הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הבסיס ההלכתי לתקנת פרוזבול
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין לו ע"א-ע"ב
הלל התקין פרוסבול וכו'.
תנן התם: פרוסבול אינו משמט, זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה +דברים ט"ו+ השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו',
עמד והתקין פרוסבול;
וזה הוא גופו של פרוסבול: מוסרני לכם פלוני דיינין שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה, והדיינים חותמים למטה או העדים.
ומי איכא מידי, דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא?
אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא;
דתניא, רבי אומר: +דברים ט"ו+ וזה דבר השמיטה שמוט - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים,
בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים; ותקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית.
ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, עמד והתקין פרוסבול.
ומי איכא מידי, דמדאורייתא לא משמטא שביעית, ותקינו רבנן דתשמט?
אמר אביי: שב ואל תעשה הוא.
רבא אמר: הפקר ב"ד היה הפקר,
דאמר ר' יצחק: מנין שהפקר ב"ד היה הפקר? שנאמ': +עזרא י'+ וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה.
רבי אליעזר אמר, מהכא: +יהושע י"ט+ אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות וגו',
וכי מה ענין ראשים אצל אבות?
לומר לך, מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו, אף ראשים מנחילין העם כל מה שירצו.
1.
לפי אביי תקנת פרוזבול של הלל מועילה רק לפי שיטת "רבי" ששמיטת כספים בזמן הזה היא מדרבנן.
2.
הגמרא שואלת: כיצד תיקנו חכמים [עוד לפני הלל?] שמיטה מדרבנן בזמן הזה נגד דין תורה שאין שמיטת כספים בזמן הזה.
2.1
כלומר, מדין תורה - בזמן הזה - הלוה חייב לפרוע את חובו. אבל באו חכמים ותיקנו שהמלוה לא ידרוש את חובו ויתנהג כאילו יש מצות שמיטת כספים.
כיצד מונעים מהמלוה לדרוש את כספו!
2.2
אביי עונה "שב ואל תעשה הוא" - כלומר, חכמים רשאים לבטל את חובת השבת כספי ההלוואה מהלוה למלוה על ידי כך שמחייבים את המלוה לא לגבות את חובו והלוה לא יפרע ביוזמתו - אומרים לו "שב ואל תעשה" [יש אומרים שאין זו המשמעות הרגילה של "שב ואל תעשה" שפועלת על מקרים בהם חכמים מבטלים מצות עשה של תורה].
2.3
רבא עונה, שלחכמים יש סמכות של "הפקר בית דין הפקר", דהיינו, הם רשאים להפקיר את ממונו של אדם [שלא כדין] והם רשאים גם לזכותו למישהו אחר [יש בזה מחלוקת ראשונים].
3.
יש מחלוקת ראשונים אם מחלוקת אביי ורבא כאן מתייחסת גם לשאלת תוקף עצם תקנת הפרוזבול של הלל - לעיל בסעיף 1, כלומר שהסברו של רבא - הפקר בית דין הפקר - מהווה גם יסוד לעצם תוקפה של תקנת הפרוזבול של הלל.
4.
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה טז:
כשראה הלל הזקן שנמנעו מלהלוות זה את זה ועוברין על הכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר וגו' התקין פרוזבול כדי שלא ישמט החוב עד שילוו זה את זה, ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמטת כספים בזמן הזה שהיא מדברי סופרים,
אבל שמטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה.
+/השגת הראב"ד/ אבל שמטה של תורה וכו'. א"א זה אינו מחוור דאביי הוא דאמר הכי אבל רבא פליג ואמר הפקר בית דין הפקר והלכך נוהג בכל זמן.+
משמע מהרמב"ם כהסבר בסעיף 1 לעיל. והוא פוסק כ"רבי" שבזמן הזה שמיטת כספים היא מדרבנן.
4.1
להלן אומרת הגמרא שרבנן חולקים על רבי, ומדוע הלכה נפסקה כ"רבי"? אולי אפשר לומר, מכיוון שבברייתא עצמה לא הובאו דברי חכמים אלא דברי רבי בלבד - לכן הרמב"ם פסק כמותו.
4.2
משמע מהראב"ד שדין פרוזבול תקף גם על שמיטת כספים מדאורייתא - ואף בזמן הזה, כחכמים שחולקים על "רבי" - וכרבא בסעיף 2.3 לעיל. [כלומר, צריך לפסוק כרבא נגד אביי לפי הכלל שתמיד הלכה כרבא נגד אביי מלבד בשש הלכות של יע"ל קג"מ]
5.
ר"י קורקוס הלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה טז:
[טז] כשראה הלל וכו'. גם שם והובאה פרק השולח. ואין הפרוזבול וכו' פרק השולח פריך תלמודא ומי איכא מידי דמדאוריתא משמטה והתקין הלל דלא תשמט ומשני אביי בשביעית בזה"ז מדרבנן
דתניא רבי אומר וכו'
והדר פריך תו ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטה שביעית ותקינו רבנן דתשמט ותירץ אביי שב ואל תעשה שאני
ורבא אמר הפקר ב"ד הפקר ע"כ
וסובר רבינו דרבא לא קאי אקושיא קמייתא דההיא לא מתרצא אלא בתירוצא דאביי דדוקא בשביעית בזמן הזה דהוי דרבנן הוא שתקן
פרוזבול
אבל בזמן שהשביעית מן התורה לא היה לו להלל לתקן וללמד לעשות דבר שיבטל ויעקור בו השמטת כספים שצותה תורה
וגם כי הוא הפקר גדול שמוציאין ממון מזה ונותנין לזה
הרמב"ם סובר שרבא לא מתייחס כלל לתקנה הבסיסית של הלל ולכן פסק כאביי שפסק כ"רבי".
5.1
והוא גם מסביר שהרמב"ם לא מקבל כאן את העיקרון של הפקר בית דין הפקר מפני שבסוגייתנו לא מדובר רק בהפקרת ממון אלא גם בהקנאתו לאדם אחר.
5.2
אבל אם דין שמיטה בזמן הזה הוא רק מדרבנן [כ"רבי"] אז נוהג - כרבא - הכלל של הפקר בית דין הפקר כי הוא נועד רק "להעמיד הממון ביד מי שהוא" - הלוה.
אבל לקושיא דפריך דכיון דמדאורייתא לא משמט איך תקנו חכמים דתשמט משני שפיר דכיון דהפקר ב"ד הפקר ואין כאן עקירת דבר ממה שצותה תורה יכולים הם לתקן כן
ואדרבה סייג הוא זה למה שצותה תורה שלא תשתכח שמיטת כספים
וגם כי אין הפקר זה להוציא ממון אלא להעמיד הממון ביד מי שהוא ויהא נשמט
ובכה"ג שפיר מתקני וכן שטת רבותינו בעלי התוספות ז"ל דלא קאי רב אקושיא קמייתא.
5.3
ושיטת הראב"ד היא כשיטת רש"י בסוגייתנו:
אבל רש"י ז"ל פי' דרבא אקושיא קמייתא נמי קאי
ומוקי למתניתין אפילו לרבנן דפליג עליה דרבי וסברי דשביעית בזמן הזה דאוריתא שסובר רבא דבדבר ממון יכולין ב"ד להפקיר ולהוציא ממון ואין זו עקירת דבר מן התורה שכיון שהפקר בית דין הפקר אין זה ממונו של זה
וזה דעת הר"א בהשגות שכתב א"א זה אינו מחוור דאביי הוא דאמר הכי אבל רבא פליג ואמר הפקר ב"ד הפקר והילכך נוהג בכל זמן עד כאן גם דעת הרשב"א והר"ן כן הוא.
6.
רדב"ז הלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה טז:
[טז] כשראה הלל הזקן וכו'. ג"ז שם במשנה ומייתי לה פרק השולח:
ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמטת כספים וכו'. בפרק השולח איפליגו בה אביי ורבא אביי אמר בשמטת כספים בזמן הזה ורבי היא דתניא רבי אומר וזה דבר השמטה וכו' ורבא מתרץ הפקר ב"ד הפקר
ופסק רבינו כאביי משום דקושטא דמילתא דקי"ל כרבי דשמיטת כספים בזמן הזה דרבנן
ותו דהשמטת כספים דומיא דהשמטת קרקעות מה השמטת קרקעות אין פרוזבול מועיל בה אף השמטת כספים אין פרוזבול מועיל בה בזמן שהיא מן התורה
והא דקי"ל כרבא לגבי דאביי הני מילי היכא דאיפליגו בדנפשייהו
אבל כי הכא דאיפליגו בתירוצא דמתני' אפשר דהלכתא כאביי:
הרמב"ם פוסק כ"רבי" מפני ש"קיימא לן" כרבי ששמיטת כספים בזמן הזה היא מדרבנן. איפה הבסיס ל"קיימא לן"? כנראה שכך משמע מסוגיות אחרות בש"ס [כגון מסכת מועד קטן דף ב; מסכת קידושין דף לח].
6.1
והוא מעיר: הכלל הכללי שהלכה כרבא נגד אביי תקף רק במחלוקת "פרטית" ביניהם [="אליבא דנפשייהו"], אבל בסוגייתנו, שנחלקו בהסבר המשנה יתכן לפסוק כאביי, ובלשונו: "דאיפליגו בתירוצא דמתני' אפשר דהלכתא כאביי".
7.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", אריכות דברים בענייני פרוזבול בסוגייתנו.
