הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"דלמא" - דחיה דחוקה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין כ ע"א
אמר רב חסדא: גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה,
באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן;
דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם, ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת,
מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה,
וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר.
אמר רב אחא בר יעקב: דילמא לא היא,
עד כאן לא קאמרי רבנן התם - דבעינא +שמות טו+ זה אלי ואנוהו וליכא, אבל הכא לא.
מבנה הסוגיה:
1.
דינו של רב חסדא:
אמר רב חסדא: גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה,
באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן;
רב חסדא טוען שדינו תלוי במחלוקת תנאים. הביטוי "באנו למחלוקת" מובא תמיד על ידי אמורא מסויים [בסוגייתנו - רב חסדא].
כאשר הגמרא היא זו שמציינת שדין מסויים תלוי במחלוקת תנאים היא משתמשת בביטוי "לימא כתנאי" או "כתניא", וכד'.
2.
דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם, ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת,
מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה,
וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר.
בפשטות, לפי רבי יהודה בברייתא יוצא שגם מי שהעביר קולמוס באופן של "לשמה" על גבי כתב ישן שנכתב "שלא לשמה" יהיה הגט כשר, ולפי חכמים יהיה פסול [למרות הביטוי "אין השם מן המובחר" - משמע שבדיעבד - כשר - ראה בפרשנים].
3.
אמר רב אחא בר יעקב: דילמא לא היא,
עד כאן לא קאמרי רבנן התם - דבעינא +שמות טו+ זה אלי ואנוהו וליכא, אבל הכא לא.
רב אחא בר יעקב טוען שאין קשר הכרחי בין המחלוקת בברייתא לדין שמובא על ידי רב חסדא בסעיף 1.
4.
לפי רב אחא בר יעקב אין לדעת מה יהיה הפסק במקרה של רב חסדא בסעיף 1 לעיל.
5.
רמב"ם הלכות גירושין פרק ג הלכה ד:
יתר על כן אמר לסופר כתוב ואיזו שארצה אגרש בו וכתב הסופר על דעת זו וגירש בו אחת מהן הרי זה ספק ב גירושין,
וכל גט שכתבו שלא לשמה אף על פי שהעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט.
6.
הרמב"ם פוסק במקרה שבסעיף 1 לעיל, ש"אינו גט", כנראה כי מתאים לדעת "חכמים" בברייתא לעיל בסעיף 2.
וזה מתאים רק אם נאמר שהרמב"ם פוסק כהסברו של רב חסדא לעיל בסעיף 1 - "באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן".
7.
כסף משנה הלכות גירושין פרק ג הלכה ד:
[ד] וכל גט שכתבו שלא לשמה וכו'. פרק המביא תניין (דף כ') א"ר חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן
כלומר ולרבנן לא הוי גיטא וסובר דכרב חסדא נקיטינן
כמו שהבאנו לעיל בסעיף 6.
7.1
ואף על גב דרב אחא בר יעקב דחי ליה דילמא הוא דקאמר
דברי רב אחא לעיל בסעיף 3 הובאו עם פתיחה של הביטוי "דלמא לא היא". כנראה, שה"כסף משנה" סובר שהביטוי "דלמא" שובץ על ידי "עורך הגמרא" ללמדנו שאין זו דעתו, ולכן הסבר רב חסדא התקבל.
ולכאורה הביטוי המלא "דילמא לא היא" שווה במשמעותו לביטוי הקצר "דילמא...". [במקומות אחרים הדגשתי שיש "קצת" הבדל מהביטוי "ודילמא..." - תוספת ה"ו"].
7.2
הוא מביא לכאורה נימוק נוסף:
ולעיל נמי אמרינן דיו על גב דיו פטור
מתאים לדעת רב חסדא אליבא דרבנן בסוגייתנו.
7.3
והרשב"א כתב ולענין פסק הלכה כתב ר' חננאל כיון דלא אמר בהדיא לא כשר ולא פסול חיישינן ליה.
דעת הרשב"א: כנראה פוסק כהסבר של רב חסדא [וכ"כסף משנה"], אלא שהוא מדייק מהברייתא - "וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר" - שלא אמרו חכמים "לא כשר", שכך גם במקרה של רב חסדא בסעיף 1 הגט יהיה "חיישינן ליה", כלומר, הגט לא יהיה בטל לחלוטין אלא יש רק חשש, וזה מחייב פסיקה בהתאם לכללי הפסיקה של "גט מספק".
7.4
אבל הרמב"ם כתב דאינו גט לומר דאין חוששין לו ולא פסלה מן הכהונה
מהרמב"ם לעיל בסעיף 5 משמע שהגט בטל ממש. ולגבי הניסוח בברייתא "אין השם מן המובחר" ראה בפרשנים.
8.
ה"כסף משנה" פוסק כרבנו חננאל - לעיל בסעיף 7.3.
ונראין דברי רבינו חננאל
8.1
והוא מנמק:
דהא לדברי רב אחא גט כשר לכ"ע
ואף ע"ג דלקולא לא עבדינן כוותיה
לחומרא מיהא לחוש חוששין לו
8.2
הוא משווה את סוגייתנו לסוגיה המקבילה במסכת שבת דף קד:
ושמא הזקיקו לרב לומר כן מפני שבמקומה בפרק הבונה (שבת דף קד/ק"ד:) גבי מתניתין כתב על גב כתב פטור אמרינן עלה מתניתין דלא כר' יהודה דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם וכו'
ולא אתמר התם הא פלוגתא דפליג עליה רב אחא
דאלמא הא דרב חסדא עיקר
ודרב אחא דחייה בעלמא הוא עכ"ל:
משמע שם, שבאמת הדחיה של רב אחא היא "דחיה בעלמא".
9.
ראה מה שכתבתי על מסכת שבת דף קד:
בגמרא:
כתב על גבי כתב. מאן תנא? אמר רב חסדא: דלא כרבי יהודה, דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה, וטעה ולא הטיל בו דל"ת - מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר.
במשנה למדנו שאם כתב על גבי כתב פטור [כי לא נחשב כתיבה], וזה מתאים לדין של חכמים שחולקים על רבי יהודה בברייתא.
ויש לשאול: מדוע הגמרא לא אומרת: "מאן תנא? כחכמים" ומדוע היא מדגישה את השלילה - "דלא כרבי יהודה", ובעיקר שהרי ברור שבברייתא ההלכה צריכה להיות כחכמים שהם "רבים" נגד רבי יהודה שהוא "יחיד" !
10.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד:
...לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא
וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני
משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד ...
10.1
עיקר הסברו הוא כך: אמנם רב אשי ורבינא ידעו מתוך כל הש"ס כמי מתאימה שיטת ברייתא מסויימת ובכל זאת כתבו את הביטוי "כמאן תנא..." משום שכך היה הדיון בבית המדרש. ורב אשי ורבינא שמרו על הניסוח שהיה בפועל בבית המדרש.
10.2
ויש אומרים שהביטוי "כמאן תנא" בא ללמד שאותה ברייתא נפסקה להלכה. השאלה היא האם זה סותר לדברי ה"יד מלאכי".
10.3
ה"יד מלאכי" בסעיף הבא שלו – כלל תנו – דן בעובדה ש"כמאן תנא" נשאל רק כאשר לא ברור שסתם המשנה כרבי מאיר.
כלומר הוא שואל הרי כל "סתם משנה" היא רבי מאיר, אם כן מהי השאלה "כמאן"? והוא עונה שבאמת רק כאשר לא ברור שסתם המשנה היא כרבי מאיר אזי הגמרא שואלת "כמאן".
10.4
לפי דבריו נראה לי לומר בסוגייתנו כך: במשנתנו מוזכרים עוד תנאים [רבי אליעזר ורבי יהושע]. אמנם תנאים אלה לא דנים בשאלה של כתב על גבי כתב אבל מכיון שהם מוזכרים במשנה יתכן לומר, שכל המשנה [גם הקטעים הסתומים] אינם מוגדרים כ"סתם משנה" והם לא כ"רבי מאיר", ולכן הגמרא שואלת "כמאן".
10.5
ונראה לי להוסיף [חידוש]: מכיון שכבר מוזכרים במשנה כמה תנאים לכן הסברא נותנת לכאורה שגם דינים אחרים במשנה מתאימים לדעת תנא מסויים, ולכן הגמרא מנסחת "מתניתין דלא כרבי יהודה"
10.6
עד כאן מה שכתבתי על מסכת שבת דף קד.
