הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"שמע מינה... שמע מינה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין יב ע"א-ע"ב
שאם ירצה שלא לזון כו'.
שמעת מינה: יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך!
הכא במאי עסקינן - דא"ל צא מעשה ידיך למזונותיך.
דכוותה גבי אשה דאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך,
אשה אמאי לא?
אשה בדלא ספקא.
עבד נמי בדלא ספיק!
עבדא דנהום כרסיה לא שויא, למריה ולמרתיה למאי מיתבעי?
תא שמע: עבד שגלה לערי מקלט - אין רבו חייב לזונו,
ולא עוד, אלא שמעשה ידיו לרבו;
ש"מ: יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך! ...
...אלא לאו ש"מ יכול, ש"מ.
קיצור מבנה הגמרא:
1.
שאם ירצה שלא לזון כו'.
שמעת מינה: יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך!
"שמעת מינה" - מסקנה ממשנתנו.
1.1
משמעות הביטוי "שמע מינה" בדרך כלל היא הסקת מסקנה לצורך הוכחה של דין, ובדרך כלל בא בקטע של תרוץ, ולפעמים אף בקושיה.
לעומת הביטוי "שמעת מינה" – תמיד כקושיה:
כל היכא דאמרינן "שמעת מינה" קושיה למקום אחר או למילתא דאמורא או לבעיה דלא איפשטא במקומה קא פריך ותפשוט מינה [הליכות עולם שער שני אות נב (עמוד עה)]
בסוגייתנו יתכן שהביטוי "שמעת מינה" מהווה פתיחה לקושיה על דברי "רב" שיובאו בהמשך הסוגיה ["למקום אחר"].
1.2
ואולי, לכן מסקנת הסוגיה להלן היא כרבי יוחנן - שסובר כמו מסקנת ה"שמעת מינה" כאן - ולא כ"רב"!
2.
דחיית ההוכחה מהמשנה:
הכא במאי עסקינן - דא"ל צא מעשה ידיך למזונותיך...
3.
... תא שמע: עבד שגלה לערי מקלט - אין רבו חייב לזונו,
ולא עוד, אלא שמעשה ידיו לרבו;
ש"מ: יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך!
הוכחה מברייתא - כמסקנה ממשנתנו בסעיף 1: "יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך!"
4.
דחייה כמו הדחיה לעיל בסעיף 2.
הכא במאי עסקינן - דאמר לו צא מעשה ידיך למזונותיך...
5.
נסיון לתלות את הדין של "יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך" במחלוקת תנאים:
... לימא כתנאי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות, וחכמים אומרים: הרשות ביד רבו;
מאי לאו בהא קמיפלגי,
דמר סבר: יכול,
ומר סבר: אינו יכול!
6.
דחיית הקשר בין סוגייתנו למחלוקת בין רשב"ג וחכמים.
ותיסברא?
האי או פרנסני או הוציאני לחירות,
או פרנסני או תן לי מעשה ידי בפרנסתי מיבעי ליה!
ועוד, מאי שנא בשני בצורת?
אלא הכא במאי עסקינן - דאמר לו צא מעשה ידיך למזונותיך, ובשני בצורת לא ספק,
רשב"ג סבר: או פרנסני או הוציאני לחירות, כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמין עלי;
ורבנן סברי: מאן דמרחם אבני חרי, אעבד נמי רחומי מרחם.
לכאורה משמע שהמסקנה מהדחייה היא, שגם רשב"ג וגם חכמים סוברים שלא יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך!
7.
הוכחה מדברי רב: "יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך!":
ת"ש, דאמר רב: המקדיש ידי עבדו, אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע;
ש"מ: יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך!
8.
דחיית ההוכחה:
הכא במאי עסקינן - במעלה לו מזונות.
א"ה, למאי
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף יב עמוד ב
לוה ואוכל? להעדפה.
ולימא ליה הקדש:
עד השתא סגי לך בלא העדפה, והשתא נמי תיסגי לך בלא העדפה!
הקדש גופיה ניחא לי', כי היכי דלשבח עבדיה.
עושה ופורע, קמא קמא קדיש ליה!
בפחות פחות משוה פרוטה.
הכי נמי מסתברא, דאמר רב: המקדיש ידי עבדו - אותו העבד עושה ואוכל, דאי לא עבדא מאן פלח ליה?
אי אמרת בשלמא הך במעלה ואינו יכול, והא בשאינו מעלה - שפיר,
אלא אי אמרת הך בשאינו מעלה ויכול, דאי לא עבדא מאן פלח ליה? מאן דבעי ניפלחיה!
אלא לאו ש"מ אינו יכול, שמע מינה.
מסקנה הפוכה - בדעת "רב" - מהאמור מהסיפא בסעיף 7 לעיל.
8.1
הערה: המסקנה לעיל בסעיף 7 היתה בלשון "שמע מינה...", וגם כאן בסעיף 8 המסקנה היא באותה לשון, למרות שמדובר במסקנה הפוכה!
8.2
אלא יש לומר, שהביטוי "שמע מינה" כשמובא בתחילת המשפט מהוה פתיחה למסקנת ביניים.
ואילו הביטוי "שמע מינה... שמע מינה" - מובא לפני המשפט וגם אחריו - מהווה מסקנה סופית - סעיף 8.
9.
הוכחה מדברי רבי יוחנן:
ת"ש, דאמר ר' יוחנן: הקוטע יד עבדו של חבירו - נותן שבתו ורפואתו לרבו, ואותו העבד ניזון מן הצדקה;
ש"מ: יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך!
הוכחה כלעיל בסעיף 1.
10.
דחיית ההוכחה:
הכא במאי עסקי' - במעלה לו מזונות.
11.
אי הכי, אמאי ניזון מן הצדקה?
להעדפה.
אי הכי, ניזון מתפרנס מיבעי ליה!
אלא לאו ש"מ יכול, ש"מ.
חוזרת המסקנה כבסעיף 9.
11.1
גם כאן מתאים להסבר לעיל בסעיף 8.2 בקשר לביטוי "שמע מינה", אלא שכאן המסקנה הסופית - בסעיף 11 - זהה למסקנת הביניים בסעיף 9.
12.
לסיכום: הגמרא מגיעה למסקנה סופית בדברי רב ולמסקנה סופית סותרת בדברי רבי יוחנן.
רב סובר "אינו יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך"
רבי יוחנן סובר: "יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך"
13.
נראה לי שלפי כל האמור עד כאן יוצא שאין בביטוי "שמע מינה... שמע מינה" הכרעה הלכתית סופית של "עורך הגמרא", שהרי בסוגייתנו ביטוי כפול זה מובא גם ביחס לרב וגם ביחס לרבי יוחנן.
נכון שהיתה מסקנה סופית לגבי שיטת רב וכן לגבי שיטת רבי יוחנן, אבל אין כאן הכרעה כמי הלכה במחלוקת בין רב או לרבי יוחנן.
14.
רמב"ם הלכות עבדים פרק ט הלכה ז
יכול הרב לומר לעבדו כנעני עשה עמי ואיני זנך אלא ילך וישאל על הפתחים ויתפרנס מן הצדקה שישראל מצווין להחיות העבדים שביניהם, בד"א בעבדיו שאין ב"ד נזקקין לגדולים לשמור ממונם ואם לא יאכיל לעבדיו וישקם כראוי הם יברחו או ימותו ואדם חס על ממון עצמו יתר מכל אדם, אבל עבדים שהכניסה לו אשתו בתורת נכסי מלוג חייב במזונותיהן שעל מנת כן הכניס אותם שאם לא יזון אותם ימותו ויברחו והרי אינו חייב באחריותן.
השגת הראב"ד:
אבל עבדים שהכניסה לו אשתו וכו' עד שעל מנת כן הכניסן וכו'. א"א לא נתברר לי דבר זה שאם אמר הבעל איני עובד ואיני זן יכול הוא לעשות.
הרמב"ם פוסק כרבי יוחנן "יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך".
15.
כסף משנה הלכות עבדים פרק ט הלכה ז:
[ז] יכול הרב לומר וכו'. מסקנא בגמרא פ"ק דגיטין (גיטין דף יב ע"א).
הוא לא מסביר על סמך מה הוא קובע שזוהי "מסקנא בגמרא"!
15.1
ומ"ש בד"א בעבדיו וכו' אבל עבדים שהכניסה לו אשתו וכו'. דברים של טעם הם והראב"ד כתב לא נתברר לי דבר זה וכו'. וי"ל שאפשר שרבינו יודה בכך ולא איירי אלא באומר עשה עמי ואיני זנך כמו שכתב בתחלת הבבא:
וכתב הטור בד"א שיכול לומר עשה עמי ואיני זנך שהשנים כתקנן שימצא מרחמים שירחמו עליו אבל בשנת בצורת אינו יכול לומר עשה עמי ואיני זנך אבל יכול לומר צא מעשה ידיך במזונותיך אף על פי שהיא שנת בצורת ושמא לא יספיקו לו מעשה ידיו למזונותיו וטעמו מדאיתא בגמרא שם תניא רשב"ג אומר יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמי לי ורבנן סברי מאן דמרחם אבני חרי אעבד נמי רחומי רחים
ואף על גב דהאי אוקימתא איתמרא בגמרא למימר דבין לרשב"ג בין חכמים אין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ובמסקנא אסיקנא דיכול לומר כן
ראה לעיל בסעיף 6, ונראה לכאורה שלא כרבי יוחנן לפי מסקנת הרמב"ם.
15.2
מכל מקום כיון דא"א לאוקמי ברייתא באומר לו עשה עמי ואיני זנך דמר סבר יכול ומר סבר אינו יכול דא"כ מאי או פרנסני או הוציאני לחירות דקאמר או פרנסני או תן לי מעשה ידי בפרנסתי מיבעי ליה
למעשה אין הוכחה חד משמעית מאותה מחלוקת בין חכמים לרשב"ג.
15.3
ועוד מ"ש בשני בצורת דנקט כדמקשינן בגמרא ע"כ אית לן לאוקומה באומר צא מעשה ידיך במזונותיך אבל לומר לו עשה עמי ואיני זנך בין לרשב"ג בין לחכמים אינו יכול וכי היכי דלא תיקשי אמסקנא דגמרא אית ל"ל דע"כ לא אסיקנא דיכול אלא בשאר שנים אבל לא בשני בצורת וכ"כ התוספות והרשב"א והרא"ש וכך הם דברי הטור ופסקו כחכמים אבל הרי"ף כתב מסקנא דגמרא סתם ולא חילק משמע דס"ל דכיון דלההיא אוקימתא לכ"ע אין הרב יכול לומר עשה עמי ואיני זנך
ואנן אסקינן סתמא דיכול ולא מפלגינן בין שני בצורת לשאר שנים ליתא לההיא אוקימתא וע"כ מוקמינן לה דפליגי באי יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך או לא והא דנקט או הוציאני לחירות וכן הא דנקט שני בצורת לאו דוקא וכן דעת רבינו שסתם ולא חילק:
16.
לחם משנה הלכות עבדים פרק ט הלכה ז:
[ז] יכול הרב לומר לעבד. והא דכתב רבינו ז"ל בפ"ו מהלכות ערכין המקדיש ידי עבדו וכו' אפילו בשאינו מעלה לו מזונות וכן מ"ש רבינו פ"ז מהלכות רוצח עבד שגלה אין רבו חייב לזונו אפילו שלא אמר צא מעשה ידיך וכו' אלא כל מעשה ידיו לרבו וכל זה מוכח בסוגיא דפ"ק דגיטין דהוי הכי למ"ד יכול הרב לומר לעבד וכו'
ואף על גב דרב פליג פסק רבינו ז"ל כרבי יוחנן דהלכתא כוותיה לגבי רב דאית ליה התם הכי:
הרמב"ם פוסק כרבי יוחנן על פי הכלל הכללי, שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב". [אמנם לא לגמרי ברורה כוונתו בביטוי "דאית ליה התם הכי".
16.1
ראה הערתנו לעיל בסעיף 1.2
17.
נראה לי שראוי לעיין בהלכה האחרונה של הרמב"ם בהלכות עבדים - הלכה מוסרית:
רמב"ם הלכות עבדים פרק ט הלכה ח:
מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך, ואף על פי שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו
ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה,
חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין,
ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן,
הרי הוא אומר כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה,
וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים
לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה,
ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו
וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי הלא בבטן עושני ב עשהו ויכוננו ברחם אחד,
ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי ע"ז
אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה
וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל,
וכן במדותיו של הקדוש ברוך הוא שצונו להדמות בהם הוא אומר ורחמיו על כל מעשיו
וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך.
וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל,
וכן במדותיו של הקדוש ברוך הוא שצונו להדמות בהם הוא אומר ורחמיו על כל מעשיו
וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך.
