הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כרשב"ג" ו"סתמא דגמרא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין יט ע"ב
תניא כוותיה דרב: עדים שאין יודעין לחתום, מקרעין להן נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו;
אמר רבן שמעון בן גמליאל: בד"א - בגיטי נשים,
אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות, אם יודעין לקרות ולחתום - חותמין, ואם לאו - אין חותמין.
קרייה מאן דכר שמה?
חסורי מיחסרא והכי קתני:
עדים שאין יודעין לקרות - קורין לפניהם וחותמים, ושאין יודעין לחתום כו';
אמר ר"ש בן גמליאל: במה דברים אמורים - בגיטי נשים, אבל שחרורי עבדים ושאר כל השטרות, אם יודעין לקרות ולחתום - חותמין, ואם לאו - אין חותמין.
א"ר אלעזר: מ"ט דרבן שמעון בן גמליאל?
שלא יהו בנות ישראל עגונות.
אמר רבא: הלכה כרשב"ג,
ורב גמדא משמיה דרבא אמר: אין הלכה.
ואלא כמאן?
כרבנן,
והא ההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא!
תרגמא: אקריאה...
רא"ש מסכת גיטין פרק ב סימן יב:
1.
יב ושאין יודעין לקרות קורין לפניהם וחותמים *אמר רשב"ג בד"א בגיטי נשים אבל בשיחרורי עבדים ושאר שטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין א"ר אלעזר מ"ט דרשב"ג כדי שלא יהא בנות ישראל עגונות
אמר רבא הלכה כרשב"ג
רב נחמן קרו קמיה ספרי דדייני וחתים ודווקא רב נחמן וספרי דדייני אבל רב נחמן וספרי אחריני או ספרי דדייני ואיניש אחרינא לא
2.
ורב אלפס ז"ל לא הביא הא דקאמר רב גמדא משמיה (דרב) [דרבא] אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אלא כמאן כרבנן
והא ההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא תרגמא אקריאה
פירש רש"י תרגמא להא דרב גמדא אקריאה וההוא דנגדיה רב כהנא בחתימה הואי.
וכן לעיל מייתי לה אחתימה
ומייתי עליה דר' אלעזר קרו קמיה וחתים דהיינו כרב גמדא
ובעינן שיהיו שנים קורין לפניו דאין לסמוך על אחד או כגון ר"נ וספרי דדייני דדחילי מיניה לשקורי במילתא דעבידא לגלוי וכן פירש ר"י
3.
מבלי להתייחס לכל דברי הרא"ש - הוא עצמו פוסק כרב גמדא בשם רבא - אלא רק להסברו את דברי הרי"ף:
ורב אלפס ז"ל שלא הביא ההיא דרב גמדא ס"ל כיון דסתמא דגמרא קאמר דרבא אמר הלכה כרשב"ג סמכינן עלה יותר מהא דאמר רב גמדא משמיה דרבא
הלכך הלכה כרשב"ג בין בקריאה בין בחתימה
חידוש גדול בדבריו: "סתמא דגמרא" שאומרת בשם חכם - רבא - מחייב יותר להלכה ממימרא שנאמרה על ידי חכם - רב גמדא - בשם אותו חכם - רבא.
4.
כלומר, את האמור בסוגייתנו:
אמר רבא: הלכה כרשב"ג,
ורב גמדא משמיה דרבא אמר: אין הלכה.
הוא מפרש כך:
את הביטוי "אמר רבא: הלכה כרשב"ג" אמרה ה"סתמא דגמרא". נראה שהכוונה היא ל"עורך הגמרא" עצמו שכך הוא מכריע להלכה.
4.1
וגם את הביטוי: "ורב גמדא משמיה דרבא אמר: אין הלכה" אמר עורך הגמרא. אבל עצם זה שהוא ציין שרב גמדא אמר "משמיה" דרבא, סימן שאין זו דעתו להלכה של "עורך הגמרא"!
4.2
ההסבר הנ"ל קשה משתי סיבות:
א.
כמו שאת "אמר רבא: הלכה כרשב"ג, " אמר "עורך הגמרא" כך גם את "ורב גמדא משמיה דרבא אמר: אין הלכה" אמר "עורך הגמרא", ומה ההבדל?
ב.
הגמרא מביאה את דברי רב גמדא אחרי הדעה הראשונה. משמע דווקא שהלכה כמותו, וכן בגלל שבהמשך הסוגיה הגמרא דנה בדבריו.
4.3
אלא יש לומר - שלפי הסברו של הרא"ש בשיטת הרי"ף - כל ביטוי בגמרא בניסוח של "משמיה ד..." משמעו שזו דעה "צדדית" שלא התקבלה על ידי "עורך הגמרא", ובעיקר - כבסוגייתנו - כשיש שתי דעות מה אמר "רבא".
4.4
קשה על ההסבר בסעיף 4.3, שהרי כיצד הגמרא היתה יכול לנסח את המחלוקת באופן שונה:
אמר רבא: הלכה כרשב"ג,
ורב גמדא משמיה דרבא אמר: אין הלכה.
4.5
אלא נראה לי להסביר:
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רב גמדא:
"אמורא בבלי בדור הששי. בזמן רב אשי, היה גדול הדור (כתובות ס"ג ע"ב). מסר מאמריו של רבא (ב"ק ע"ב ע"א). היה כחברם של אמימר, מר זוטרא ורב אשי (כתובות שם)."
ניתן לומר שרב גמדא עצמו היה בין "עורכי הגמרא", ומכיוון שאת הדעה הראשונה בשם רבא לא אמר חכם מסויים, כנראה שאת הביטוי "אמר רבא: הלכה כרשב"ג" אמר "עורך הגמרא" הסופי או או אולי נאמר על ידי בית הדין הכללי של רב אשי ובית דינו נגד דעתו היחידאית של רב גמדא.
4.6
אמנם לא משמע כך מהרא"ש עצמו.
4.7
לפי האמור לעיל בסעיף 4.5 נופל ה"חידוש" העיקרי בסעיף 3.
5.
על הכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו", ואם כלל זה תקף גם לגבי רשב"ג שמובא בברייתא - וכיצג מתאים לסוגייתנו ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד מז.
