ובסיפרי תניא ר"י הגלילי אומר הירא בן מ' שנה פירוש תש כח ותרי תנאי אליביה ס"ה:
הרמב"ם פוסק כרבי עקיבא מפני שבעניין זה גם רבי יוסי הגלילי פוסק כמותו, כלעיל בסעיף 8-8.1.
12.
כסף משנה הלכות מלכים פרק ז הלכה טו:
[טו] מי האיש וכו'. משנה שם ר"ע אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה ר"י הגלילי אומר הירא ורך הלבב זה שמתירא מן העבירות שבידו וכו' ר' יוסי אומר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו' זהו הירא ורך הלבב ואמרו בגמרא דאיכא בין ר' יוסי לר"י הגלילי עבירה דרבנן דלר"י הגלילי חוזר עליה ולר"י אינו חוזר
ומ"מ לדברי שניהם עבירה דאורייתא חוזר עליה
ופסק רבינו כר"ע ואמרינן נמי בגמרא דמודה ליה ר"י הגלילי בההיא משום דכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו אלא דס"ל דאיש הירא היינו ירא מעבירות שבידו:
הוא מסביר בפשטות כדברי הרדב"ז לעיל בסעיף 11.
