אלף בית רש"י
דיוק וחידוש ברש"י
גיטין דף י
עמוד א
רש"י ד"ה מצת כותי מותרת. בפסח לאכילה ולא חיישינן שמא החמיצה :
רש"י כותב בפסח לאכילה ולא כתב סתם מותרת באכילה דהרי וודאי שמדברים כאן בפסח, אבל נראה שמיישב בזאת את קושית התוספות בד"ה מצת כותי מותרת. ואם תאמר הלא גזרו על פתן כדאמרינן בפירקי דרבי אליעזר (פ' לח) לפי שהיו מבטלין בנין בית המקדש בימי עזרא וקתני התם מכאן אמר רבי אליעזר כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר ותניא נמי בפ''ק דחולין (דף יג.) גבי מין פתו פת כותי ואור''ת דמיירי בעיסת ישראל שעשה כותי מצה ממנה וא''ת אמאי יוצא בה ידי חובה דילמא לא שמרה לשם מצה דחשידי אלפני עור וגו' וי''ל כגון דקים לן דאין לכותי מצה אחרת שיוכל לצאת בה ידי חובתו כדמשמע בריש חולין (דף ד.) קוטע ראשו של אחד מהן ונותנו לו אכלו מותר לאכול משחיטתו:
לכן כתב רש"י בפסח מותרין באכילה דבשאר ימות השנה אסור לאכול פיתן (גם מצתן) כי הגזירה נגזרה על פיתן, ויש לדון האם הגזירה היא שהשוום לעכו"ם שפתן נאסר מפני חתנות שלא יתבוללו בינהם, ועל כן אפשר לומר על מצה בפסח שזה הוא מאכל מצווה אין לגזור עליו, או שהאיסור על פיתן הוא מפני שנידום ואסרו פיתן כפי דאיתא בתוספות שהיו מבטלין בנין ביהמ"ק וכו' וגם על טעם זה שייך לומר דאין לנו אלא הגזירה בלבד שהיא פיתן - פת סתם אבל לא מצת פסח, (והתוספות יום טוב במשניות זרעים פרק ח משנה י דן באריכות בסיבת הגזירה),
ואולי גם רש"י סובר כר"ת שהסיבה שבפסח התירו פיתן היא רק כשהעיסה של ישראל ורק בפסח, (והרי בפת עכו"ם לכאורה העיקר היא האפיה שאוסרת – ואין מועיל שהלישה נעשית על ידי יהודי ורק להיפך אם הגוי לש והיהודי אפה אור רק זרק קיסם לתנור מותר).
עמוד ב
רש"י אלא. על כרחיך טעמא מאי לא הוי בשאר שטרות בחזקת חבר ע''י הקדמה זו דאמרינן האי ישראל רווחא שבק למאן דקשיש מיניה שראו את העדות עם ישראל זה החתום ישראלים זקנים ממנו והכותי וכשחתם ישראל זה תחילה היה סבור שיחתום בעל השטר עמו אחד מישראל הזקנים לפיכך חתם בתחתית השטר והמלוה בא והחתים אחריו את הכותי למעלה הימנו:
רש"י כותב שהיו שם ישראלים זקנים והכותי ולא כתב בלשון יחיד שהיה שם ישראלי זקן והכותי, ונראה דאפשר לדחוק ולהסביר שרש"י כיוון בדעתו לבה"ג דאמרינן רווחא שביק וכו' רק שיש יותר מב' עדים (חתימות) ועיין בשו"ע חושן משפט סימן נ"א סעיף ג' ובנו"כ ובביאורי הגר"א ס"ק ט' שהקשה על הבה"ג מכאן מגמרא ערוכה כלשונו.
