סומא בטביעות עינא
גיטין כג ע"א
"סומא אמאי לא? אמר רב ששת: לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו. מתקיף לה רב יוסף: היאך סומא מותר באשתו? היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה? אלא בטביעות עינא דקלא, הכא נמי בטביעות עינא דקלא".
הכיצד חלק רב ששת על רב יוסף וסבר שסומא אינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו, והלא הוא עצמו, למרות שהיה סגי נהור ידע היטב להבחין במציאות שלפניו ולהינצל מכל מיכשול, כמתואר היטב במעשה דלהלן במסכת גיטין דף סז ע"ב - סח ע"א.
אלא שהיא הנותנת, רב ששת סבר שיחיד הוא בהבחנה שכזו, משום חכמתו ופקחותו. משום כך נצרך רב יוסף לענות לו: גם אני הנני סומא ואינני פיקח ומומחה כמותך, ואף על פי כן מכיר אני מעצמי שסתם סגי נהור מכיר היטב בטביעות עינא דקלא.
הקשה המהרש"א בחידושי אגדות מסכת בבא בתרא דף קכג ע"א הכיצד לא הכיר יעקב אבינו את לאה וסבר שהיא רחל, "דמסתמא היה מכירה בקול כשהיה מדבר עמה כדאמרינן בפרק המביא ובפרק גיד הנשה דלא הותרו סומים ופקחים בלילה בנשותיהם אלא בטביעות עינא דקלא".
ואמנם אמרו במדרש איכה רבה בפתיחתות כד: "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבש"ע... ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי".
ולולא דברי המדרש יש לומר: "אם אמרו בנשואה, יאמרו בארוסה?!" (לקמן בדף כט ע"ב; ובדף עז ע"ב). הם אמרו: "בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה", בנשותיהם דוקא. והם אמרו: "האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא, נידבר עם הארץ בהדיה, דלמא מחלפו לה מיניה" (במסכת בבא בתרא דף קסח ע"א). וכלל לא מצינו שדיברה רחל בפני יעקב, ואם דיברה כמה דיברה. וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו (ישעיהו נג, ז).
