אלף בית רש"י

דיוק וחידוש ברש"י

גיטין דף יד

עמוד א

רש"י ד"ה מה שירצה שליח יעשה. לפי מה שראה בדעתו של משלח אם היתה עינו יפה במתנה זו ואוהב את המקבל ואת בניו:
רש" ד"ה שודא. ראות עיניו של שליח: עדיף. מחלוקה במילתא דמספקא:
בתוספות איתא ד"ה וכאן אמרו שודא עדיף. מכאן מדקדק ר''ת דאין לפרש שודא כמו שפי' בקונטרס בפ' הכותב (כתובות פה:) גבי שניהם קרובים שניהם שכנים שניהם תלמידי חכמים שודא דדייני דהיינו שידקדק הדיין את מי היה אוהב יותר ולמי היה בדעתו ליתן וכאן נמי פירש בקונטרס כמו התם אלא יתן הדיין למי שירצה כי הכא דקאמר מה שירצה שליח יעשה וקרי ליה שודא:
וכן איתא בשאר מקומות בגמרא שנכתב הלשון שודא דדיני, כתובות פה ע"א – צד ע"ב, קידושין עד ע"א, שבועות ל ע"ב, שרש"י כותב שזה דבר תלוי באומד הדיינים ותוספות מביאים בכל מקום את הראיה מכאן שהכוונה לרצון השליח בלבד ללא טעם מיוחד, והנה המדקדק בדברי רש"י במקומות אלו שרש"י ג"כ אומר שזה תלוי בהחלטת הדיין מה "הוא" חושב, מה "נראה" לו, ולאו דווקא מידע שיכולין לבדקו, אלא מדובר באומדנא חלשה ביותר, וכאן רש"י כתב יותר מפורש שהשליח נסמך על דעת המשלח, וזה לא ענין שתלוי ברצונו,
ואפשר לדייק עוד שבשאר מקומות הביא רש"י ששודא הוא לשון השלכה כמו רמה בים שתרגומו שדי בימא , וכאן רש"י לא הזכיר את זה,
ונראה לומר שיש חילוק גדול במקומות שאומרים שודא דדייני הוה ענין של השלכה והטלה כמו בים, כי אם יחליטו לתת למי שלא הייתה בכוונתו (כמו בשני טוביה) הרי שהפסידו לגמרי מהשני ולגביו הוי כמאן דשדי בימא, מה שאין כאן או שמחזיר ליורשי המשלח וא"כ זה ישאר אצל מי שזה היה שייך להם ממילא או שיתן ליורשי המקבל שכוונת המשלח מתקיימת ג"כ שזה יוצא ממנו, ומה גם שהעביר את המתנה הזו לשליח וסמך דעתו על השליח שיקיים שליחותו וממילא יש לו סמיכות דעת על השליח, וע"כ יותר יש לנו לברר עם השליח מה הוא חושב על דעת המשלח בקשר לבני המקבל, וע"כ רש"י לא פירש כאן את המילה שודא מלשון השלכה והטלה (כגורל).