אלף בית רש"י

דיוק וחידוש ברש"י

סוטה דף מח

עמוד ב

רש"י ד"ה לחרבא. שעתידין ליהרג בחרב: לקטלא לשאר מיתות כגון רבי עקיבא שסרקו בשרו במסריקות פיפיות של ברזל כדאמר בברכות (דף סא:) ור' חנניה בן תרדיון שנשרף ורבי יהודה בן בבא בלונביאות של ברזל כדאמר בסנהדרין (דף יד.):

הנה רש״י לגבי רבי חנניה בן תרדיון לא כתב מראה מקום למסכת עבודה זרה.
וכדרכו של רש"י בציון מ"מ יתבררו עוד ענינים השייכים לזה, והן בברכות בעמוד הבא אח"כ מדברים מעניני הספד על ת"ח והן בסנהדרין בסמיכות ממש (בדף יא) מוזכר את הענין המדובר כאן שאין מספידים הרוגי מלכות
ובעוד היבט בטעם עמוק יותר וזה גם בדרך שרש"י קיצר וכתב שנשרף ולא כתב איך מפני שרש"י לא רצה להזכיר כאן או ששרפוהו עם ספר תורה וכפי שמסופר שם, ועוד אפשר ששם מסופר שגדולי רומי מספידים את רבי יוסי בן קיסמא, 

והסדר שרש"י נקט הוא כפי סדר הריגתם שאחר ר"ע רבי חנינא בן תרדיון ושניהם שהקהילו קהילות ברבים ללמוד תורה נגד הרומאים.

רש"י ד"ה שמאמינים בהקדוש ברוך הוא. לוותר ממונם לנוי הדור מצוה ולצדקה ולהוצאת שבתות וימים טובים:
רש"י נקט כאן שלשה דברים ששכרם בעוה"ז :
א. נוי הדור מצווה – על פי הגמרא במסכת בבא קמא דף ט ע"ב אלא אמר ר' זירא בהידור מצוה עד שליש במצוה בעי רב אשי שליש מלגיו או שליש מלבר תיקו במערבא אמרי משמיה דרבי זירא עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב''ה, וברש"י עד שליש משלו. דהיינו אותו שליש שיוסיף בהידור מצוה משלו הוא שאינו נפרע לו בחייו כדאמרינן היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם (ע''ז דף ג.): מכאן ואילך. מה שיוסיף בהידור יותר על שליש יפרע לו הקב''ה בחייו:
ב. צדקה – ע"פ הגמרא במסכת תענית דף ט ע"א עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דריש לקיש אמר ליה אימא לי פסוקיך א''ל עשר תעשר א''ל ומאי עשר תעשר א''ל עשר בשביל שתתעשר אמר ליה מנא לך א''ל זיל נסי אמר ליה ומי שרי לנסוייה להקב''ה והכתיב {דברים ו-טז} לא תנסו את ה' א''ל הכי אמר רבי הושעיא חוץ מזו שנאמר {מלאכי ג-י} הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די.
ג. הוצאת שבת וימים טובים – ע"פ הגמרא במסכת ביצה טו ע"ב אמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בר' שמעון אמר להם הקב''ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע , ושם בדף ט"ז ע"א כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י''ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו,
ואפשר לומר דרש"י לא הביא הוצאת בניו לתלמוד תורה ששייך רק במי שיש לו בנים משא"כ הנך דלעיל דשייכי בכולם.