דיוק וחידוש ברש"י
סוטה דף מט
עמוד ב
רש"י ד"ה דאיכא אנא. שאני ענוותן:
אף שהפירוש פשוט, רש"י הוצרך לפרש זאת מפני החידוש שאמר את זה על עצמו ולמרות זאת זה לא סותר את עניין הענווה, ורש"י לא נזקק לפרש את דאיכא אנא השני שהוא ירא חטא, (ועיין רש"י במגילה על חסידי דבבל)
עוד אפשר לאוסיף כי העניו האמיתי אינו יכול לומר בטלה הענווה כי מאחר שהוא עניו ושפל הרי שחושב שכולם יותר טובים ממנו וממילא הם גם שלימים במידת הענווה יותר ממנו וע"כ יש ריח גאוה לומר שבטלה הענווה, ועניין זה לכאורה מרומז ברש"י שכתב שאני ענוותן (שכך אמר על עצמו) ולא כתב שהיה ענוותן,
עוד אפשר לדייק בלשון רש"י שאני ענוותן ולא כתב שענו אני שזה לשון יותר נכונה, כי מאחר והתנא אמר בטלה ענווה ולא אמר בטלו ענווים ומשמע לכאורה שאין יותר מידת הענווה וע"כ אמר שאני ענוותן, ואולי כוונתו "שאני" רוצה להיות ענוותן, עוד אפשר לומר שאכן ענוותן הוא פחות מבעל ענווה. (ואולי גם על ירא חטא אפשר לומר שאמר לו שיראת חטא לא בטלה לגמרי.
