טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

של קנים ושל חילת מותר – כריך

"אמר רב: לא שנו אלא של מלח וגפרית, אבל של הדס ושל וורד מותר, ושמואל אומר: אף של הדס ושל וורד אסור; של קנים ושל חילת מותר, ולוי אמר: אף של קנים ושל חילת אסור. וכן תני לוי במתניתיה: אף של קנים ושל חילת אסור" (סוטה, מט ע"ב).

פירוש: גמרא אָמַר רַב: מה שנאמר שביטלו את העטרות לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עטרות שֶׁל מֶלַח וְגָפְרִית, אֲבָל עטרות שֶׁל הֲדַס וְשֶׁל וֶורֶד מוּתָּר. וּשְׁמוּאֵל אוֹמֵר: אַף עטרות שֶׁל הֲדַס וְשֶׁל וֶורֶד אָסוּר, אבל שֶׁל קָנִים וְשֶׁל חֵילָת (סוף) מוּתָּר. וְלֵוִי אָמַר: אַף עטרות שֶׁל קָנִים וְשֶׁל חֵילָת אָסוּר. וְכֵן תָּנֵי [שנה] לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ [בברייתא שלו]: אַף שֶׁל קָנִים וְשֶׁל חֵילָת אָסוּר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: כריך חד          שם באנגלית: lesser pond-sedge       שם מדעי: Carex acutiformis

שם נרדף במקורות: חילת, שיפא? סימונא דאגמא?


הנושא המרכזי: מהו הצמח חילת?


השמות "חילת", "חילפי", "חליפי", "חלפי", "חילף" ועוד משמשים בערבוביה באיזכורים שונים בש"ס כאשר ברבים מהם קיימים חילופי גרסאות המוסיפים למבוכתו של המנסה לפענח את משמעותם. הערוך התייחס לשמות אלו בערכים שונים בעלי שם זהה "חלף". בר"ש (כלים, פי"ז מי"ז) אנו מוצאים: "מחצלת של קנים ושל חלף טהורה - גבי סיכוך בסוף פ"ק דסוכה (דף כ א) גרסינן של קנים ושל חילת גדולה מסככין בה ונראה דחילת וחלף הכל אחד הוא ושמא היינו חילפא גילא דפרק לולב הגזול (דף לד א)". חילופי הגרסאות הרבים חוסמים את האפשרות להשוות בין האיזכורים השונים רק על פי האיות ויש להעזר בפרשנויות העולות מתוך ההקשרים בסוגיות. הערוך (ערך "חלף") מביא כמה פירושים לשם "חלף" וגם מתוך דבריו ניתן ללמוד שהוא זיהה בין "חלף", "חילף", "חילפא" ו"חילת":

"בסוף כל בעלי בתים פרק י"ז בכלים מחצלת הקנים ושל חלף טהורה. בסוף גמרא דסוטה של קנים ושל חילף מותר. בסוף גמר' דפ' קמא דסוכה של קנים ושל חילף גדולה מסככין בה ארוגה מסככין בה. פירוש עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובלשון ישמעאל חלפא. וי"א שהיא אותה שקורין בלעז קרטק"א(1) ויש אומרים שהיא מן ערבה כההוא דגרסינן בפרק לולב הגזול בגמרא ערבה גזולה כי תניא ההיא בחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי חילפא גילא כשרה להושענא. בריש גמרא דפרק המוציא יין מאי טעמא קרנא דקמצא רכיכא דדיירא בחליפי ואי קשיא ניידא ומתעורא".

מקורו של הפירוש "... עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובלשון ישמעאל חלפא" הוא כנראה בדברי רב האי גאון: "ושל חלף – פירוש חלפא בטיי"ת (טיי"ת = ערבית). גם הרמב"ם מזהה בין השם "חלף" והשם הערבי "חלפא" (حلفا) ופירש בפיהמ"ש "מחצלת קנים ושל חלף" (כלים, פי"ז מי"ז): "שטיח של אלחלפא"(2). ייתכן שה"חלף" הוא ה"מגג" ששימש להכנת חבל שבו כפתו את הפרה: "כפתוה בחבל של מגג ונתנוה על גב המערכה ראשה בדרום ופניה למערב וכו'" (פרה, פ"ג מ"ט). ה"חלף" שימש על פי הרמב"ם גם להכנת סלי הביכורים וכך אנו מוצאים בהלכות ביכורים (פ"ג הלכה ז' – ח'): "הבכורים טעונין כלי שנאמר ושמת בטנא ... ויהיה דבר אחד מפסיק בין מין ומין כגון הוצין וחלף או עלין וכיוצא בהן וכו' ... הביאם בכלי מתכות נוטל הכהן הבכורים וחוזר הכלי לבעליו, ואם הביאם בכלי ערבה וחלף וכיוצא בהן הרי הבכורים והסלים לכהנים וכו'".

ח. י. קאהוט ב"ערוך השלם" (ערך "חלף") מסכם את הדעות השונות בכך שקיימים שני פירושים לשם "חלף" וכתב: "... כי ל"ע הרשומה היינו حلفاه ועוד حلاف קרובה היא לענין חילף שיש לו שתי הוראות או גמי וקנה מצרי או ערבה מצרית וכו'". הוא נוטה לפירוש הראשון משום שסבר שערבה אינה משמשת לקליעה. לענ"ד לא דייק בנקודה זו משום שנצרי ערבה משמשים כחומר גלם לקליעה איכותית של סלים וכלים נוספים. לדעת ז. עמר(3) מכונים בשם "חלפא" כמה צמחים ממשפחת הגמאיים והדגניים שמסיביהם טוו חוטים לחבלים ואריגים פשוטים ומענפיהם קלעו כלים ומחצלות (אנו נוסיף לכאן גם את הערבה שנצריה שימשו לקליעה. ראו במאמר "ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה"). כראיה לכך שמדובר בשם קיבוצי מעיר עמר שהרמב"ם מציין שחבל של "מגג" נעשה מ"מין ממיני החלפא". על פי הצעה זו אין מחלוקת בין הגרסאות והפירושים הרבים לגבי זיהוי "חלף" ולמעשה כולם מתייחסים לשם קיבוצי משותף. ז. עמר מציע למשל את הצמח חילף החולות, שבעבר נהגו להכין מגבעוליו מחצלות סלים וחבלים, כאחד ממיני ה"חלף".

מדברי לוי האוסר להכין עטרות של קנים וחילת ניתן להסיק ששני צמחים אלו מתאימים לקליעת חפצים. רש"י גורס "חילית" ומפרש שהכוונה לצמח מים דמוי גומא: "חילית - לישק"א כמין גומא הגדל במים". בלע"ז זה משתמש רש"י גם בפירושו בחולין (טז ע"ב): "... והתניא, בכל שוחטין: בין בצור, בין בזכוכית, בין בקרומית של קנה! אמר רב פפא: בסימונא דאגמא". מפרש שם רש"י: "בסימונא דאגמא - עשב הגדל באגמי מים וקרי לישק"א וכשהוא יבש חדוד וחותך ואין קיסמין נבדלים הימנו". ד"ר מ. קטן מתרגם ב"אוצר לעזי רש"י": לישק"א = הצמח כריך (Carex). רש"י מתרגם ללישק"א גם את הצמח הנקרא בלשון הגמרא שיפא (סוכה, טז ע"א): "מחצלת של שיפא ושל גמי, שיריה, אף על פי שנפחתו מכשיעורה אין מסככין בהן. מחצלת הקנים, גדולה מסככין בה, קטנה אין מסככין בה, רבי אליעזר אומר: אף היא מקבלת טומאה, ואין מסככין בה". מברייתא זאת ניתן להסיק שגבעולי השיפא קצרים בהשוואה לקנה ולכן אין הם משמשים לקליעת מחצלות גדולות.

השם הלטיני של הסוג כריך (Carex) נגזר, לפי הסברה, ממילה יוונית שפירושה לחתוך כנראה בגלל עליו החדים. הכריך אף הוא צמח מים אלא שבניגוד לקנה אין לו גבעול חלול ונוקשה ("קנה") אלא גבעול אטום בדומה לגבעולי שאר בני משפחת הגמאיים (Cyperaceae). בתעשייה המסורתית תפסו מיני הכריך מקום חשוב בקליעת כלים ובעיקר סלים ומחצלות. אחד ממיני הכריך אף זכה לשם "עשב הסלים הגבוה". על הקשר בין "סימונא דאגמא" למשפחת הגמאיים ניתן אולי ללמוד משמן הערבי של מחצלות מיוחדות שנקראו "סמאניה" שנקלעו מצמח בשם "סאמאן". אדריסי כתב באמצע המאה ה – 12 שעשב זה הגדל בבית שאן עולה באיכותו על אלו הגדלים בסוריה רבתי. דאוד אלאנטאכי מזהה את ה"סאמאן" כסוג של "ברדי" כלומר גומא (4). מינים רבים של גומא שימשו לתעשיית מחצלות כך שקשה לקבוע האם מדובר במין ספציפי וייתכן, אם כן, שזיהוי זה מקביל לזיהויו של רש"י ומדובר בכריך שאף הוא ממשפחת הגמאיים.
 

כריך חד

בארץ 12 מיני כריך ולפחות מחציתם נדירים. ניתן לשער שבעבר לפני הצטמצמות גופי המים המתוקים בארץ הם היו נפוצים יותר. מבין מיני הכריך בחרתי כמין מייצג את הכריך החד משום שגבעוליו ארוכים יחסית ומתאימים לקליעת מחצלות. לקליעת עטרות מתאימים גם המינים הנמוכים. כריך חד הוא עשב ביצות רב-שנתי, זקוף, גובהו 150-60 ס"מ, קירח בעל נוף סבוך. כריך חד פורח באביב. בית גידולו ביצות ותעלות, לרוב במקומות מוצלים. כיום הוא נדיר בישראל, ונמצא בסכנת הכחדה עקב הרס בתי הגידול שלו, אך אינו בסכנת הכחדה עולמית. תפוצתו העולמית משתרעת באגן הים התיכון, אירופה ואסיה וחדר גם לצפון אמריקה.
 

תמונה 1.  כריך חד          צילם:  Artem Topchiy		תמונה 2.  כריך חד         צילם:  Fornax

(1) ייתכן והכוונה לסיבים (corteccia) הנעשים מקליפת עצים מסויימים. 
(2) אמנם הגרסה אצלנו היא "אלחלפר" אך יש לגרוס ל"אלחלפא" כפי שאנו מוצאים בפירוש רע"ב: "חלף - מין עשב הוא ועושים ממנו חלפים ומחצלאות. וקורין לו בערבי חלפא".
(3) ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 81-82.
(4) ז. עמר, 'מוצרי מזון ותעשיה מהצומח בארץ ישראל בימי הביניים', הוצאת אריאל – ירושלים, תשנ"ו, עמ' 38-39.

   

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "כריך חד".

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.