הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"והלכתא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין לד ע"א-ע"ב
ההוא דאמר להו: אי לא נסיבנא עד תלתין יומין ליהוי גיטא, כי מטו תלתין יומין, אמר להו: הא טרחנא;
למאי ניחוש לה?
אי משום אונסא - אין אונס בגיטין,
אי משום גלויי דעתא בגיטא - פלוגתא דאביי ורבא הוא.
ההוא דאמר להו: אי לא נסיבנא לריש ירחא דאדר ליהוי גיטא, כי מטא ריש ירחא דאדר, אמר להו: אנא לריש ירחא דניסן אמרי;
למאי ניחוש לה?
אי משום אונס - אין אונס בגיטין,
אי משום גלויי דעתא - פלוגתא דאביי ורבא.
והלכתא כנחמן, והלכתא כנחמן, והלכתא כנחמני.
1.
בש"ס יש כמה מופעים של 3 ביטויים רצופים של "והלכתא", ויש גם רצף של 5 "והלכתא" - מופע יחידאי.
2.
רש"י מסכת גיטין דף לד עמוד א:
והלכתא כנחמן - דאמר לעיל ביטול בפני שנים.
והלכתא כנחמן - נמי בהא דאמר הלכה כרבי בשתיהן.
הוא מציין על אילו הלכות של רב נחמן נקבע "והלכתא" כמותן.
3.
רש"י מסכת גיטין דף לד עמוד ב:
והלכתא כנחמני - אביי דאמר גלוי דעתיה בגיטא לאו מלתא היא וזו היא אחת מהלכות של סימן יע"ל קג"ם דהלכתא כאביי
נקבע "והלכתא" כ"נחמני" שהוא אביי במחלוקת האחרונה בין אביי ורבא.
וזוהי אחת מששת ההלכות [יע"ל קג"מ] שנקבע בהן בש"ס, שהלכה כאביי נגד רבא.
3.1
ורש"י מסביר מדוע אביי מכונה "נחמני":
ונראה בעיני דעל שם שרבה בר נחמני גידל אביי בביתו ולמדו תורה שהיה יתום השיאו את שם אביו נחמני רבה סתם הוא רבה בר נחמני.
4.
חידושי הרשב"א מסכת גיטין דף לד עמוד א:
הוא מסביר כרש"י לעיל בסעיף 2
וממשיך:
ולענין גלוי דעתא בגיטא קיי"ל כאביי והיינו גימ"ל דיע"ל קג"ם, וכדפסק תלמודא הכא בהדיא והלכתא כנחמני
כרש"י לעיל בסעיף 2.1.
וכדאמרי' בהני תרי עובדי דאי לא נסיבנא עד תלתין יומין ואי לא נסיבנא עד ריש ירחא דאדר למאי ניחוש לה אי משום גלויי דעתא בגיטא פלוגתא דאביי ורבא הוא כלומר וקיי"ל בהא כאביי.
5.
והוא ממשיך לגבי ההלכה של "אין אונס בגיטין" שמוזכרת בסוגייתנו:
ולענין טענת אונס קיי"ל דאין טענת אונס בגיטין וכדמשמע פשטא דעובדא דההוא דאתא ופסקיה מברא ואמר להו חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה מתיא,
משני המקרים בסוגייתנו [שמובאים בסוף עמוד ב כ"סתמא דגמרא"] משמע, שהגמרא פוסקת ש"אין אונס בגיטין"
5.1
ואף על גב דדחינן לה התם בשמעתא קמייתא דכתובות ואמרי' אונסא דשכיח שאני
במסכת כתובות דף ב משמע שהגמרא דוחה את ההכרח שמהמקרים שמובאים בסוגייתנו ניתן לקבוע כלל ש"אין אונס בגיטין" - כרבא , שם.
5.2
אבל הלכה תהיה כסוגייתנו:
התם לאו דוכתה וכיון דהכא דדוכתה היא לא פרישו לה הכי ש"מ כפשטה מפרשינן לה ומשום דאין טענת אונס, וכ"כ ר"ח ז"ל לעיל בשלהי פרק כל הגט דהוא דוכתה דהאי עובדא...
הוא קובע כלל: אם יש מחלוקת סוגיות, ההלכה תוכרע לפי מה שנקבע בסוגיה ה"עיקרית" [="דוכתא היא"=מקומה היא]. וסוגייתנו היא הסוגיה העיקרית בש"ס בנושא של "אין אונס בגיטין".
6.
פסקי רי"ד מסכת גיטין דף לד עמוד א:
ההוא דאמ' להו אי לא נסיבא מהכא לריש ירחא דאדר ליהוי גיטא, כי מטא ריש ירחא דאדר אמ' אנא ריש ירחא דניסן אמרי, אמ' רב יוסף51 למאי ניחוש לה אי משום אונסא אין אונס בגיטין, אי משום גלויי דעתא פלוגתא דאביי ורבא, וקימ' לן כאביי, ומהכא מוכח דקים ליה לתלמ' דאין אונס בגיטין.
משמע מדבריו כמובא ברשב"א לעיל בסעיף 5.2.
7.
חתם סופר מסכת גיטין דף לד עמוד א:
כנחמן כנחמן וכנחמני, ר"ח פי' דלאו ר"נ דמבטלו בפני ב' דכיון דקיי"ל כר' בטלו מבוטל מאי נ"מ בפני כמה מבטלו
ולא ס"ל כתוס' דרבי מודה במבטלו פחות משנים,
אלא הלכתא כר"נ דהגדילו אין יכולין למחות משום מה כח ב"ד יפה בממונא,
הוא מסביר - בניגוד לראשונים שהובאו לעיל - שה"והלכתא" הראשון מתייחס לדין אחר של רב נחמן שהובא בסוגיות הקודמות - "דהגדילו אין יכולין למחות משום מה כח ב"ד יפה - בממונא"
8.
ולדבריו יש להמשיך הא דנחמן נחמן ונחמני,
דהא דס"ל לאביי גילוי דעת בגיטין לאו מילתא היא צריך טעם...
והשתא לפ"ז אמר הלכתא כנחמן דבטלו מבוטל אף על גב דאיכא תרתי כח ב"ד וגם כדמו"י [=כדת משה וישראל] מ"מ לא מהני אלא ביטולו ביטול,
והלכה כנחמן דאפי' בכח ב"ד יפה לחוד בלי כדמו"י נמי אין יכולין למחות משום
דבממונא סגי בכח ב"ד לחוד והלכה כנחמני דסגי בכדמו"י לחוד אפי' בלא כח ב"ד דהרי לא נמנו ב"ד על כך לא מהני גילוי דעת כנלע"ד:
משמע מדבריו שגם ה"והלכתא" השני מתייחס לפרט נוסף באותו דין שהובא לעיל בסעיף 7.
9.
ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רצב, בשם ר"ת קצת כלעיל בסעיפים 7-8.
10.
הרב זיני בספרו "רבנן סבוראי", עמודים 127-128 אומר שה"והלכתא" הוא פסק מאוחר - אחרי דורו של רב אשי.
