מצא גט בשוק
גיטין כז ע"א - ע"ב
"מתני'. המביא גט ואבד הימנו, מצאו לאלתר - כשר, ואם לאו – פסול...
גמ'. ורמינהו: (במשנה מסכת בבא מציעא דף יח ע"א) מצא גיטי נשים, ושחרורי עבדים, דייתיקי, מתנות, ושוברין - הרי זה לא יחזיר, שאני אומר: כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן; הא אמר תנו - נותנין, ואפילו לזמן מרובה? אמר רבה, לא קשיא: כאן במקום שהשיירות מצויות, כאן במקום שאין השיירות מצויות. ...
רבי זירא רמי מתניתין אברייתא ומשני. תנן: המביא גט ואבד הימנו, אם מצאו לאלתר - כשר, ואם לאו - פסול, ורמינהו: מצא גט אשה בשוק, בזמן שהבעל מודה - יחזיר לאשה, אין הבעל מודה - לא יחזיר לא לזה ולא לזה; הא בזמן שהבעל מודה מיהת יחזיר לאשה, ואפילו לזמן מרובה? ומשני: כאן במקום שהשיירות מצויות, כאן במקום שאין השיירות מצויות. ...
רבי זירא מאי טעמא לא אמר כרבה? אמר לך, מי קתני: אם אמר תנו - נותנין ואפילו לזמן מרובה? דלמא אם אמר תנו - נותנין כדקי"ל לאלתר".
כתב רש"י: "דלמא אם אמר תנו נותנין ולעולם כדקי"ל - ...אבל ברייתא ודאי קשיא דקתני יחזיר לאשה ואי לאלתר והבעל מודה פשיטא למאי ניחוש לה אי לאו דאשמועינן אפילו לזמן מרובה לא איצטריך למיתנייה דבשלמא מתניתין לא תנא בה בהדיא האמר תנו נותנין ואצטריך למתנייה משום היא גופא לאשמועינן דלא יחזיר שאני אומר כו' ".
רש"י הקשה שכשם שניתן לומר שהמשנה בבבא מציעא סמכה על הפרטים שבמשנתנו, שאין מחזירין אלא אם מצאו לאלתר, כך ניתן לפרש גם בברייתא שאין מחזירין אלא אם נמצא לאלתר כפי הדין הידוע, שהרי: "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ג הלכה ה). ותירץ רש"י שאם נעמיד כך בברייתא לא יהיה בה שום חידוש. וכן כתב תוספות הרא"ש.
וקשה, הרי ודאי יש חידוש בברייתא. במשנה השליח עצמו מצא את הגט, וביאר בתוספות שהוא ודאי נאמן שזהו הגט שהרי אילו רצה היה שותק ולא מגלה שהגט אבד. ואילו הברייתא מוסיפה שהוא הדין כשאחר מוצא, ואין חוששים לומר "כיון דנפל אתרע ליה" (מסכת בבא מציעא דף יג ע"א)!
אלא שלא ניתן כלל להעמיד את הברייתא במצאו לאלתר. כי בשלמא במשנה, השליח יודע מתי אבד לו גיטו, אבל כשאחר הוא המוצא, כיצד יכול הוא לדעת מתי אבד! ועוד שמדובר שמצאו בשוק שהוא מקום שרבים עוברים בו, ולא יתכן בו לאלתר שמשמעו כדלקמן: "שלא עבר שם אדם" וכד'.
ומה שהעמיד רבי זירא את הברייתא: " כאן במקום שאין השיירות מצויות", אין הכוונה שאין מצויים אנשים בשוק, אלא שלא מצויות שיירות רבות מאותו מקום הכתוב בגט, ולכן אין חשש שזהו גט אחר.
הקשה תוספות: "בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ואפילו לזמן מרובה - וא"ת כיון דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן והוא מודה שגירשה אפילו אין הגט שלה ניתן לה לראיה בעלמא ומאי פריך?".
ויש לומר שלשון הברייתא: "מצא גט אשה בשוק" משמעו שנפל מהשליח לפני הגירושין והאשה רוצה להתגרש בו, כי אילו כבר הגיע לידה היה נמצא בין גנזי מסמכיה ולא בשוק. וכמו במעשים שבגמרא: "ההוא גיטא דאישתכח בי דינא דרב הונא", "ההוא גיטא דאישתכח בי כיתנא בפומבדיתא", שהמשמעות היא שנפלו מהשליח. לכן פירוש "בזמן שהבעל מודה" – שמודה שזה הגט שהורה לכתוב וגם מסכים שתתגרש בו עכשיו; ההיפך מהסיפא: "אין הבעל מודה - לא יחזיר לא לזה ולא לזה", שבודאי מדובר שטוען שלא הורה לכתוב גט זה או שחזר בו מלגרשה, שאם לא כן, למה לא יתננו לאשה להתגרש בו?
ואין להקשות ולטעון שלשון "יחזיר לאשה" משמעו שכבר היה אצלה ואבד ועתה מחזיר לה, שכן הביטוי "יחזיר" הוא ביטוי כללי בהשבת אבידה.
